שאגת אריה/קג
|
< הקודם · הבא > |
שאלה אם מותר לתקוע בר"ה שלא לצורך לאחר שיצא ידי חובת תקיעה של מצוה או לא:
תשובה דבר זה מחלוקת הוא בין הפוסקים אחרונים בא"ח סי' תקצ"ו ונ"ל להכריע כדברי המתירין ויש לי להביא ראיה מהא דתני' במס' חולין פ' כ"ה (דף פד) רי"א כוי אין שוחטין אותו בי"ט ואם שחטו אין מכסין את דמו מק"ו ומה מילה שודאה דוחה את השבת אין ספיקה דוחה את הי"ט כיסוי שאין ודאו דוחה את השבת אינו דין שאין ספיקו דוחה את הי"ט א"ל תקיעת שופר בגבולין יוכיח שאין ודאה דוחה את שבת וספיקה דוחה י"ט ודייק עלה הגמ' מאי ספיקא כלומר ספק דת"ש שדוחה יום טוב אילימ' ספק י"ט ספק חול השתא וודאי י"ט דחיא ספק י"ט ספק חול מיבעי אלא ספק איש ספק אשה ור"י לטעמיה דאמר אשה ודאית נמי תקעה דתנן ב"י סומכין ולא בנות ישראל סומכות ר"י ורש"א נשים סומכות רשות זהו סוגיית הגמ' והאי ספיקא דוחה י"ט דקאמר גבי ת"ש פי' התוס' דה"ק שאין ודאה דוחה שבת משום גזירה דרבה שמא יעבירנו וספק דוחה י"ט אע"ג דאיכא נמי איסור דרבנן בתקיעה שהיא חכמה ואינ' מלאכה ונדחה איסור זה מספק ע"כ. 
והשתא אס"ד דאפי' גברא דבר חיובא הוא בתקיעת שופר אפ"ה אסור לו לתקוע שלא לצורך מצוה והא אי מספקא לי' אם תקע אם לא תקע בע"כ חוזר ותוקע מספיקא כדקי"ל ספיקא דאורייתא לחומרא ול"ח לספק איסור דרבנן דילמא כבר יצא ידי חובתו וה"ל תקיעה שלא לצורך תדע משום דמספקא לן בתרועה האמורה בתורה אי גנוחי גנח או ילולי יליל אתקין ר' אבהו בקסרי תקיעה ג' שברים תרועה תקיעה והדר עביד תש"ת והדר עביד תר"ת כדאמרינן בפ"ב דר"ה (ד' לג) ואע"ג דבחדא מהני תלתא סגי ובודאי שנים מהן הוו שלא לצורך מצוה מ"מ כיון דמספקא לן עביד כולהו ול"ח לודאי איסור דרבנן כ"ש בספק תקע ספק לא תקע דחייב לחזור ולתקוע ול"ח לספק איסור דרבנן דילמא יצא כבר ידי חובתו הא איכא נמי לספוקי דילמא ל"י י"ח ותקיעה זו צורך מצוה היא. ואם כן השתא מ"ק ור"י לטעמיה כו' הא מ"מ איכא למיפרך לק"ו דידיה ת"ש בגבולין יוכיח שאין ודאה דוחה שבת וספיקה ספק תקע ספק לא תקע דוחה י"ט וחוזר ותוקע מספק אלא וודאי בגברא דבר חיובא הוא הואיל ושרי לי' היום תקיעה של מצוה תקיעה דרשות נמי שרי ליה הילכך ליכא למיפרך מספק תקע ספק לא תקע של איש אלא מספק איש ספק אשה למאי דס"ל לרבנן דאין אשה סומכת רשות וש"מ דבאיש הואיל והותרה לו תקיעה לצורך מצוה הותרה לגמרי בי"ט זה של ר"ה אפי' שלא לצורך ול"מ באיש דרמי עליה חיובא לתקוע ביום זה דאמרינן הואיל אלא אפי' באשה למ"ד נשים סומכות רשות ושרי להו למסמך באקופי ידא אע"ג דנראה כעובד עבודה בקדשים ה"נ תקיעה דליכא אלא איסורא דרבנן שרי לנשים כמש"כ שם התוס' אפי' שלא לצורך שרי משום הואיל וטעמא רבה איכא לדבר משום שלא גזרו רבנן שבות דדבריהם למקצת שבת וי"ט והואיל ובמקצת י"ט זה שרי לאנשים וכן לנשים לתקוע למ"ד נשים סומכות רשות תו ל"ג כלל איסור שבות של תקיעה בי"ט זה של ר"ה. וכה"ג אמרינן בפ"ב דביצה (דף יח) במסקנא דהחושש בשיניו מגמע את החומץ ובולע אפי' אחר טיבול דהואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי וטעמא דל"ג על מקצת שבת אלא הואיל והותר למקצתו הותר לגמרי וכמו שפירש"י התם. ומזה נמי נ"ל ראיה ברורה דמותר לתקוע בי"ט זה של ר"ה אפי' שלא לצורך משום הואיל וכדאמרינן בהא דהחושש בשיניו דאין לגזור שבות דרבנן על מקצת היום. מ"מ גבי נשים למאן דל"ל נשים סומכות רשות אסורין לתקוע בי"ט זה של ר"ה מהא דתקיעת שופר בגבולין יוכיח דפרכוהו מיניה רבנן לק"ו דר"י ול"א הואיל ושרי לאיש שרי לאשה דמגברי לנשי ל"א הואיל וכדתנן בני מלכים סכין שמן ורד על גבי מכותיהן שכן דרכן לסוך בחול אבל לשאר כל אדם אסור ואפי' ר"ש לא שרי אלא משום דכל ישראל בני מלכים הן הלא"ה אסור אלמא אפי' מגברי לגברי ל"א הואיל וכ"ש מגברי לנשי דנשים עם בפ"ע הן כדאמרינן בפ' ב"א (ד' סג) לענין טבעת שיש עליה חותם דחלופי בגברי מבנשי אע"ג דתנן הרועים יוצאין בשקים ולא רועים בלבד אמרו אלא כל אדם דנשים עם בפ"ע הן ול"א הואיל מגברי לנשי ומנשי לגברי לענין תכשיט וה"ה להא דאמרן. וא"ת למש"כ דמשום הואיל שרי לגמרי לתקוע בי"ט זה של ר"ה אפי' שלא לצורך מצוה א"כ בשאר י"ט נמי לישתרי לתקוע משום הואיל ושרי בי"ט זה של ר"ה שרי בכל י"ט דה"נ אמרינן התם אליבא דרבא דשרי טבילת אדם בשבת אע"ג דטבילת כלים אסור משום דנראה כמתקן אבל אדם נראה כמיקר ואמרינן תינח שבת יה"כ מא"ל ומשני לא מצינו דבשבת שרי וביה"כ אסור אלא הואיל ובשבת שרי ביה"כ נמי שרי ומיניה יליף שם הגמ' דאמרי' להאי הואיל דקודם טיבול שרי לאח"ט נמי שרי אלמא אמרינן הואיל מיום מקודש לחבירו כגון משבת ליה"כ ה"נ נימא הואיל מי"ט זה של ר"ה דשרי ת"ש לגמרי אפי' שלא לצורך מצוה לשאר כל י"ט למישרי בדידהו ת"ש. וי"ל דל"ד דבשלמא משבת ליה"כ דליכא אלא חד הואיל דהא בשבת גופה שרי טבילה לגמרי בלי שום הואיל שפיר אמרי' ליה אבל בי"ט זה של ר"ה מן הדין היה ראוי לאסור תקיעה שלא לצורך ולא שרית ליה אלא משום הואיל וא"א נמי הואיל ושרי בי"ט של ר"ה שלא לצורך שרי נמי בשאר י"ט שאינו אלא שלא לצורך דהא תקיעה של מצוה בדידהו ליתא ה"ל תרי הואיל הואיל ושרי בר"ה לדבר הרשות שרי בשאר י"ט שכולו אינו אלא דבר הרשות ובר"ה גופיה לא שרי דבר הרשות אלא משום הואיל ושרי לצורך מצוה ביום זה ותרי הואיל לא אמרינן וכמו שפי' התוס' בפ' א"ע (ד' מו) גבי כיצד מפרישין חלה בטומאה בי"ט דס"ל לר"א התם דלא תקרא לה שם עד שתאפה ואע"ג דא"ל לר"א התם הואיל א"א לקרוא לה שם קודם שתאפה משום הואיל ואי בעי מיתשיל עלה משום דה"ל תרי הואיל ותרי הואיל ל"א. ואפי' לפמש"כ בסי' ס"ג לחד שינויא של התוס' דאפי' תרי הואיל נמי אמרי' מ"מ ל"א הואיל מי"ט של ר"ה לשאר י"ט לענין תקיעת שופר אע"ג דאמרינן הואיל משבת ליה"כ לענין טבילה דדוקא מחמור לקל כגון משבת שזדונה סקילה דחמירא ליה"כ שזדונו כרת דקיל מינה שפיר אמרי' הואיל דאתיא בק"ו מה שבת דחמירא שרי יה"כ דקיל מינה לא כ"ש אבל האי הואיל דמר"ה לשאר י"ט דלא חמיר ר"ה משאר י"ט וליכא ק"ו ל"א הואיל. ודבר זה למדתי מדברי רש"י שפי' התם כיון דבשבת דחמירא במלאכה שרי משום טעמא דמיקר ביה"כ נמי שרי אע"ג דלא נראה כמיקר שלא תחמיר לענין מלאכה ביה"כ משבת ע"כ הרי שתלה טעמא דהואיל זה משום דשבת חמיר' מיה"כ וכמו שפי' וא"ת לפי"ז הא דמקשה התם הגמ' למאי דס"ד דרבא למימר גבי החושש בשיניו דקודם טיבול שרי ולאחר טיבול אסור דאמאי ל"א הואיל כדאמרינן משבת ליה"כ ומחמת זה קאמר הגמ' דהדר ביה רבא וס"ל דאמרינן הואיל וקודם טיבול שרי לאחר טיבול נמי שרי ואי לפירש"י מאי קושיא הא ש"ה משבת ליה"כ דה"ל מחמור לקל הילכך אמרינן שפיר הואיל אבל מקודם טיבול לאחר טיבול דתרווייהו הוו בחד יומא והרי ביום א' ליכא חומר בקצתו על קצתו לפיכך ל"א הואיל. ונ"ל דמ"ל להגמ' דתרווייהו שקולין דכמו דאמרי' מיום לחבירו הואיל מחמור לקל אע"ג דתרי יומי נינהו ה"נ בההוא יומא גופי' ממקצתו למקצתו אמרי' הואיל אע"ג דליכא חומר בקצתו על קצתו כיון דמ"מ כולו חד יומא הוא וזה מוכרח לפירש"י ז"ל הילכך ה"נ לענין תקיעת שופר נמי אמרי' הכי לפיכך בההוא יומא דר"ה גופיה אמרינן הואיל ושרי לתקוע בו לצורך מצוה שלא לצורך נמי שרי הואיל וקצתו לצורך מצוה שרי אע"ג דליכא חומר בקצתו על קצתו אבל מי"ט זה של ר"ה לשאר י"ט דה"ל מיום לחבירו ל"א הואיל כיון דאין חומר לר"ה על שאר י"ט א"נ י"ל דלענין טבילה משבת ליה"כ ה"ט דאמרינן הואיל משום דשבת מצויה ותדירא ויה"כ אינו אלא פ"א בשנה בלבד הילכך אמרי' הואיל ובשבת דקדושתה מצויה ותדירא שרי ול"ג על הטבילה ביה"כ נמי שרי דכיון דבכל ימים המקודשים ל"ג על הטבילה א"א לך לגזור על יום אחד מקודש ובטל יום זה המקודש ונגרר אחר כל הימים המקודשים של כל השנה כולו והא דמדמי הגמ' האי הואיל דטיבול להאי הואיל דמשבת ליה"כ אע"ג דבהואיל דטיבול ליכא למימר לה"ט דאמרן משום דמ"ל להגמ' דשניהם שקולין הן וכמו שאמרינן ממצוי לשאינו מצוי הואיל אע"ג דתרי יומי נינהו ה"נ אמרינן הואיל בההוא יומא גופי' מקצתו לקצתו כגון מקודם טיבול ללאחר טיבול אע"ג דלא שייך ה"ט כיון דהכל חד יומא הוא אמרינן שפיר הואיל וכעין מה שפי' לדברי רש"י הילכך בי"ט של ר"ה גופי' אמרינן הואיל מקצתו לקצתו דהואיל ושרי לתקוע במקצתו משום מצוה שרי נמי בכולו אפי' שלא לצורך מצוה אע"ג דל"ל כאן ממצוי לשאינו מצוי אפ"ה כיון דחד יומא הוא שפיר אמרי' הואיל אבל מיום לחבירו הא ל"א הואיל אלא ממצוי לשאינו מצוי לפיכך ל"ל הואיל מר"ה לשאר י"ט שהרי אדרבה שאר י"ט מצויים יותר מי"ט של ר"ה וא"כ כ"ש שא"א לך לומר הואיל משא"מ למצוי ועיין בספר מלחמות להרמב"ן ז"ל בפ"ק דביצה גבי מוקצה בי"ט שכ' אבל מ"ש ומי איכא דבשבת שרי וביה"כ אסור כו' ע"ש ואין להאריך יותר בזה ובסי' שאח"ז יתברר יותר בס"ד כן נ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |