שאגת אריה/נד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאגת אריה TriangleArrow-Left.png נד

סימן נד

אחר שנתברר בשני סימנים הקודמים היכא שנימול קודם שמונה א"נ אחר זמנו ובלילה לא עשה כלום אכתי צריך לברר אי צריך להטיף בשניהם דם ברית או לא והנה הרא"ש כתב בפר"א דמילה שבה"ג פסק דקטן שנולד מהול א"צ להטיף ובגר שנתגייר כשהוא מהול צריך להטיף ופי' ר"י דה"ט דגר כיון שהיתה לו ערלה דין הוא דצריך הטפה יותר מקטן שלא היתה לו ערלה והקשה הר"ש א"כ קטן שנימול תוך ח' יהא צריך הטפה כיון שהיתה לו ערלה ונימול שלא בזמנו ואינו כן מדאמר בשלהי פ' היכא דקדם ומל של שבת בע"ש שלא ניתנה שבת לדחות ועוד דגר שנולד כשהוא מהול לא יהא צריך הטפה ולא פלוג ופי' הוא הטעם משום דמסתבר דבין גר בין קטן צריכים הטפה וכן מוכח מדאיצטריך ערלתו למעוטי קטן ודוקא בקטן דגלי גלי ובגר דלא גלי לא גלי ע"כ. וא"י כוונתו בהא דקאמר הר"ש בקטן דגלי גלי אי בהא מילתא דנולד מהול לחוד קאמר דמיעט קרא מערלתו אבל לא בשאר נימולין שלא כדין כגון בלילה או ע"י הפסולין למול. א"ד הא דקאמר בקטן דגלי בכל מילת קטן שלא כדין קאמר ומסתברא דבכל קאמר דאם לא כן מנלן בנימול תוך ח' דאין צריך להטיף אלא על כרחך בכל דין קטן קאמר דאין צריך להטיף דילפינן לה מנולד מהול. ונראה לי להביא ראיה לזה דבריש פ' הערל (ד' ע) תניא אר"א מנין לערל שאין אוכל בתרומה נאמר תושב ושכיר בפסח ונאמר תושב ושכיר בתרומה כו' רע"א א"צ ה"ה אומר איש איש לרבות הערל ואמר ור"ע האי תושב ושכיר מאי עביד ליה ומסיק לאתויי גר שמל ולא טבל וקטן שנולד כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית ור"א לטעמיה דאמר דגר שמל ולא טבל גר מעליא הוא וקסבר קטן כשנולד מהול א"צ להטיף ד"ב. והשתא אי ס"ד דבנימול שלא כדין כגון בתוך זמנו או בלילה לכ"ע צריך להטיף אפי' למ"ד נולד מהול א"צ להטיף ה"ט משום שלא היתה לו ערלה א"כ אע"ג דס"ל לר"א בנולד מהול דא"צ להטיף ה"ל לאוקמי להאי איש איש דלאתויי נימול שלא כדין אתי וה"נ קשה מנ"ל להגמ' אדר"ע דלרבות נולד מהול אתי דילמא לרבות נימול שלא כדין אתי אלא וודאי אין לחלק בין נולד מהול לנימול שלא כדין ואי צריך להטיף בתרווייהו צריך ואי א"צ בתרווייהו א"צ הילכך לר"א דס"ל בקטן א"צ אפי' בנימול שלא כדין נמי א"צ וע"כ קרא לערל דאסור בתרומה הוא דאתי ולר"ע דאמר בקטן צריך ע"כ בנימול שלא כדין דהיתה לו ערלה כ"ש דצריך והא ל"ל דנימול בלילה גרע טפי מנימול בתוך זמנו ואע"ג בנימול תוך זמנו א"צ להטיף דם ברית בנימול בלילה צריך וכדברי הרמ"א שכתבתי בסימן שלפ"ז והא דלא מוקי ליה ר"א לנימול בלילה דצריך משום דס"ל כר"א ב"ש דאמר שלא בזמנו נימול ביום ובלילה ואי משום ליל שמיני הא לדידיה לא נפסל ליל שמיני אלא משום מחוסר זמן דה"ל תוך זמנו וכמש"כ ועוד הא כתבתי שם דה"ט דגרע נימול בלילה מנימול בתוך זמנו משום דבלילה אינו ראוי למול כלל לשום אדם אבל תוך זמנו נהי דלא חזי לזה חזי למי שהגיע זמנו ה"ט שייך נמי בליל שמיני למ"ד שלא בזמנו נימול בלילה. דאפ"ה תקשה ל"ל לאוקמי לדר"ע בנולד מהול ה"ל לאוקמי בנימול בלילה ור"ע כרבנן דפליגי עליה דר"א ב"ש ואמרי שלא בזמנו נמי אין נימול אלא ביום ועוד כיון דה"ט דגרע נימול בלילה מתוך זמנו משום דבלילה אינו זמן מילה כלל משא"כ בתוך זמנו א"כ לפי"ז ה"ה אם מל אותו הפסולין למול כגון נכרי ושאר פסולין נמי צריך להטיף דם ברית דהא דמו ללילה שאין להם צד היתר למול לעולם וא"כ אכתי ה"ל לאוקמא לקרא בנימול ע"י פסול אלא וודאי ש"מ דאין חלוק בין נולד מהול לנימול שלא כדין לענין הטפה וכדאמרן. ועוד דבשלמא אם אמרי' דבנימול בתוך זמנו יצא למאן דא"ל דא"צ להטיף לומר דנימול בלילה הואיל ואינו זמן מילה כלל גרע טפי ולא יצא לפיכך צריך להטיף אבל לפי מה שהוכחתי למעלה דבתוך זמנו נמי לא יצא ואפ"ה א"צ להטיף משום דה"ל מעוות שא"י לתקון בהטפה א"כ אף בליל' כ"ש דאם גרע טפי דה"ל מעוות ועוד כיון דשניהם שוין בהא דאפי' בדיעבד לא יצא שוב אין לחלק דבהטפה ליכא נ"מ בין גרע טפי ללא גרע כולי האי דאי בזה ה"ל מעוות שאינו יכול לתקן ע"י הטפה ה"ה בזה נמי כיון דהטפה אין מתקן את המעוות והאחרונים לפי מה שהבינו דנימול בתוך זמנו יצא לפיכך א"צ להטיף לה"ט י"ל דלילה גרע טפי והילכך בלילה אפי' בדיעבד לא יצא וצריך להטיף לתקן את המעוות אבל לפי האמת בנימול תוך זמנו נמי לא יצא ואפ"ה א"צ להטיף ש"מ דה"ל מעוות וא"י לתקון ע"י הטפה וכיון דאין הטפה מתקנו מה לי גרע טפי מה לי עדיף טפי וא"כ יש ראיה מהא דפרק הערל אפי' מר"א דס"ל נולד מהול א"צ להטיף ומדלא מוקי ליה בנימול בתוך זמנו ש"מ דא"צ להטיף אע"ג דלא יצא וכמ"ש למעלה מהא דמל של א' בשבת בשבת דס"פ ר"א דמילה דאיירי ביה ר"א גופיה א"כ ה"ה בנימול בלילה נמי נשמע מיניה למ"ד שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום דא"צ הטפה וזה ברור:

וה"נ מ"ל מדברי הרמב"ם שכתב בפ"ב מהלכות מילה הכל כשרים למול כו' אבל נכרי לא ימול כלל ואם מל א"צ לחזור ולמול שנית ע"כ ונ"ל דה"ט דס"ל דכל היכא שנימול שלא כדין ה"ל מעוות שא"י לתקון ע"י הטפה וא"צ להטיף ולפ"ז ה"ה בכל הנימולין שלא כדין כגון בתוך זמנו אי נמי בלילה נמי דינא הכי ואע"פ שהכ"מ פי' שם דהרמב"ם ספוקי מספקא ליה אי מילה בנכרי כשירה או פסולה לפיכך פסק דלכתחילה לא ימול ואם מל א"צ לחזור ולמול שנית ע"כ. אין דבריו נכונים דאי ספיקא הוי מספק וודאי צריך לחזור ולמול שנית דה"ל ספיקא דאורייתא דהא מאן דא"ל מילה בנכרי פסולה מקרא יליף בפ"ב דעכו"ם או מהמול ימול או מואתה את בריתי תשמור וכל ספיקא דאורייתא לחומרא וגבי מילה גופיה פסק הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה דאנדרוגינוס ויוצא דופן ומי שיש לו שתי ערלות וקטן שנולד כשהוא מהול נימולין לשמונה ואין מילתן דוחה שבת משום דספיקא הוו ואפ"ה נמול לח' משום דה"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא וה"נ אי ספיקא הוי הוי לן למיזל לחומרא אלא וודאי כמש"כ הוא עיקר והכ"מ מפני שסובר דכל היכא דלא יצא צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית כדמשמע מדבריו בב"י גבי מל בלילה וכמש"כ בשמו בסי' נ"ב הוא שגרם לו לדחוק בדברי הרמב"ם אבל באמת הא ליתא דאע"ג דלא יצא א"צ להטיף דה"ל מעוות שא"י לתקן בהטפ' וכמש"כ. והש"כ שם בסי' רס"ב כתב והראיה שהביא שם הר"ש מדקאמר שם בפר"א דמילה דהיכא דקדם ומל של שבת בע"ש דלא ניתנה שבת לדחות אלמא א"צ להטיף דם ברית כיון דלא ניתנה שבת לדחות לאו ראיה היא נהי דלא יצא מ"מ ל"נ שבת לדחות אלא על מצות מילה ממש ולא על הטפת דם ברית ע"כ. ואני אומר אם צריך הטפת דם ברית ביום הח' ע"כ דוחה נמי שבת דמה לי למול מה לי הטפה אם צריכה מה"ת הרי היא כתחילת מילה לכל דבריה ומדלא ניתנה שבת לדחות אצלו ש"מ דא"צ הטפה כלל ובפ' ר"א דמילה (דף קלה) קאמר ר"א כל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' ופריך איני והאתמר יוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות ר"ה ור"ח ב"ר חד אמר מחללין עליו את השבת וחד אמר אין מחללין ע"כ ל"פ אלא לחלל עליו את השבת אבל לח' וודאי מהלינן ליה ומשני הא בהא תליא. וש"מ כל היכא דמהלינן לח' דוחה שבת וא"כ ה"נ אי צריך הטפת דם ברית בזמנו היה דוחה נמי את השבת. ואף ע"ג דשם בפר"א דמילה אמר גבי נולד מהול דצריך להטיף דם ברית ואפ"ה אין מחללין עליו את השבת ה"ט משום דקי"ל דנולד מהול א"צ להטיף אלא משום דחיישינן דילמא ערלה כבושה היא הילכך מספיקא אזלינן לחומרא ומהלינן לח' דילמא ערלה כבושה היא ואין מחללין שבת דילמא לאו ערלה היא אלא נולד מהול דא"צ להטיף וא"א לחלל שבת מספיקא אבל כל היכא דוודאי צריך הטפה הרי היא כתחילת מילה ודוחה את השבת והשתא ראיית הר"ש נכונה אי ס"ד בתוך זמנו צריך הטפה היה ניתנה שבת לדחות ומדלא ניתנה שבת לדחות אצלו ש"מ דא"צ הטפה וה"ה בנימול בלילה או ע"י פסולין א"צ הטפה. וה"נ משמע מהא דפרק הערל וכמש"כ. ואע"ג דהטור כתב בי"ד סי' ר"ס בשם ס' המצות דבנימול ע"י נכרי צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מכל מקום הא הר"ש והרא"ש נמי כהרמב"ם ס"ל והרי ראיית הר"ש נכונה והכי מוכח מהא דפ' המילה והשתא נקטינן ממש"כ בסי' זה ובשני סימנים הקודמים דהיכא דנימול בתוך זמנו א"נ לאחר זמנו ובלילה לא עשה כלום ואם צריך למולו בלילה או בתוך זמנו מפני פיקוח נפש יכול למולו ע"י פסולין כמו נכרי כיון דאין שם מצות מילה עליהם והיכא שנימול בתוך זמנו או בלילה אי נמי ע"י פסולין ה"ל מעוות שא"י לתקון וא"צ לחזור ולהטיף ממנו דם ברית, כנ"ל:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף