שאגת אריה/פב
|
< הקודם · הבא > |
ואכתי אמרתי לברר אי הני לאוי דבל יראה ובל ימצא ה"ל לאוי שניתק לעשה דתשביתו או לא והנה לדברי הרמב"ם שכ' דלאו דתמורה לא ה"ל ניתק לעשה משום שאין הלאו שוה לעש' שהציבור והשותפין מוזהרים על התמורה ואם המירו אין התמורה קדושה על פיהם ה"נ י"ל דלאוי דבל יראה אינן שוין לעשה דעל לאוין אלו נשים נמי מוזהרין עליהם דכל מל"ת בין שהז"ג בין שלא הז"ג נשים חייבות כדתנן בפ"ק דקידושין (ד' כט) ואלו עשה דתשביתו לכאורה נראה דאין הנשים חייבות בה דה"ל מ"ע שהז"ג דנשים פטורות וכיון דאין הלאוין שוין לעשה לא ה"ל ניתק לעשה ולוקין עליהם. ותחילה אבאר דעת הרמב"ם מה דמשמע מדבריו דהא דמיעט רחמנא דאין הציבור והשותפין עושין תמור' דמ"מ מוזהרין על לאו דלא ימיר אלא שאם המירו אין תמורתן תמורה והא בריש פ"ק דתמורה מרבינן אשה לתמורה מקרא ופריך טעמא דרבי קרא לאשה הא לא רביי' קרא ה"א כי עבדא תמורה לא לקיא הא השוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה מאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם ומשני איצטריך מהו דתימא ה"מ עונש דשוה בין ביחיד בין בציבור אבל הכא כיון דעונש שאינו שוה בכל הוא דתנן אין הציבור והשותפין עושין תמורה אשה נמי כי עבדא לא לקיא קמ"ל הרי דאין הציבור והשותפים מוזהרין על התמורה כלל דהא מה"ט הוי אמינא דאף ע"ג דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אפ"ה לא לקיא הואיל וליתא בציבור ובשותפים וש"מ דאינהו נמי לא לקו בתמורה וי"ל שהרמב"ם גורס כלישנא קמא דרש"י שפי' ה"ג ה"מ לאו שיש בו מעשה אבל לאו שאין בו מעש' אימא לא קמ"ל ולכאורה נראה דגי' זו עיקר דלגירסא קמייתא ק"ל מהא דרפ"ט דיבמות (ד' פד) דאמר התם לא יקחו לא יקחו מלמד שהאשה מוזהרת ע"י האיש ופריך מדר"י אמר רב נפקא ומשני אי מהאי ה"א לאו השוה בכל אבל לאו שאינו שוה בכל לא והדר פריך והרי טומאה דלאו שאינו שוה בכל וטעמא דכת' רחמנא בני אהרן ולא בנות אהרן הלא"ה ה"א נשים חייבות מ"ט לאו משום דר"י א"ר. ומשני לא דגמרינן מלא יקחו וא"כ ה"נ גבי תמורה למה לי קרא דנשים חייבות נגמור מלא יקחו דאע"ג שאינו שוה בכל נשים חייבות ואע"ג דאיכא למיגמר מטומא' דנשים פטורות הא קי"ל קולא וחומרא לחומרא מקשינן וה"ה למאי דמשני התם א"ד קיחה איצטריכא ליה סד"א לגמור מטומאה קמ"ל. א"כ השתא דכתב רחמנא קיחה נגמור תמורה מיני' לחומרא וקרא למה לי וה"ה דיש להקשות איפכא לא יקחו למה לי לגמור מתמורה לחומרא דלאו שאינו שוה בכל נשים חייבות ועוד השתא דכתב רחמנא קרא גבי תמורה וגבי לא יקחו דלאו שאינו שוה בכל נשים חייבות בני אהרן למעוטי בנות אהרן דכתב רחמנא קרא גבי טומאה ל"ל כיון דאינו שוה בכל דהא ליכא למיגמר מלא יקחו דהא לא יקחו ודתמורה ה"ל ב' כתובין הבאין כאחד ואין מלמדין. ונ"ל דל"ג לה הרמב"ם אלא גרס כגירסא דכלישנא קמא דרש"י והשתא לא מיבעיא דלא ק' להרמב"ם מהכא אלא סיוע נמי מסייע ליה דציבור ושותפין איתנהו באזהרת תמורה דאל"כ ה"ל תמורה ולא יקחו ב' כתובים הבאים כא' ובני אהרן למעוטי בנות אהרן ל"ל דבשלמא אי כתב רחמנא לא יקחו תמורה לא אתיא מיניה דהא ה"ל לאו שאין בו מעשה אלא לכתוב תמורה ואף ע"ג דאינו שוה בכל נשים חייבות ונגמר לקיחה מיניה אלא וודאי ש"מ דציבור ושותפין איתנהו באזהרת תמורה והשתא תמורה לא צריך קרא אלא משום דה"ל לאו שאין בו מעשה לחוד וא"א למיגמר לקיחה מיניה ולא ה"ל ב' כתובים הבאים כא' כנ"ל ליישב דברי הרמב"ם בזה. ומ"מ גם על גי' זו קשה הא דאר"י התם לתנא לא תיתני מימר דבדיבורו עביד מעשה ומה"ט חשיב הגמרא התם ללאו דמקדים תרומה לביכורים לאו שיש בו מעשה והיאך קאמר הגמ' אתמורה דסד"א ה"מ כו' אבל לאו שאין בו מעשה לא ונחזור לנ"ד דא"ל דלאוי דבל יראה ובל ימצא לא ה"ל לאוי שניתק לעשה הואיל ואין שוין לעשה שאינו נוהג בנשים וליתא לגי' דידן דפ' האשה דבל יראה ובל ימצא אין לוקין עליו משום דה"ל ניתק לעשה אבל מ"מ נ"ל דוודאי נשים נמי מצוות על מ"ע זו דתשביתו אע"ג דה"ל מ"ע שהז"ג משום דכיון דהא מ"ע דהשבתה חלה מעי"ט משש שעות ולמעלה ונמשכת עד שיעבור פסח והרי בפסח איכא בהדי עשה זו דהשבתה ללאוי דבל יראה ובל ימצא נמי ועל לאוין אלו אפי' נשים מצוות דהא מצות ל"ת שהז"ג נשים חייבות וכיון דמצוות על הלאוין אף העשה שעמהן אלים ומצוות עליה וכה"ג כתבו התוס' בפ"ק דקידושין (ד' לד) [בד"ה מעקה] בשם הר"י מא"י דאין מדליקין בשמן שריפה בי"ט משום די"ט עשה ול"ת ושריפת קדשים אינו אלא עשה אשה שאינה חייבת בעשה די"ט דהוי זמן גרמא וכי תוכל להדליק בשמן שריפה בי"ט וכ"ת אה"נ אמאי לא לשתמיט תנא דלא אשמעי' לך אלא מאי אית לך למימר דעשה שיש עמו לאו אף הלאו אלים ולא דחי ליה עשה ע"כ ואף אנו נאמר איפכא דלאו שיש עמו עשה אף העשה אלים ואע"ג דהוי זמן גרמא נשים מצוות על העשה נמי ומה"ט גופיה דאמאי לא לשתמיט תנא דלא אשמעי' לך דאין נשים מחוייבות להשבית חמץ משש שעות ולמעל' אלא וודאי דמ"ע שהז"ג שיש עמו לאו כיון דנשים מצוות על הלאו אף העשה שעמו אלים ומצוות עליה וכיון דהאי עשה דתשביתו בתוך המועד דאלים שישנו עמו לאו דבל יראה ובל ימצא ונוהג בנשים ע"כ מצוות לגמרי על עשה זו דהשבתה ואפי' בעי"ט משש שעות ולמעלה דאכתי אינו עובר על בל יראה ובל ימצא מ"מ מצוו' על עשה זו דהשבתה דכיון דכלל רחמנא למצות השבתה דמשש שעות ולמעלה עם השבתה דתוך המועד וכתב השבתה א' לכולן בע"כ א"א לומר שהנשים מצוות במקצת מצוה ולא בכולה וע"כ אית לך למיזל לחומרא ומצוות על כל מ"ע זו דהשבתה ואפי' דמשש שעות ולמעלה ואף ע"ג דהתוס' נקטי איפכא ומאלמי ליה ללאו דלא דחי ליה עשה מכלל דליתא לעשה אלא ללאו לחוד לאו דוקא הוא אלא דהתוס' התם לענין שריפת קדשים ל"צ יותר אלא באילומי הלאו סגי להו אבל מ"מ לפי האמת כמו שהעשה מאלים ללאו ה"נ הלאו מאלים לעשה וכדאמרן מהאי הוכחה גופיה וכיון דהכי הוא שמצות עשה דהשבתה נוהג בנשים הלאוין שוין לעשה ואכתי ה"ל ניתק לעשה ואין לוקין עליו. ועי"ל דלמאי דמשמע מדברי הגמ' דריש תמורה דה"ט דהמימר לוקה משום דה"ל תרי לאוין וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר לב' לאוין הלא"ה ה"ל לאו הניתק לעשה ויחיד המימר אינו לוקה אבל ציבור ושותפים לוקין הואיל וליתנהו בעשה זו דתמורה אם כן ה"נ י"ל מה"ט דנשים חייבות במ"ע זו דהשבת' דאל"כ אתה מחמיר בנשים מבאנשים דאילו איש שקנה חמץ או שחמצו בתוך הפסח דעביד מעשה אינו לוקה על בל יראה ובל ימצא אלא אמרי' דעשה דתשביתו עקר ליה מיהא לחד לאו מהני תרתי דבל יראה ובל ימצא ואילו אשה תלקה שמוני' על שתיהן דהא בדידה ליתא לעשה וכדאמ' גבי אונס שגירש שם בפ"ק דתמורה אם ישראל הוא מחזיר ואינו לוקה אם כהן הוא לוקה ואינו מחזיר וה"נ דכוותיה והא א"א שתחמיר באשה יותר מבאיש דה"ל כיציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא ולא פטרה תורה ממ"ע שהזמן גרמא אלא להקל עליה ולא להחמיר עליה ואע"ג דכה"ג אמרי' בספ"ק דכריתות גבי שפחה חרופה דהיא לוקה והוא אינו לוקה. הא מ"מ הוא מביא קרבן כדאמרי' התם והא איפשר לומר דממונא חמיר ממלקות כדאמרינן בפ"ג דכתובות (ד' לב) ועוד בלא"ה לא דמי כל כך לדהתם וכיון דמה"ט חייבות במצות השבתה במועד חייבות נמי בהשבתה דמשש שעות ולמעלה דהשבתה א' לשניהם ולפנינו נדבר עוד בזה בסימנים הבאים בס"ד ונחזור לנידון דידן ותחילה אעתיק מש"כ בחי' ק"ל ע"ד ר"י דס"ל דבל יראה ה"ל ניתק לעשה הא אמר ברפ"ק דפסחי' דבין בבתים בין בגבולין עובר על כל א' בשני לאוין אלו דבל יראה ובל ימצא וא"כ לא אתי חד עשה דתשביתו ועקר תרי לאוי דהכי אמרינן רפ"ק דתמורה (ד' ד) א"ל אביי וכל לאו שניתק לעשה לא לקי והא מימר לאו שניתק לעשה ולקי דתנן לא שאדם רשאי להמיר אלא שאם המיר מומר וסופג את המ' ומשני ה"ל תרי לאוי וחד עשה ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי וה"נ נימא הכא. וראיתי להתוס' ברפ"ה דחולין (ד' פא) גבי הא דאמרי' התם הנח למחוסר זמן דהכתוב נתקו לעשה שכ' דהיינו דוקא היכא שהב' לאוין סמוכים זה לזה משום דאמרי' דלא לקי אלאו דלא תגזול משום דניתק לעשה דוהשיב את הגזילה דאיכא נמי לאו דלא תעשוק דא"ר בפ' המקבל היינו עושק היינו גזל ולמה כתביה בב' שמות לעבור עליו בב' לאוין אלא וודאי דוקא היכא דב' לאוין סמוכין קאמר דלא עקר להו חד עשה ע"כ. ולכאורה דבריהם תמוהין מאוד דאדרבה איפכא אמר בר"פ א"נ (ד' סא) דא"ר לאו לא תגזול ל"צ דאתיא במה הצד מריבית ואונאה ולא תגזול לכובש שכר שכיר אתי ופריך שכיר בהדיא כתי' ביה לא תעשוק שכר שכיר ומשני לעבור עליו בב' לאוין וזהו עושק זהו גזל דאמר בהמקבל היינו דעל כבישת שכר שכיר עובר על שניהם וה"נ חשיב שם בברייתא בל תגזול בה' לאוין שעובר על כבישת שכר שכיר ואולי יש לכוין דבריהם עפ"י מש"כ שם בר"פ א"נ וא"ת ולוקמי בגזל גופיה ולעבור עליו בב' לאוין וי"ל משום דלא לקי אלאו דגזל משום דניתק לעשה אבל כי מוקמינן אכובש שכר שכיר באם אינו ענין לקי שפיר ע"כ. וג"ז צריך ביאור דהא בהאי קרא דוהשיב את הגזילה כתיב נמי או את העושק אשר עשק וה"ל נמי ניתק לעשה כמו גזל ולא לקי אכבישת שכר שכיר נמי ונ"ל דה"פ דבריהם ז"ל דאזלי לשיטתייהו דהיכא דהב' לאוין סמוכין לא אתי חד עשה ועקר להו משא"כ באינן סמוכים חד עשה עקר לשניהם הילכך כי מוקמי' ללאו דגזל אשכר שכיר דהשתא ב' לאוין דשכר שכיר לא תגזול ולא תעשוק דסמוכים בחד קרא לא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין ולקי אחד מינייהו אבל אי מוקמינן ללא תגזול לגזל ממש ואע"ג דאתי במה הצד מריבית ואונאה לעבור עליו בב' לאוין כיון דהב' לאוין אינן סמוכין אתי חד עשה דוהשיב את הגזילה ועקר לשניהם ואינו לוקה אחד מינייהו א"כ ל"ת דכת' רחמנא ל"ל כיון דאתיא במה הצד ומ"מ ש"מ דכל היכא שאין הב' לאוין סמוכים חד עשה עקר להו דאל"כ לוקמי בגזל ולעבור עליו בב' לאוין ונ"מ למלקות כן נ"ל ליישב עיקר דבריהם אע"פ שאין לשונם מכוון. אבל מ"מ אין זה ראיה דאף ע"ג דאפי' תימא דבאינן סמוכים נמי אמרינן דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין אפ"ה לא מ"ל בגזל ולעבור עליו בב' לאוין בלאו דלא תגזול ובלאו דאתיא במה הצד מריבית ואונאה דהא על לאו דבמה הצד בלא ניתק לעשה נמי אין לוקין עליו דהא אין מזהירין מן הדין וכמש"כ שם התוס' [בד"ה אין ה"נ] וא"כ משום הא דניתק לעשה אלאו דלא תגזול נמי לא לקי דהא חד עשה עקר לחד לאו והרי הכא א"צ לעקור אלא ללאו דלא תגזול דאילו לאו דאתיא במה הצד בלא"ה לא לקי עליה אבל כי מוקמינן לי' בשכר שכיר ולעבור עליו בב' לאוין הרי שניהם בני מלקות כיון דכתיבי בהדיא ואף ע"ג דה"ל לאוין הניתק לעשה כיון דלא אתי חד עשה ועקר לב' לאוין לוקה על לאו השני א"כ אהני לן הא דלא עבר בב' לאוין ללקות על א' מהם. וא"ת למה קאמר הגמרא בסוף חולין (ד' קמא) דגזלן אינו בכלל מלקות מ' משום דניתק לעשה תיפוק ליה כיון דלא אתי אלא במה הצד אין מזהירין מן הדין ולאו דל"ת הא שדינן ליה אשכר שכיר וי"ל דאי לאו ניתק לעשה הוי מוקמינן לא תגזול לגזל ממש ואע"ג דאתי במה הצד נ"מ ללקות עליו והא דר"ל הגמ' התם דלר"י לוקין על גזל היינו למאי דס"ד התם דלר"י לוקין על לאו שניתק לעשה א"כ ע"כ לאו דגזל לגופיה אתא ומשום מלקות. ותדע דהכי הוא שהרי בפ"ג דמכות (ד' טו) רצה עולא לדייק דאונס שגירש מחזיר ואינו לוקה משום דה"ל לאו שניתק לעשה משום שלא יאמר לו תהיה לאשה באונס וליגמר ממוציא שם רע שלא עשה מעשה כו' אונס לא כ"ש למה נאמר אם אינו ענין לפניו תנהו ענין לאחריו שאם גירש יחזור והרי בהאי ק"ו יש ללמוד נמי אונס ממוציא שם רע לפניו דלא יוכל לשלחה כל ימיו ולא יוכל לשלחה דכתב רחמנא גבי אונס ל"ל וע"כ הא דכתב רחמנא הלאו בהדיא גבי אונס אע"ג דאיכא למילף בק"ו משום דאין מזהירין מן הדין אבל לאיסור' בעלמא איכא למילף אונס ממש"ר בק"ו והוי ליה אונס דלא יוכל לשלחה ב' לאוין וא"כ אע"ג דבאם אינו ענין יליף לה דניתק לעשה מ"מ ילקה עליה דלא אתי חד עשה ועקר ב' לאוין אלא וודאי כדפי' או כמש"כ לדעת התוס' משום שאין הב' לאוין סמוכים. מ"מ דברי התוס' דר"פ א"נ תמוהין דהא על לאו דכובש שכר שכיר אינו לוקה דה"ל לאו שאין בו מעשה ועוד דפריך הגמ' שם ולוקמי' בריבית ואונאה ולעבור עליו בב' לאוין והרי ריבי' ה"ל לאו הניתק לעשה דוחי אחיך עמך אהדר ליה כי היכי דניחי לר"א דקי"ל כוותיה והכי ס"ל לרבא גופיה בפ' א"נ ובפ"ק דתמורה דריבית קצוצה יוצא בדיינים וכיון דלא סמוכי' הלאוין אתי חד עשה ועקר ב' לאוין לדעת התוס' ודמי ללאו דגזל וא"כ מה"ט דלא מוקי לה בגזל א"א לאוקמי בריבית לרבא ומאי ק"ל ולוקמי בריבית. אבל מ"מ יש להביא ראיה לדעת התוס' מדאמר בפ' א"נ (ד' סב) ר"נ וראב"י פוטרין את המלוה והערב מפני שיש בהם קום ועשה ומפ' בגמ' משום דאמרינן להו קומו ואהדרו וה"ל ניתק לעשה והרי המלוה עובר בה' לאוין כדאמרינן ואתי חד עשה ועקר להו וע"כ ה"ט משום דהלאוין אינן סמוכים ובהכי נ"ל התם מש"כ התוס' בשם ר"י בפ' כ"ש דבל יראה ובל ימצא ה"ל ניתק לעשה ואע"ג דה"ל ב' לאוין אחד של בל יראה ואחד של בל ימצא אתי חד עשה דהשבתה ועקר לב' לאוין משום דאין סמוכים הב' לאוין דבל יראה ובל ימצא זה לזה ע"כ כתבתי בחידושי. ואם כן משום הא לק"מ על סברת ר"י:
אבל 
ק"ל אי האי עשה דתשביתו משוי ללאוי דבל יראה ובל ימצא לניתק לעשה לומר שאין לוקין עליו א"כ הא דאמר בפ"ק דפסחים דכ"ע חמץ מו' שעות ולמעלה אסור מנלן אמר אביי תרי קראי כתיבי כתיב שבעת ימים שאור לא ימצא וכתיב אך ביום הראשון תשביתו שאור הא כיצד לרבות י"ד לביעור ופי' התוס' בשם ר"י גופיה דמיתורא דקרא קא דריש והשתא אפי' תימא דהאי קרא דתשביתו בי"ט מיירי אפ"ה לאו קרא יתירא הוא דמיבעי ליה לנתוקי ללאוי דבל יראה ובל ימצא לעשה לומר שאין לוקין עליו ומ"מ אינו ראי' דלאו ניתק לעשה הם דהא פי' התוס' שם עוד מדכתיב ודרשינן לקמן אך חלק פריך אבל על פי' ר"י קשה דידיה אדידיה וכמש"כ ואין להקשות אס"ד דתשביתו משוי להו לאוי הניתק לעשה והרי לפ"ז לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה כל שאינו שורפו אע"פ שמשביתו ע"י ד"א לא קיים לעשה שבה לרבי יוחנן דתני ביטלו ולר"ל דתני קיימו ולא קיימו בעשה מעשה שקנה או שחמצו לוקין עליו ועוד לר"י אפי' בלא עשה מעשה נמי לוקין דהא בפ"ג דמכות שם ס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו ולרבנן אם משביתו בכל דבר קיים לעשה דהשבתה ואין לוקין עליו והשתא כיון דנ"מ בהא פלוגתא דר"י ורבנן לענין מלקות במשביתו שלא ע"י שריפה דלר"י לקי א"כ היאך יליף ר"י דאין ביעור חמץ אלא שריפה מק"ו מנותר הא כיון דע"י ק"ו זה במשביתו שלא ע"י שריפה לוקה הא קי"ל אין מזהירין מן הדין וגם ל"ל לרבנן למימר ליה כל דין שאתה דין תחילתו להחמיר כו' תיפוק לי' דאין מזהירין מן הדין ואפי' את"ל דס"ל לרבנן לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו מ"מ בקנה או חמצו כל היכא שלא קיים עשה שבו לוקין עליו וגם הא דהדר ר"י ודנו דין אחר במה מצינו מנותר הא על במה מצינו נמי אין לוקין עליו וכמ"ש התוס' בפר"א דמילה ובכ"מ וי"ל דהא דאין מזהירין מן הדין היינו דווקא באם באנו ללמוד האזהרה גופיה בק"ו או במה מצינו אבל אם באנו ללמוד דבר אחד מן הדין כגון הא דר"י דיליף מק"ו או במה מצינו דבשריפה מנותר אע"ג דע"י דין זה נ"מ נמי למלקות ל"ל בה כיון דאין אנו לומדין למלקות גופיה מן הדין אלא שממילא גורם דין זה לבא לידי מלקות וכבר יש לי מקומות מסייעים להאי סברא ומקומות מראין לכאורה להיפוך וצריך לבארם אבל אין זה מקומו. מ"מ אני תמה על עיקר הדבר היאך איפשר לומר דבל יראה ובל ימצא ניתק לעשה דתשביתו הא אינו אלא לאוי שקדמם עשה כמו בא אל המקדש טמא דאמרינן בפ"ג דמכות דה"ל לא תעשה שקדמו עשה ולוקין עליו וטעמא משום דלא ה"ל לאו הניתק לעשה אלא א"כ א"א לקיים העשה אלא לאחר עבירת הלאו כגון עשה דשריפת נותר א"א לקיים אא"כ עבר על לאו דבל תותירו אבל הכא העשה דוישלחו מן המחנה איפשר לקיים קודם עבירת הלאו דלא יטמאו את מחניהם וכמו שפירש"י דזהו פי' ל"ת שקדמו עשה ולא במה דכתיבי בתורה הל"ת קודם לעשה תליא מילתא וא"כ הכא העשה דתשביתו לא משוי להו לבל יראה ובל ימצא ניתק לעשה דהא יכול להתקיים אע"פ שלא עבר על לאוי דבל יראה ובל ימצא ואיפשר דאפי' ר"ל דס"ל לפירש"י התם דל"ת שקדמו עשה אין לוקין עליו איפשר דמודה הכא משום דהתם העשה והל"ת שניהם חלין בבת אחת ואי איפשר לזה בלא זה דהא עשה דוישלחו אי איפשר לחול עליו בלתי ל"ת דלא יטמאו וכן הל"ת א"א לחול בלתי העשה וכן הא דאונס למאי דס"ד התם דהוי לאו שקדמו עשה נמי כה"ג הוא אבל הא עשה דהשבתה חלה מו' שעות ולמעלה קודם ללא תעשה שאינו חל עד הלילה דמעתה עובר על בל יראה ובל ימצא ועוד דאיפשר נמי לעשה דהשבתה בלא ל"ת דבל יראה ובל ימצא כמש"ל סי' פ"ג דלענין בל יראה ובל ימצא במוציאו מרשותו אפי' בתוך הפסח סגי ליה מה"ת ואינו עובר עליו אבל לענין עשה דהשבתה לא מהני ואם לא הוציאו מרשותו קודם ו' שעות ולמעלה בהא אין לו תקנה אלא בביעור דווקא בהא י"ל דאפי' ר"ל מודה דלוקין עליו דדווקא בהא דהבא אל המקדש טמא הוא דס"ל דאין לוקין עליו משום דלא קדים זמנה של עשה קודם ללא תעשה אלא חל עליו בבת אחת דהא דקרי ליה ל"ת שקדמו עשה לאו קדימת זמן קאמר אלא קדמו קודם עבירת הלאו קאמרינן וזה מבואר.
וא"ת למאי דפי' דמשום בל יראה במוציאו מרשותו אפי' בתוך הפסח סגי ואילו משום עשה דתשביתו לא סגי אלא בביעור דווקא א"כ תקשה מנלן דנשים חייבות במ"ע זו דהשבתה הא ה"ל מ"ע שהזמן גרמא דהשתא לא שייכי הני שינויי שכתבתי לעיל לא משום דלאוי דבל יראה ובל ימצא מאלמי לעשה דהשבתה שעמהם דהא השתא לא שייכי הלאוין לעשה כלל כיון דאית להו תקנתא בלתי קיום העשה והעשה באפי נפשיה קאי ולא ה"ט שכתבתי לעיל משום שלא תחמיר באשה יותר מבאיש דלגבי דידיה ה"ל לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו ואשה תלקה כיון שהוכחנו דאין כאן ניתק לעשה דתשביתו איש נמי לוקה בעשה מעשה שקנה או שחמצו ואכתי אין לנו שנשים חייבות בעשה זו דהשבתה והא וודאי א"א לומר דאינן חייבות וכמשכ"ל. יש לי לומר וליטעמיך בלא דידי נמי תקשה לך לר"י דאמר אין ביעור חמץ אלא שריפה וא"א לקיים העשה דתשביתו אלא ע"י שריפה דוקא והרי ללאוי דבל יראה ובל ימצא במבערו מן העולם ע"י איזה ענין שיהיה סגי ליה דהא מעתה אינו נראה ולא נמצא כלל בעולם ולדידיה נמי לא שייכי הלאוין לעשה כלל כיון דאית להו תקנתא בלתי קיום העשה ואי משום שלא תחמיר באשה מבאיש הא ע"כ אין כאן ניתק לעשה אלא ל"ת שקדמו עשה נינהו וא"א להכחיש זאת דאין כאן ניתק לעשה וכמ"ש. וי"ל דלמש"כ למעל' ס"ס ע"ט דילפינן בגז"ש שאור דהשבת' משאור דראיה לק"מ דהא נמי ילפי' לה מהאי גזירה שוה מה שאור דראיה נשים חייבות דהא מל"ת שהזמן גרמא נשים חייבות אף שאור דהשבתה נשים חייבות:
ואכתי נשאר לנו לבאר שמעתא זו דפ' מי שהיה (דף צה) דקאמרינן אקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו אין לי אלא מ"ע מצות ל"ת מנין ת"ל לא ישאירו ממנו עד בוקר ואין לי אלא מצות ל"ת שניתק לעשה ל"ת גמור מנין כו' וקאמרינן בכלליה דלא ישאירו מאי מרבה לי' לא תוציאו דדמי לי' דהאי מיפסל בנותר והאי מיפסל ביוצא בפרטיה מאי קא ממעט לא יראה ולא ימצא דדמי ליה דהאי אינו לוקה דה"ל לאו הניתק לעשה והאי כו' ה"ג ספרים דידן וש"מ דבל יראה ובל ימצא ה"ל לאו הניתק לעשה. מ"מ מדברי התוס' נראה דל"ג הכי דכתבו בפרטי' מאי קממעט בל יראה כאן משמע כמו שפיר"י דבל יראה ניתק לעשה ומשמע דל"ג בהדיא הכי דא"כ מאי כ"מ דקאמרי הא בהדיא קאמרי לה הגמ' ומה"ט משמע נמי דל"ג בברייתא אין לי אלא מצות ל"ת שניתק לעשה אלא אין לי אלא מצות לא תעש' שאינו גמור מצות ל"ת גמור מנין ונ"ל דמאי אינו לוקה דקאמרינן משום דמותיר ה"ל לאו שאין בו מעשה וכן בל יראה ובל ימצא רובן אין בהם מעשה ובסתמא אין לוקין עליו אא"כ קנה או חמצו בפסח אבל ר"פ אין בו מעשה גם מהא דגרסינן דמרבה ל"ת משום דדמי ליה בפסול ולא קאמר משום דדמי ליה דאינו לוקה ש"מ דכל כה"ג לא חשיב ליה לאו הניתק לעשה וא"כ גירס' דידן סתרן אהדדי ורש"י ותוס' ל"ג להא וכתבו התוס' לא תוציאו לאו הניתק לעשה הוא דכתיב בבית אחד יאכל לא תוציאו דמשמע לא תוציאו לאכלו בבית אחר אלא בבית אחד יאכל בעמוד והחזר קאי אם הוציאו וקשה לר"י היכי חשבינן ליה לאו הניתק לעשה הא לאו שקדמו עשה הוא ולא חשיב לאו שניתק לעשה כדאמרינן בפ"ג דמכות ע"כ הרי שר"י ז"ל גופיה לא חשיב ליה ללאו דלא תוציאו לאו הניתק לעשה אלא לאו שקדמו עשה משום דעשה זו איפשר להתקיים קודם עבירת הלאו דלא משו' שנא' במקר' לעשה דבבית א' יאכל קודם לא תוציאו מן הבית שהוא ל"ת וכן וישלחו מן המחנה נאמר קודם ל"ת דולא יטמאו הוא דחשיב ליה לאו שקדמו עשה דלאו בהכי תליא אלא משום שאיפשר לקיים העשה קודם עבירת הלאו הוא דתליא מילתא וכמו שפירש"י התם ועיין בפ"ג דיומא (ד' לו) גבי בלאו דנבילה קא מיפלגי וע"ש בתוס' וא"כ ה"ה דבל יראה ובל ימצא לא ה"ל ניתק לעשה כיון דאיפשר לעשה להתקיים קודם עבירת הלאו וגם בהא דלא תוציאו אי איפשר לומר דה"ל לאו הניתק לעשה ואין לוקין עליו הא בהדיא אמר בפ"ז דפסחים (ד' פה) א"ר אמי המוציא בשר פסח מחבורה לחבורה אינו חייב עד שיניח הוצאה כתיב ביה כשבת מה שבת כו' הא אם מניח חייב ש"מ דלא ה"ל לאו הניתק לעשה וצ"ע על גי' רש"י ותוס' אבל לגי' ספרים דידן אתי שפיר דהאי דמי ליה הוא משום דזה מיפסל בנותר וזה מיפסל ביוצא ואגב אורחין למדנו דנשים מוזהרות על מצות עשה דהשבתה כנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |