שדי חמד/אסיפת דינים/חנוכה/ב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שדי חמד אסיפת דינים חנוכה ב

ב)

בעיר הזאת ששמן זית ביוקר נהגו העם להדליק בנרות שעוה שמתקנים גבאי הק"ק ומוכרים להצבור והריוח מזה הוא לקופת הקהל להספיק צרכי עניי העיר. והנה בבואי פה ראיתי שהיו עושים נרות קטנות מאד שאין דולקות שיעור חצי שעה ומוכרים אותם בחצי קאפיק וכונתם רצויה להם להרבות הריוח כי לא ידעו שיש שיעור על זה מצד הדין ודרשתי להם כי לא נכון הדבר לפי שורת הדין שצריך שתהיה דולקת חצי שעה (ואף כי לא נעלם ממני דיש באמתחות הפוסקים דמקילים ובפרט בזמן הזה, יעויין בדרכי משה סי' תרע"ב ובית חדש שם ושאר פוסקים מכל מקום הרי לדעת רוב הפוסקים קיימא לן כשינוייא דאי נמי לשיעורא ושלא לחלק בין זמן לזמן) וברוך ה' שמאז מתקנים אותם גדולים ומוכרים אותם בקאפיק אחד והם פי שנים מנרות הקודמות וקונים בסבר פנים יפות אשריהם ישראל.

וגם דרשתי להם כי שמן זית מצוה מן המובחר ואף כי הוא ביוקר מכל מקום לפי הדין אין צריך ליתן שמן הרבה אלא די לכל נר שתי דרה"ם ורביע כמו שכתב הרב שלחן גבוה בסי' תרע"ב סק"ה על פי דברי הכל בו ואף שסיים הרב שלחן גבוה ואף גם זה שיעור מוגבל (נראה דצריך להיות אינו שיעור מוגבל) דהכל לפי השמן ולפי הפתילה וכן הוא לשון הרב בית דוד שהביא שם וז"ל ולפי זה לא שייך ליתן שיעור שמינית ביצה (כדכתב הכל בו שהביא בשלחן גבוה שם) לחצי שעה כי מי יודע איזו פתילה היא השמנה היא אם רזה שתספיק שמינית ביצה שמן לחצי שעה, אלא עיקר הדבר הוא שיתן שמן לחצי שעה כל אחד לפי פתילתו. וסיים הרב שלחן גבוה דמה שכתוב בבית דוד השמינית ביצה הוא שלשה דרה"ם ורביע, הוא טעות הדפוס וצריך להיות שתי דרה"ם ורביע.

הנה עם שהאמת כן הוא דהכל לפי הפתילה כמו שכתבו הרבנים, על כל פנים פשוט שאם ירצה לעשות פתילה דקה מן הדקה כדי שיספיק לו שמן שתי דרה"ם ורביע או אף פחות מזה רשאי. ואם כן ודאי נכון וישר שיקיים המצוה בשמן זית שהוא מצוה מן המובחר ויתן בנר שמן כפי השגת ידו ולפי השמן יעשה הפתילה בענין שידליק חצי שעה דאין שיעור לפתילה גסה או דקה.

וקצת תימה על הרב שלחן גבוה שלא הזכיר שכדברי הכל בו כתב הרב שלטי הגבורים הביא דבריו הרב מגן אברהם בסק"ג דשיעור השמן הוא שמינית ביצה. וספר בית דוד אין מצוי אצלי לראות דברי קדשו ואולי הזכיר שם את השלטי הגבורים. והרב יד נאמן בדף וי"ו ע"ב (בדפי הספר נסמן ה' במקום וי"ו) הביא שכן כתב הרב כפתור ופרח בפרק ט"ז (דף צ"ה ע"א) דשיעור שמן נר חנוכה הוא שמינית ביצה (ולא ראה שכן כתבו בכל בו ושלטי הגבורים) ותמה על דבריו שהרי אמרו שחצי לוג הוא ללילי טבת הארוכות לא לזמן שהיום והלילה שוים שהם י"ב שעות וכלומר שאם כן בציר ליה מהאי שיעורא וסיים ויש ליישב בדוחק.

ואני הדל מבני ציון אנכי ואם זכרוני אינו מכזיב גם בלילי טבת אין הלילות ארוכות הרבה על שתים עשרה שעות כי אם איזה רגעים כשהאויר צח וברור ולשיעורא זוטא כי האי לא חש ולחומרא לא דק ויתכן שזו היתה כונתו במה שכתב שיש ליישב בדוחק:

וכן כתב הרב חסד לאברהם במעיין שני נהר ח"ן: ושיעור זמן הדלקת נר חנוכה אמרו רז"ל שהוא חצי שעה ולא יספיק לכל נר שני דרה"ם ורביע (נראה דתיבת ולא יותרת הכב"ד וכנטול דמי וצריך להיות ויספיק לכל נר) והענין שהחצי לוג שלשה בצים וכל ביצה י"ח דרה"ם ויעלו נ"ד דרה"ם לכל נר וזה השיעור היה מדליק כל נר כל הלילה וכשתחשוב שבעה פעמים נ"ד לשבעה נרות יעלו לשיעור שע"ח וחלקו אותו השמן לשמנה לילות והיו נותנים בכל לילה בכל נר משקל שבעה דרה"ם חסר רביע כנזכר מסכ"י (מספר כתיבת יד) וזמש"ל עכ"ל (והביא תורף דבריו הרב פתח הדביר בסי' ק"ץ בקיצור עי"ש (בדף קצ"ח ע"ב)) הרי שכתב גם הרב דהשיעור לנר חנוכה הוא לכל נר שני דרה"ם ורביע.

וכתב עוד שם דהשמן טהור שנמצא בפך בבית המקדש בחותמו של כהן גדול היה שע"ח דרה"ם והיו נותנים בכל לילה בכל נר ונר משקל שבעה דרה"ם חסר רביע שזה השיעור מספיק לשעה וחצי שהוא שמינית הלילה ונעשה בו נס שהיה מדליק והולך כל הלילה עכ"ל. וזה כאחד מהתירוצים על מה שהקשו הקדמונים שכיון שהיה בפך כדי להדליק יום אחד אם כן לא היה הנס אלא שבעה ימים ולמה קבעו שמנה. ועל תירוץ זה כבר תמה מרן הפרי חדש בסי' עת"ר (בד"ה ומקשו) דכיון דאמרינן תן לה מדתה שתהא דולקת מערב עד בוקר מה ראו לחלק את השמן לשמנה לילות כלומר והיה להם ליתן כל השמן ללילה אחת שהיו מקיימים מצות הדלקה על כל פנים לילה אחת, לא כן כשחלקו השמן לשמונה לילות הרי לא יקיימו מצות הדלקה בשום לילה מהן. וכן כתב סברא זו הרב מגן אברהם בריש סי' תרע"א, נראה דמי שאין לו שמן הרבה יתן באחד שמן כשיעור זמן, והמותר יחלק לכולם שאם יעשה לכולם בשוה לא ידלק אף אחד כשיעור עכ"ל. וכבר כתבתי על חקירה זו לעיל באות א' (מד"ה ועל חקירת הקדמונים והלאה):

עוד חקרו הקדמונים בפך שמן טהור שנמצא בבית המקדש והיה בו כדי להדליק יום אחד וכו' שיש לתמוה על הכהן הגדול (שהצניע הפך) מה ראה על ככה. ועוד אמאי לא הצניע כלי יותר גדול. וכתב מרן חיד"א בקונטריס אחרון שבמחזיק ברכה סי' תרע"ב אות ב' שבספר כף ונקי כתיבת יד תירץ שהיה מנהגם להניח השמן בצלוחיות קטנות בכל צלוחית שיעור הדלקת לילה אחת וכולן חתומות בחותם כהן גדול ולוקחין צלוחית בכל לילה להדלקה וכשבאו יונים טמאו כלן ונעלם מהם פך זה בהשגחה אלקי"ת. ושוב מצא בספר תבנית היכל (ס"ג פ"ג) כדבריו שכך היו נוהגים, זהו תורף דברי הספר כף ונקי. וסיים מרן חיד"א, והנאני:

ותלמידי הבחור יוסף הלוי בכ"ר יהודה הי"ו (המכונה יה"ל) הראני מה שכתב בזה הרב עיקרי הד"ט בסוף סי' ל"ה בשם תשובת פני אריה סי' מ' ע"ש:

נחזור לענינינו שמתבאר מדברי כמה רבנים הנז"ל שלפי חשבון חצי לוג שבמנורה שיעור השמן לנר חנוכה הוא שתי דרה"ם ורביע ומה שכתב בזכרנו לחיים ח"א במערכה זו בשם ריא"ז בשלטי הגבורים שהביא דבריו הרב כנסת הגדולה בסי תרע"ב דשיעורו שמינית הביצה (וסיים) דהיינו שני דרה"ם וטינ"ק אחד טינ"ק הוא רביע הדרה"ם כידוע לנו הספרדים (פרענקין) וציין בזכרנו לחיים לעיין בספר בית דוד (דף קכ"ג) ולפי הנראה כונתו למה שכתב בשמו הרב שלחן גבוה שהבאתי דבריו למעלה. שוב נדפס זכרנו לחיים ח"ב וראיתי שכתב באות ב' (אחר שציין למה שכתב בח"א שהוא שני דרה"ם ורביע) ומה שציינתי שם לס' בית דוד שלשה וטינק אחד (ליתנהו להני מילי בזכרנו לחיים ח"א) טעות סופר וצריך להיות שני דרה"ם וטינק אחד. ולא היה אצלו בו בפרק ס' שלחן גבוה לכן לא ראה שכבר הגיה כן שם.

ועוד הביא (בזכרנו לחיים) שהרב שעפטל בספר דרך חיים למר בריה דרב שני לוחות הברית, כתב שהוא דראמ"ה אחת. ועוד מצא שהרב שדה הארץ בחלק שלישי (דף כ"ב סוף ע"א) כתב בשם הרב חסד לאברהם שהוא שבעה דרה"ם. וסיים: ואין עמדי הספר הזה לראות מהיכן בא לו שיעור זה ואין ספק שלא ראו הפוסקים הנז"ל דברי ריא"ז שבשלטי הגבורים ואילו ראו דבריו לא היו כותבין השיעורין הנז' ולדידן דברי ריא"ז עיקר עכ"ל.

וכבר כתבתי למעלה שיש עוד רבנים דסברי הכי, הכל בו וכפתור ופרח וחסד לאברהם. ומכל מקום יש להעיר עליו דנקיט עיקר לדינא כשיעור הנ"ל. וזה תימה, אחרי שראה דברי הרב בית דוד והרי מסיק דאי אפשר ליתן שיעור קצוב והכל לפי הפתילה. וכן כתב הרב שלחן גבוה כנז"ל:

גם הרב מגן אברהם אחר שהביא מה שכתב בשלטי הגבורים דהוא שמינית ביצה, סיים ואמר: ובאמת הכל לפי עובי הפתילה. והגאון עמודי אור (סי' מ') כתב שהאחרונים תפסו על המגן אברהם דכיון דאמרו חז"ל חצי לוג שמן לכל נר שפיר יש לנו לשער לפי ערך זה לחצי שעה וכערך זה תהיה הפתילה. וכתב שדברי המגן אברהם נכונים על פי מה שמתבאר מדברי החוספות במנחות (דף פ"ט ע"א ד"ה ושיערו) (שכתבו דבימות הקיץ עשו פתילה גסה ובחורף פתילה דקה ומתחלה שיערו בפתילה בינונית) דעל כרחין מה ששיערו בבינונית אינו מן התורה שאם כן היה להם לעשותה כן גם בחורף ולהוסיף שמן דהא מדת השמן לא נאמר בתורה. ועל כרחין דמן התורה אין שיעור לא לשמן ולא לפתילה שכל שהוא דולק אפילו דקה מן הדקה קיים מצות הדלקת הנרות ואם כן יפה כתב המגן אברהם דלנר חנוכה אין לדקדק בשיעור השמן בעובי הפתילה כיון שגם במנורה אין השיעורין מן התורה. עכ"ל.

ועוד כתב בביאור הדברים בזה. ובספרים הנמצאים אצלי (מפרשי השלחן ערוך) לא ראיתי כעת מי שערער על דברי הרב מגן אברהם. ועל כל פנים עינינו רואות שהרב עמודי אור כתב הנפק על דברי הרב מגן אברהם דהכל לפי הפתילה. וכן מתבאר מדברי הרא"ם שהביא הרב ערוך השלחן בריש סי' תרע"ב וז"ל (אחר שכתב בשם השלטי גבורים וכל בו ששיעור השמן הוא שמינית ביצה): והרא"ם כתב דלא נתנו שיעור לשמן דבפתילה גסה צריך יותר מבדקה, אבל במנורה נקט שיעור משום דפתילות המנורה לא היו יכולות להיות רק כשיעור פיות המנורה. עכ"ל. מתבאר דבנר של חנוכה הכל תלוי כפי הפתילה והפתילה תהיה מה שתהיה רק שידליק חצי שעה. ולפי הנראה נעלמו דברי הרא"ם הללו מעיני הרבנים כנסת הגדולה ובתי כנסיות שכתב בשם כנסת הגדולה דשיעור השמן הוא שמינית ביצה וכו'. ובמגן אברהם כתב דהכל לפי עובי הפתילה. עכ"ל וק"ל.

ועיינתי בשדי הארץ (ח"ג דף כ"ב סוף ע"א) שציין בזכרנו לחיים וראיתי שכתב שם וז"ל: והכא בנר חנוכה בעינן כלי כל דהוא שיחזיק שיעור השמן שהוא שבעה דרה"ם חסר רביעי, כמו שכתב הרב חסד לאברהם. וכיון שאינה עומדת בפני עצמה אין להדליק בקליפת ביצים ואגוזים וכו'. ע"כ לענייננו (מה שכתב בזכרנו לחיים בשמו שבעה דרה"ם לחומרא לא דק) אמנם נראה ודאי שהרב שדה הארץ במחלת כבוד תורתו לא דק בזה (משום דלאו להאי דינא נחית) והרי עינינו הרואות בדברי הרב בגופן שלהן שלא כתב שיעור דשבעה דרה"ם חסר רביעי אלא לנרות המנורה בזמן הנס שמתחלה חילקו השמן לשמונה לילות, בכל לילה ד"ן דרה"ם ובכל נר שבעה דרה"ם פחות רביע שיעור שידליק שמינית הלילה, אבל לנר חנוכה כתב מפורש שהוא שמינית ביצה לחצי שעה, כמו שהעתקתי למעלה את דברי קדשו.

וספר דרך חיים למר בריה דרב של"ה אין אצלי ואם מה שכתב דראמ"ה אחת הוא מה שאנו קורים דרה"ם, הא ודאי דברי תימה הם מאחר שבדברי הקדמונים, שלטי הגבורים וכל בו וכפתור ופרח, מפורש שהוא שמינית הביצה. וביצה היא ח"י דרה"ם. לכן אני אומר שדרה"ם לחוד ודראמ"ה לחוד. מי שנמצא אצלו ספר התורה הזה ישכיל בכונתו:

ומה שכתב הרא"ם דפתילות המנורה היו רק כשיעור פיות המנורה ומתבאר שסובר שהפתילות היו שוות בכל זמן, הנה אין מצוי אצלי ספר הרא"ם על הסמ"ג (שלפי הנראה בביאורו לסמ"ג הוא שכתב כן) לראות אם הזכיר דברי התוספות במנחות (דף פ"ט ע"א ד"ה ושיערו) על פי דברי הירושלמי שאמרו דבקיץ היו עושים פתילה גסה ובחורף פתילה דקה ומיהו כששיערו בתחלה שיערו בפתילה בינונית, עיין להרב תוספת יום טוב בפרק ט' דמנחות משנה ג' (בד"ה מחצי לוג) ושכן כתב הרמב"ם דהשיעור בפתילה בינונית עי"ש ולהרב מחצית השקל על דברי הרב מגן אברהם הנ"ל ובשו"ת עמודי אור הנ"ל:

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף