שו"ת ערוגת הבשם/יורה דעה/קע: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
סימן ק"ע
בטעם שהכונס את הבתולה מחייבינן לה בהפסק טהרה
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
'''יקרתו''' הגיעני, וע"ד אשר העיר על דברי המחבר ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצג|יור״ד סי' קצ"ג]] בבועל את הבתולת שכ' דצריכה להפריש בטהרה ומשמעה על כל הא דכתוב ומפורש לעיל מני׳ בין שראת' בין שלא ראתה, וקשי' לי' למעכ"ת מ"ש מהא דבסי׳ קצ"ב בתבעוה לינשא דלא צריכה הפסק טהרה היכא דלא ראתה נלענ"ד החילוק פשוט דהתם ליכא חששא אלא על שמא ראתה טיפת דם בשעת חימוד של התביעה כמבואר ב[[ט"ז/יורה דעה/קצב#ה|טו"ז ס"ק ה']] אבל בשביל כך עדיין לא הוחזק להיות מעיינה פתוח עד שנאמר שצריכ' הפסק בטהר׳ משא"כ בהך דסי' קצ"ג למאי דחיישי' שמא ראת' דם בתולים וחיפהו וכו' א"כ ע"י שנתקו גידין שדם בתולים מפקד פקיד, או חיבורי מחבר בהו יש לחוש שהדם יצא מאליו גס אח"כ כמו דחיישי' לכך היכא דנפתח מעיינה דמקור דמי' משו"ה שפיר צריכה שתפסיק בטהרה: | '''יקרתו''' הגיעני, וע"ד אשר העיר על דברי המחבר ב[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצג|יור״ד סי' קצ"ג]] בבועל את הבתולת שכ' דצריכה להפריש בטהרה ומשמעה על כל הא דכתוב ומפורש לעיל מני׳ בין שראת' בין שלא ראתה, וקשי' לי' למעכ"ת מ"ש מהא דבסי׳ קצ"ב בתבעוה לינשא דלא צריכה הפסק טהרה היכא דלא ראתה נלענ"ד החילוק פשוט דהתם ליכא חששא אלא על שמא ראתה טיפת דם בשעת חימוד של התביעה כמבואר ב[[ט"ז/יורה דעה/קצב#ה|טו"ז ס"ק ה']] אבל בשביל כך עדיין לא הוחזק להיות מעיינה פתוח עד שנאמר שצריכ' הפסק בטהר׳ משא"כ בהך דסי' קצ"ג למאי דחיישי' שמא ראת' דם בתולים וחיפהו וכו' א"כ ע"י שנתקו גידין שדם בתולים מפקד פקיד, או חיבורי מחבר בהו יש לחוש שהדם יצא מאליו גס אח"כ כמו דחיישי' לכך היכא דנפתח מעיינה דמקור דמי' משו"ה שפיר צריכה שתפסיק בטהרה: | ||
'''ואיידי''' דאיירי אעורר על מש"כ החו"ד שם דאם הי' לה מוך דחוק ברחמה כל שעת התביעה ודאי ל"ח ומתרץ בזה קושי' [[ט"ז/יורה דעה/קצב#א|הטו"ז]] מתמר ורות ובדבריו ניחא נמי הא דהעיר ב[[בית שמואל/אבן העזר/קיט#יג|ב"ש סי' קי"ט]] מ[[בבלי/יבמות/קיג/א|יבמות דף קי"ג]] דקמבע"ל אליבא דר"א דאמר חרש קידושי ספק וקאמר נפק"מ אם יכול לגרש ול"ק נפק"מ אם היא חרשית אם יכולה להנשא כי א"א לספור ז' נקיים על דם חימוד עיי"ש ולמש"כ החו"ד ניחא אלא דצל"ע מש"ס [[בבלי/יומא/יח/ב|יומא דף י"ח]] ו[[בבלי/יבמות/לז/ב|יבמות דף ל"ז]] מאי פריך ארב ור"נ דמכרזי מאן הוי' ליומא, והא"ר תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים הא י"ל מקמי' דיחדי' להם הי' להם מוך דחוק, ואולי י"ל דבאמת זה נכלל בתי' הש"ס רבנן אודיעו הוי מודעו להו, ולדינא צ"ע אם לסמוך בזה על חידושו של החו"ד דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן, ותו דהא מבואר ב[[ר"ן/שבועות/ד/ב|ר"ן שבועות]] דמה"ט לא מהני אם בדקה עצמה ולא מצאה כלום דשמא מחמת עוצם מיעוטו אינו ניכר א"כ לפי מאי דאמרי' ב[[בבלי/נדה/ג/א|ריש נדה]] מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ <ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' יש | '''ואיידי''' דאיירי אעורר על מש"כ החו"ד שם דאם הי' לה מוך דחוק ברחמה כל שעת התביעה ודאי ל"ח ומתרץ בזה קושי' [[ט"ז/יורה דעה/קצב#א|הטו"ז]] מתמר ורות ובדבריו ניחא נמי הא דהעיר ב[[בית שמואל/אבן העזר/קיט#יג|ב"ש סי' קי"ט]] מ[[בבלי/יבמות/קיג/א|יבמות דף קי"ג]] דקמבע"ל אליבא דר"א דאמר חרש קידושי ספק וקאמר נפק"מ אם יכול לגרש ול"ק נפק"מ אם היא חרשית אם יכולה להנשא כי א"א לספור ז' נקיים על דם חימוד עיי"ש ולמש"כ החו"ד ניחא אלא דצל"ע מש"ס [[בבלי/יומא/יח/ב|יומא דף י"ח]] ו[[בבלי/יבמות/לז/ב|יבמות דף ל"ז]] מאי פריך ארב ור"נ דמכרזי מאן הוי' ליומא, והא"ר תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים הא י"ל מקמי' דיחדי' להם הי' להם מוך דחוק, ואולי י"ל דבאמת זה נכלל בתי' הש"ס רבנן אודיעו הוי מודעו להו, ולדינא צ"ע אם לסמוך בזה על חידושו של החו"ד דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן <ref>מנחת יצחק יעקב: ונראה ליישב דברי החוו"ד, דמאחר ואיירי בעצה שאינה מצויה, דמאיזה טעם תכניס האשה המוך דחוק לגופה, והרי בעינן שתכניסנו לפי תומה מבלי שתדע את הסיבה, וכפי שהעיר הגרשז"א זצ"ל [בשו"ת מנחת שלמה תנינא סי' ע"ב סוף אות כ"א] דאל"כ יש לחשוש תיכף לחימוד ואפשר שתראה דם רגע אחד לפני הלבישה, ותו לא מהני כלל אח"כ מוך דחוק, והוא פשוט, ע"כ. א"כ לא מופלא הדבר כ"כ מה שלא נזכר עצה זו בכל הפוסקים שדברו בהווה.</ref>, ותו דהא מבואר ב[[ר"ן/שבועות/ד/ב|ר"ן שבועות]] דמה"ט לא מהני אם בדקה עצמה ולא מצאה כלום דשמא מחמת עוצם מיעוטו אינו ניכר א"כ לפי מאי דאמרי' ב[[בבלי/נדה/ג/א|ריש נדה]] מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ <ref>'''מנחת יצחק יעקב:''' לכאו' יש לתמוה על הערה זו, דהרי בגמ' נדה שם חילקו להדיא "ומודה רבא במוך דחוק" דאין לחוש למכויץ כויץ. אכן נראה לבאר כוונת הרב המחבר ז"ל ע"פ דברי החוו"ד גופיה (סי' קצ"א ביאורים סק"ח) שהשיג על הנוב"י [[נודע ביהודה/קמא/יורה דעה/מג|(מה"ק יו"ד סי' מ"ג)]] שנתן עצה באשה הרגילה לראות דמים ויש לתלות שבא ממכה, דתניח מוך בעומק הרחם כפי האפשר ואם הדם לא ימצא במוך ההוא, בידוע שהדם שתראה הוא מהצדדין. וכתב החוו"ד דאינה בדיקה מעלייתא דיש לחוש שמא הדם ירד דרך חורין וסדקין ולא נצטבע המוך. והוכיח דבריו מהגמ' נדה הנ"ל דגם במוך חיישינן למכויץ כויץ. אכן ממשיך החוו"ד דאמנם מפורש בגמ' דמוך דחוק מהני, אך שם מיירי שמניחה חוץ לרחם גם כן מוך הרבה, ומבחוץ ודאי דיכולה לכסות כל בית התורפה, שבודאי אם הדם היה נופל אפילו אם היה יורד דרך סדקין מכל מקום במוך שבחוץ היה לו להמצא דם, וגם מתחלה בודקת עצמה בכל הסדקין והחורין, ע"כ החוו"ד שם. ומעתה צ"ל דמה שהחוו"ד הקל כאן לסמוך על מוך דחוק, איירי דוקא באופן כזה שהניחה מוך הרבה גם מבחוץ עד שמכסה כל בית התורפה. ומעתה תבואר הערת הרב המחבר ז"ל דהגם שסמכינן על מוך דחוק, אך זה בנדה דעלמא דיש לה הרבה דם וממילא סמכינן דכל שלא נצטבע המוך בע"כ שלא היה דם. אולם בדם חימוד שהוא מועט מי יימר שהמוך יתפוס הדם, אולי הוא יחמוק לו אפילו במוך דחוק, ועיין. ובדומה לזה אשכחן בדברי הרמב"ן (נדה דף יב ע"א) בשם הר"ח בביאור לבו נוקפו, דחיישינן שהיה טפה כחרדל 'ונאבד בעד', משמע שיש מצבים שהדם כ"כ קטן עד שגם אם נספג בעד יתכן שיבלע בתוכו באופן לא יתראה. ולחשש זה לא יועיל גם מוך דחוק כמובן</ref> א"כ מוך דחוק לא מהני ונ' דרבינו החוו"ד בעצמו לא כ' כן להלכה למעשה מדלא הביא חידוש זה בחידושי דינים שם, דברי אוה"נ דורש שלום תורתו. | ||
גרסה מ־00:55, 18 בדצמבר 2022
|
< הקודם · הבא > |
שלוכ"ט לכבוד הרב הגאון המפורסם ערוגת הבשם כקש"ת מו"ה יעקב יוסף גינז נ"י האב"ד דק"ק האוידא-בעסערמין יע"א
יקרתו הגיעני, וע"ד אשר העיר על דברי המחבר ביור״ד סי' קצ"ג בבועל את הבתולת שכ' דצריכה להפריש בטהרה ומשמעה על כל הא דכתוב ומפורש לעיל מני׳ בין שראת' בין שלא ראתה, וקשי' לי' למעכ"ת מ"ש מהא דבסי׳ קצ"ב בתבעוה לינשא דלא צריכה הפסק טהרה היכא דלא ראתה נלענ"ד החילוק פשוט דהתם ליכא חששא אלא על שמא ראתה טיפת דם בשעת חימוד של התביעה כמבואר בטו"ז ס"ק ה' אבל בשביל כך עדיין לא הוחזק להיות מעיינה פתוח עד שנאמר שצריכ' הפסק בטהר׳ משא"כ בהך דסי' קצ"ג למאי דחיישי' שמא ראת' דם בתולים וחיפהו וכו' א"כ ע"י שנתקו גידין שדם בתולים מפקד פקיד, או חיבורי מחבר בהו יש לחוש שהדם יצא מאליו גס אח"כ כמו דחיישי' לכך היכא דנפתח מעיינה דמקור דמי' משו"ה שפיר צריכה שתפסיק בטהרה:
ואיידי דאיירי אעורר על מש"כ החו"ד שם דאם הי' לה מוך דחוק ברחמה כל שעת התביעה ודאי ל"ח ומתרץ בזה קושי' הטו"ז מתמר ורות ובדבריו ניחא נמי הא דהעיר בב"ש סי' קי"ט מיבמות דף קי"ג דקמבע"ל אליבא דר"א דאמר חרש קידושי ספק וקאמר נפק"מ אם יכול לגרש ול"ק נפק"מ אם היא חרשית אם יכולה להנשא כי א"א לספור ז' נקיים על דם חימוד עיי"ש ולמש"כ החו"ד ניחא אלא דצל"ע מש"ס יומא דף י"ח ויבמות דף ל"ז מאי פריך ארב ור"נ דמכרזי מאן הוי' ליומא, והא"ר תבעוה לנשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים הא י"ל מקמי' דיחדי' להם הי' להם מוך דחוק, ואולי י"ל דבאמת זה נכלל בתי' הש"ס רבנן אודיעו הוי מודעו להו, ולדינא צ"ע אם לסמוך בזה על חידושו של החו"ד דמסתימת כל הפוסקים לא משמע כן [1], ותו דהא מבואר בר"ן שבועות דמה"ט לא מהני אם בדקה עצמה ולא מצאה כלום דשמא מחמת עוצם מיעוטו אינו ניכר א"כ לפי מאי דאמרי' בריש נדה מוך נמי אגב זיעה מכויץ כויץ [2] א"כ מוך דחוק לא מהני ונ' דרבינו החוו"ד בעצמו לא כ' כן להלכה למעשה מדלא הביא חידוש זה בחידושי דינים שם, דברי אוה"נ דורש שלום תורתו.
- ↑ מנחת יצחק יעקב: ונראה ליישב דברי החוו"ד, דמאחר ואיירי בעצה שאינה מצויה, דמאיזה טעם תכניס האשה המוך דחוק לגופה, והרי בעינן שתכניסנו לפי תומה מבלי שתדע את הסיבה, וכפי שהעיר הגרשז"א זצ"ל [בשו"ת מנחת שלמה תנינא סי' ע"ב סוף אות כ"א] דאל"כ יש לחשוש תיכף לחימוד ואפשר שתראה דם רגע אחד לפני הלבישה, ותו לא מהני כלל אח"כ מוך דחוק, והוא פשוט, ע"כ. א"כ לא מופלא הדבר כ"כ מה שלא נזכר עצה זו בכל הפוסקים שדברו בהווה.
- ↑ מנחת יצחק יעקב: לכאו' יש לתמוה על הערה זו, דהרי בגמ' נדה שם חילקו להדיא "ומודה רבא במוך דחוק" דאין לחוש למכויץ כויץ. אכן נראה לבאר כוונת הרב המחבר ז"ל ע"פ דברי החוו"ד גופיה (סי' קצ"א ביאורים סק"ח) שהשיג על הנוב"י (מה"ק יו"ד סי' מ"ג) שנתן עצה באשה הרגילה לראות דמים ויש לתלות שבא ממכה, דתניח מוך בעומק הרחם כפי האפשר ואם הדם לא ימצא במוך ההוא, בידוע שהדם שתראה הוא מהצדדין. וכתב החוו"ד דאינה בדיקה מעלייתא דיש לחוש שמא הדם ירד דרך חורין וסדקין ולא נצטבע המוך. והוכיח דבריו מהגמ' נדה הנ"ל דגם במוך חיישינן למכויץ כויץ. אכן ממשיך החוו"ד דאמנם מפורש בגמ' דמוך דחוק מהני, אך שם מיירי שמניחה חוץ לרחם גם כן מוך הרבה, ומבחוץ ודאי דיכולה לכסות כל בית התורפה, שבודאי אם הדם היה נופל אפילו אם היה יורד דרך סדקין מכל מקום במוך שבחוץ היה לו להמצא דם, וגם מתחלה בודקת עצמה בכל הסדקין והחורין, ע"כ החוו"ד שם. ומעתה צ"ל דמה שהחוו"ד הקל כאן לסמוך על מוך דחוק, איירי דוקא באופן כזה שהניחה מוך הרבה גם מבחוץ עד שמכסה כל בית התורפה. ומעתה תבואר הערת הרב המחבר ז"ל דהגם שסמכינן על מוך דחוק, אך זה בנדה דעלמא דיש לה הרבה דם וממילא סמכינן דכל שלא נצטבע המוך בע"כ שלא היה דם. אולם בדם חימוד שהוא מועט מי יימר שהמוך יתפוס הדם, אולי הוא יחמוק לו אפילו במוך דחוק, ועיין. ובדומה לזה אשכחן בדברי הרמב"ן (נדה דף יב ע"א) בשם הר"ח בביאור לבו נוקפו, דחיישינן שהיה טפה כחרדל 'ונאבד בעד', משמע שיש מצבים שהדם כ"כ קטן עד שגם אם נספג בעד יתכן שיבלע בתוכו באופן לא יתראה. ולחשש זה לא יועיל גם מוך דחוק כמובן