שו"ת פרי השדה/ד/נו
ד') ומה שהעיר בדברי הטו"ז או"ח סימן תר"ע ס"ק ג' במה שהקשה שם על הלבוש דלמה לא קבעו בחנוכה משתה ושמחה ג"כ דאע"ג דההצלה לא היה ממות לחיים מ"מ גדול המחטיא חבירו יותר מההורגו, והאריך בזה קצת, הנה בחידושי אגדה שלי בס"ד כתבתי ניישב דברי הלבוש דהנה בשעת הגזירה קודם הנס שגזרו על המצוות וכן על עסק התורה היו הרבה אנשים שלא הצטערו כלל על זה ואדרבא היה ניחא להם לפטור מלימוד תורה ומשאר מצוות ע"י אונס, והנה אח"כ כשנעשה הנס ע"י הקב"ה היו חכמי הדור בזמן ההוא רצו לראות מי היה באמת בצער על ביטול תורה ומי שהיה נוח לו ביותר שיפטר מתורה ומצוות ע"י אונס, והנה אם היו מתקנים משתה ושמחה היו הכל שמחים ולא היה ניכר כלל מי היה באמת מצטער על ביטול תורה משו"ה תקנו רק הלל והודאה וא"כ יהיה ניכר מי שהיה מצטער באמת על ביטול התורה זה וודאי הודה לד' בכל אמצי כח ובשמחה גדולה משא"כ אלו שלא היה מצטערים כלל על ביטול התורה ממילא היה ניכר כי גם בשעת הנס לא היו שמחים כ"כ ורק לפנים עשו עצמן כאילו היו שמחים משא"כ בפורים שהיה ההצלה ממות לחיים בלאו"ה יודעים שהכל יהיו שמחים ומשו"ה תקנו משתה ושמחה ג"כ דפשיטא דגם בפורים חייבים להודות ג"כ, ודוק היטב החילוק בזה בין חנוכה לפורים כי הוא נכון בס"ד, הקב"ה ישמחנו לשמח ברגשי לב בקיום התורה והמצוות בשמחה ובטוב לב מרוב כל:
והנני בזה הדו"ש באהבה מוצש"ק אור ליום א' לסדר ברכת שמים מעל חמשה ימים בחדש טבת תרע"ג לפ"ק.
אליעזר דייטש