שאגת אריה/נג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאגת אריה נג

סימן נג

ועדיין יש לעיין בעבר ומל בלילה למאי דקי"ל דאפי' מילה שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום אם קיים בדיעבד מצות מילה או לא אע"ג דכבר הוכחתי בסי' שלפני זה דבמל בתוך שמונה לא עשה כלום ש"ה דה"ל מחוסר זמן שעדיין לא מטי זמן המצוה לגמרי לפיכך גרע טפי אבל בלילה ולאחר זמנו הואיל וכבר הגיע זמנו עדיף טפי ובדיעבד א"ל דיצא. והא דתנן אין מוהלין ולא טובלין ולא מזין עד שתנץ החמה וכולן שעשה משעלה עמוד השחר כשר דמשמע דאם מל בלילה לא יצא היינו דוקא בליל ח' דה"ל עדיין מחוסר זמן עד היום והלילה לענין מצות מילה מישך שייך לשבעת הימים שלפניה דעדיין מחוסר זמן אבל לילות דבתר יום השמיני כיון דכבר מטי זמן מצוותו אע"ג דלכתחילה לא בדיעבד שפיר דמי והרי בהא דאין טובלין דלא יצא בלילה דהיינו דוקא בליל ז' של זב וזבה וטמא מת דזמן טבילתן למחר אבל לאחר שעבר ז' שלהן טובלין בלילה אפי' לכתחילה כדמוכח בכ"מ והאי לא טובלין לא קאי אלא אליל ז' לחוד שלא הגיע עדיין זמן טבילתן עד למחר ה"נ י"ל דהאי דאין מוהלין דתנן דמשמע דאפי' בדיעבד לא יצא לא קאי אלא אליל ח' לחוד שלא הגיע עדיין זמנו עד למחר דומיא דלא טובלין אבל שאר לילות אע"ג דלכתחילה לא בדיעבד שפיר דמי. עוד אני מסתפק לומר דאת"ל דאם עבר ומל בלילה דיצא בדיעבד אע"ג דבתוך זמנו לא יצא היכא שמל בליל ח' מהו מי נימא הא דאתמעיט מלמול מתורת לילה אתמעיט ובדיעבד שפיר דמי או דילמא מתורת מחוסר זמן הוא דנתמעט ושייכא לשבעת ימים שלפניה ונחלקה הלילה מן היום לענין זה ולא מגיע זמן מצות מילה עד עצומו של יום השמיני. ואליבא דר"א ב"ש דאמר בפרק הערל (ד' עב) דמילה שלא בזמנה נימול ביום ובלילה הא וודאי כיון דכל הלילות כשירים למול הא דליל ח' נשתנה מהם ע"כ משום מחוסר זמן הוא אבל למאי דקי"ל כרבנן דאמרי התם בין בזמנו בין שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום יש לעיין בהא דליל ח' דפסול למול אי משום פסול לילה ודמי לשאר לילות אי משום פסול דמחוסר זמן ודמי לז' ימים שלפניה ומתני' דספ"ב דמגילה דמשמע דאם מל בלילה דפסול י"ל דאתיא כר"א ב"ש דאמר שלא בזמנה נימול ביום ובלילה ולדידיה הא דמיעט רחמנא ליל ח' מלמול ע"כ משום מחוסר זמן מיעטו וכמש"כ. ובהכי ניחא הא דתמה הב"י על הפוסקים שהשמיטוהו וכמש"כ בסי' שלפני זה די"ל למאי דקי"ל כרבנן אם מל אפי' בליל ח' בדיעבד יצא ומתני' ר"א היא. והא אין לומר דכיון דהיום הולך אחר הלילה שלפניה והלילה עם יום שלאחריו יום א' מיקרי בכ"מ חוץ מלענין אכילת קדשים כדאמרינן בס"פ אותו ואת בנו (ד' פג) וכיון דלרבנן כל הלילות נמי אין ראויין למצות מילה יותר מסתבר לומר דפסול ליל ח' הוא משום לתא דלילה כמו כל הלילות דדמי להו מלומר דהלילה נשתנה מיומו דאע"ג דיום ח' ראוי למול וכבר הגיע זמן מילה אפ"ה הלילה מחוסר זמן עדיין ומישך שייכא לז' ימים שלפניה. דאין זה תימה דכה"ג מצינו לענין מחוסר זמן דבפ"ק דזבחים (ד' יב) אמרינן רבי אפוטריקי רמי כתיב ז' ימים יהיה תחת אמו הא לילה חזי וכתיב מיום הח' ירצה הא לילה לא חזי הא כיצד לילה לקדושה יום להרצאה וכתבו התוס' תימה ת"ל מיום צוותו ול"ל דכתיב וביום הח' וי"ל דאי לא כתב אלא שבעת ימים ה"א אם שחט בלילה אם עלה לא ירד והשתא קמ"ל דהוי מחוסר זמן ותרד דאין פסולו בקודש ובפ"ב נמי תנן מחוסר זמן ששחטו בחוץ אינו בכרת דאם עלה לא ירד מוכח התם דקרוי מתקבל לפתח אוהל מועד וחייב כרת בחוץ ע"כ. אלמא מיעט רחמנא לליל ח' משום מחוסר זמן ומישך שייך לז' ימים שלפניו ולא ליום ליל זה שהוא שמיני ואין פסול אלא משום לילה כשאר כל הלילות ואם עלה לא ירד וה"נ י"ל דכוותיה. אף על גב דקשה להבין על דברי התוספות מפרק ר"א דמילה (ד' קלב) דיליף התם ר"י דמילה דוחה שבת אמר קרא ביום ביום ואפי' בשבת וא"ל ר"ל לר"י אלא מעתה מחוסרי כפרה דכתיב בהן ביום הכי נמי דדחו שבת ההוא מ"ל ביום ולא בלילה ההוא נמי מ"ל ביום ולא בלילה ההוא מבן שמנת ימי' נפקא האי נמי מביום צוותו נפקא אע"ג דנפקא מביום צוותו איצטריכא סד"א הואיל וחס רחמנ' עליה לאתויי בדלות בלילה נמי ליתי קמ"ל ודחיק התם הרבה בהאי שינוי' דגרסינן התם מתקיף לה רבינא אלא מעתה יהא זר כשר בהן ויהא אונן כשר בהן ומשני הא אהדריה קרא והשתא ל"ל לדחוקי כולי האי לישני דאי מיום צוותו ה"א אם שחט בליל ח' של מחוסר כפרה נמי אם עלה לא ירד כשאר כל הלילות השתא דכתב רחמנא ביום הח' גבי מחוסרי כפרה למימרא דליל יום ח' ה"ל מחוסר זמן בבעלים עדיין עד היום של ח' ואפי' אם עלה ירד דהאי ביום הח' למעוטי ליל יום ח' ולאו משום לילה אלא משום מחוסר זמן בבעלים אתא דאפי' אם עלה ירד דהא תנן בפ' בתרא דזבחי' (ד' קיב) גבי שחוטי חוץ אותו ואת בנו ומחוסר זמן פטור ומפ' לה במתני' מחוסר זמן בין בגופו בין בבעליו איזה מחוסר זמן בבעליו הזב והזבה היולדת והמצורע שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ פטורין ומדפטור מחוסר זמן בבעליו ש"מ דאם עלה ירד וכמש"כ התוס' והא בודאי קושיא היא על פי' התוס' אלו. אפ"ה הא בפ' אותו ואת בנו (ד' פא) מסיימי התוס' ועי"ל דנ"מ הא דפסול משום מחוסר זמן דפסול אף בבמה אבל פסול לילה ליכא בבמה לשמואל בשלהי זבחים ע"כ. והשתא אתי שפיר כיון דאין נ"מ בין פסול לילה לפסול מחוסר זמן אלא בבמה דלילה כשירה ומחוסר זמן פסולה השתא האי נ"מ ליכא למימר גבי מחוסר כפרה דהא כל שאינו נידר ונידב אינו קרב בבמה קטנה כדאמרינן בספ"ב דזבחים ושפיר פריך האי נמי מביום צוותו נפקא ואי משום נ"מ דאם עלה לא ירד ר"י כר"י ס"ל דלילה נמי אם עלה ירד ודלא כר"ש דאמר ר"פ המזבח מקדש דאם עלה לא ירד דהא קי"ל ר"י ור"ש הלכה כר"י. הרי נתברר דבליל ח' לענין קרבן פסול משום מחוסר זמן וה"נ י"ל ליל ח' לענין מילה הוי נמי מחוסר זמן ולא דמי לשאר כל הלילות וכדאמרן:

ונ"ל דיש לנו לברר זאת מהא דפ"ק דקידושין (דף כט) דיליף התם דאין אשה מצוות למול את בנה מדכתיב כאשר צוה אותו ולא אותה וכתבו התוס' וא"ת ת"ל דמ"ע שהז"ג הוא שנימול בח' ללידתו ונשים פטורות וי"ל כיון דמיום הח' והלאה אין לה הפסק לאו ז"ג הוא וא"ת אכתי מ"ע שהז"ג היא דאין מלין אלא ביום כדאמר' בפ' הערל וי"ל דאתיא כמ"ד התם דמיל' שלא בזמנה נוהגת בין ביום בין בליל' ע"כ. וק"ל הא ר"א ב"ש הוא דס"ל בפ' הערל (ד' עב) דמילה שלא בזמנה נוהגת נמי בלילה ורבנן פליגי עליה התם וס"ל דא"נ אלא ביום והלכה כרבי' וכ"פ ז"ל וזה דוחק לאוקמי סתמא דהש"ס דלא כהילכתא. ועק"ל א"כ לרבנן כאשר צוה אותו למה לי דהא וודאי האי אותו מיותר הוא לגמרי וע"כ לדרש' אתא ואי רבנן מ"ל להאי אותו לדרשא אחרינא לא הוי שתיק הגמ' מיניה והל"ל ורבנן האי אותו מ"ל לדרשא פלוני. ועק"ל דלמאי דמ"ל להתוס' דמילה ה"ל מ"ע שהז"ג לרבנן דס"ל דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת בלילה א"כ כמו שמילת הבנים אינו נוהג בנשים הה"נ ממילת עבדים נמי נשים פטורות ואינן מוזהרות על מילת עבדים כמו האיש א"כ תקשה לך הא דס"פ החולץ (דף מח) דא"ר מ"ט דרשב"א דכתיב כל עבד איש מקנת כסף עבד איש ולא עבד אשה כלומר ואשה שקנתה עבדים ולא מלו מי לא הוו בהאי דינא אלא עבד איש אתה מל בע"כ ואי אתה מל בן איש בע"כ ורבנן ההוא מ"ל לכדשמואל כו'. והשתא אס"ד דנשים אינם מצוות למול את עבדים לרבנן דהילכתא כוותייהו וסברי דמילה שלא בזמנה אינה נוהגת בלילה א"כ מאי ק"ל עבד איש ולא עבד אשה בתמיה הא וודאי עבד אשה אין מילתו מעכבתה מלאכול את הפסח כיון דאינה מצוות למולן ול"ד לעבד איש. ואפ"ת דרשב"א יליף מהאי קרא דעבד איש אתה מל בע"כ כו' ס"ל כר"א ב"ש דמילה שלא בזמנה נוהגת אפי' בלילה ולפ"ז נשים חייבות למול את עבדים דה"ל מ"ע שלא הז"ג ולא מיעט רחמנא מאותו ולא אותה אלא שאינה מצוות למול את בנה אבל במילת עבדים חייבת כמו איש מ"מ ל"ל למימר ורבנן ההוא מ"ל כדשמואל ה"ל לאוקמי לרבנן כהילכתא ועבד איש דוקא קאמר קרא עבד איש ולא עבד אשה משום דאינ' מצוות למול את עבדיה לפיכך אינן מעכבתה מלאכול את פסחה אבל אי אמרת דאם מל בלילה בדיעבד יצא ידי חובת מצות מילה נמצאת מצוה זו נחלקת לב' חלקים מצוה א' היא למול ומצוה ב' היא למול ביום ואם לא מל ביום אפ"ה מצות מילה מיהו קיים בדיעבד נמצא מצות מיל' לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא דהא מצוה זו נוהגת לעולם והמצוה השניה היא דהוי מ"ע שהז"ג הילכך כתב רחמנא אותו ולא אותה למיעוטי אשה ממילת בנים ומ"מ במילת עבדים דלא מיעט קרא וודאי חייבת והשתא א"ש הא דמתמה לכ"ע עבד איש ולא עבד אשה בתמיה אבל אי אמרת דאין מצו' מילה נוהגת בלילה כלל ואפי' בדיעבד לרבנן לאו כלום עבד הא וודאי מ"ע שהז"ג היא ול"ל אותו למעוטי אותה וגם מאי מתמה עבד איש ולא עבד אשה כיון דה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ממילת בנים ועבדים. גם קושיא קמייתא שהקשו דה"ל מ"ע שהז"ג משום שנימול בח' ללידתו הא נמי קושיא היא ומה שתי' כיון דמיום הח' והלאה אין לה הפסק לאו ז"ג היא אינו מוכרח אע"ג דלכאורה בלא"ה לאו קושיא היא דהא אין ז"ג לשמיני זה אלא כל אימת שחל שמיני שלו חייב למולו אין זה ז"ג כיון דאין ליום ח' זה זמן פטור לעולם אלא כל אימת שחל מצות מילה נוהגת בו יש לפרש דבריהם דק"ל מליל ח' דאע"ג דאין ז"ג לשמיני עצמו מ"מ ה"ל ז"ג משום דלילה דשמיני כל אימת שחל אין מצות מילה נוהגת בו וא"כ בע"כ צ"ל דליל ח' נמי לאו משום מחוסר זמן הוא דנתמעט דא"כ ה"ל מ"ע שהז"ג דהא אפי' בדיעבד במחוסר זמן לא יצא אלא משום לילה כשאר כל הלילות נתמעט ובדיעבד יצא וה"ל מ"ע שלא הז"ג וש"מ תרתי דכל הלילות וגם ליל ח' אם מל בהן יצא ידי חובתו בדיעבד. אבל מ"מ נראה דא"א ללמוד מכאן לליל ח' שאם מל בו שיצא ידי חובתו דלאו משום מחוסר זמן נתמעט אלא משום לילה כשאר כל הלילות דהניחא לרבנן דס"ל דאפי' מילה שלא בזמנה אינה נוהגת אלא ביום א"ל הכי אבל לר"א ב"ש דא' מילה שלא בזמנה נוהגת ביום ובלילה וא"כ ע"כ ליל ח' משום מחוסר זמן הוא דנתמעט ולדידיה אותו ולא אותה ל"ל הא ה"ל מ"ע שהז"ג כיון דאינו נימול בליל ח' אלא וודאי כמו שפי' התוס' הוא עיקר כיון דמיום הח' והלאה אין לה הפסק לא ז"ג הוא אבל מ"מ עדיין ש"מ דבשאר כל הלילות בדיעבד יצא דאלת"ה ה"ל ז"ג וודאי וכמ"ש:

והרמב"ם כתב בפ"ה מהלכות קרבן פסח הקטן אין מילת עבדיו וטבילת שפחותיו מעכבתו מלהמנות על הפסח שנא' כל עבד איש להוציא את הקטן. וכתב עליו הכ"מ ויש לתמוה דתניא במכילתא וכל עבד איש אשה וקטן מנין ת"ל מקנת כסף מ"מ ונראה שרבינו היה גורס וכל עבד איש ולא של אשה וקטן ע"כ. וקשה לי דא"כ דהרמב"ם גורס ולא של אשה ה"ל לכתוב גבי אשה נמי דאין מילת עבדיה מעכבתה מלהמנות על הפסח כ"ש גבי קטן וי"ל דאע"ג דגרס' הכי במכילתא דחי לה מפני גמרא דידן דפ' החולץ דמתמה עבד איש ולא עבד אשה בתמיה דש"מ דגבי אשה נמי פשיטא ליה לגמ' דידן דמילת עבדיה מעכבתה מן הפסח. מ"מ אכתי יש לתמוה על הרמב"ם דממעט מעבד איש עבד קטן דא"כ מאי מתמה הגמ' עבד איש ולא עבד אשה בתמיה דילמא עבד איש למעוטי קטן לחוד הוא דאתי ומנ"ל לרשב"א ורבנן למידרש מאיש דרשא דידהו וי"ל דלמעוטי קטן ל"צ קרא דפשיט' כיון דפטור מכל המצות ולא רמא חיובא עליה למול את עבדיו דאין מילת עבדיו מעכבתו והיינו דמתמה עבד איש ולא עבד אשה דלקטן ל"צ קרא למעוטי והרמב"ם דנקט איש ולא קטן לרווחא דמילתא נקט ול"צ קרא להכי. אך קשה שהרי הרמב"ם פסק דטבילת אמהותיו מעכבתו מן הפסח שכתב שם וכן בטבילת אמהותיו לשם עבדות מעכבתו מפסח ודבר זה מפי הקבלה שהטבילה לשפחות כמילה לעבדים וה"נ משמע מהא דכתב גבי קטן דאין טבילת שפחותיו מעכב מכלל דבגדול מעכב ואמאי וכי חוב עליו לטבול שפחותיו לשם עבדות הא אם רוצה מקיימה בנכרות' וש"ד ודמי לעבד של קטן דל"צ קרא למעוטי מה"ט וכדאמרן לדברי הרמב"ם ול"ד לעבד מקנת כסף דמילתו מעכב את האדון מן הפסח דזה מיירי בעבד שנתחייב במצות מילה שאמו טבלה כבר לשם שפחות קודם שנולד וקנאו מישראל א"נ הוא יליד ביתו ורמי מצות מילתו על האדון למולו לפיכך אם לא מלו מעכבו מפסחו אבל גבי שפחה מדצריכה טבילה לשם עבדות ש"מ דלא טבלה אמה לשם שפחות קודם שנולדה והרי היא נכרית גמורה דאל"כ ל"צ טבילה כיון שנולדה מן השפחה וכבר טבלה אמה לשם שפחות. וכיון דלא רמי מצות טבילתה על האדון ואם רצה לקיימה בנכרותה הרשות בידו אמאי טבילתה מעכבת את האדון מן הפסח והרי גבי עבד נמי בכה"ג היכא שקנה עבד מן השוק ואינו רוצה למולו אין מילתו מעכב את האדון מן הפסח כיון דאינו חייב במצות מילה דהא עכו"ם גמור הוא ולא חייבה תורה למול אלא יליד ביתו ומקנת כסף שנולד מן השפחה שטבלה כבר לשם שפחות דבעל כרחו רמי חיובו על האדון למולו אבל עבד נכרי לא ולא מיבעי' לר"י דאמר בס"פ החולץ (ד' מח) דעבדים שאין מלין מותר לקיימן אלא אפי' לר"ע דפליג עליה התם וס"ל דאין מקיימן ומשמע התם דמה"ת אין מעכבין דהא א"ל ר"י ה"ה אומר וינפש בן אמתך ושני ליה בלוקח עבד בהש"מ ולא הספיק למולו הכתוב מדבר הא אמר התם ה"מ היכא דלא פסקא למילתא אבל היכא דפסקא פסקא כלומר ואפי' לר"ע מקיימן ועוד אמר התם איזה עבד ערל שמותר לקיימו זה שלקחו רבו ע"מ שלא למולו ועוד אמר התם עיר א' היתה בא"י ולא רצו עבדי' למול וגלגלו עמהם עד י"ב חדש וחזרו ומכרום לנכרים הרי בהני גווני אפי' לר"ע מקיימין וא"כ אפי' תימא דשפחות שלא טבלו דינם כעבדים שלא מלו ואין מקיימין לר"ע אפ"ה בהני גווני דמקיימין עבדים שלא מלו שפחות שלא טבלו נמי מקיימין וכיון דאין חוב עליו להטבילה לשם שפחה אמאי מעכב טבילתה מעשיית פסחו ועוד מסתבר אפי' דעבד בגווני שאין רשאי לקיימו עד שימול אין מעכבו מפסח דלא אמרה תורה ומלתה אותו אז יאכל בו ולא קודם שמולו אלא בעבד שרמא מצות מילה על האדון למולו אבל בהא דאין מקיימין לר"ע אין מצוה על האדון למולו אלא שאין רשאי לקיימו בעוד שלא נימול אע"ג דמקיימו שלא כדין אין מעכבו מפסחו וה"ל כעובר על אחד משאר איסורים שבתורה שאין מעכבו מפסחו שלא אמרה תורה אלא כל בן נכר לא יאכל בו שהוא מומר לעכו"ם ולא לאחד משאר עבירות שבתורה כמש"כ הרמב"ם שם ודלא כדמשמע מפירש"י בפי' התורה בפ' בא מקרא דכל ערל לא יאכל בו כמש"כ במ"א אין זה מקומו וכ"ש בשפחה שלא טבלה אפ"ת דבגווני דאין מקיימין את העבדים שלא מלו שפחות שלא טבלו נמי אין מקיימין מ"מ אין מעכבין מפסחו ופשיטא למש"כ לדעת הרמב"ם דקטן אין טבילת עבדיו מעכבתו מן הפסח הואיל ולא רמי מצות מילת עבדים על הקטן ול"צ קרא למעוטי קטן דה"ה בטבילת השפחות אפי' גבי גדול נמי אין ראוי לעכב מפסחו ובדוחק יש לחלק ביניהם ואין נראה:

ונחזור לנידון דידן ויהיה איך שיהיה מ"מ למדנו מדברי הרמב"ם הללו דס"ל ז"ל דאפי' דבר דלא רמי חיובא עליה כמו טבילת אמהותיו אפ"ה מעכבו מלעשות את פסחו ולפי"ז י"ל אפי' את"ל דאין אשה חייבת למול את עבדיה משום דה"ל מ"ע שהז"ג אפ"ה מעכבתה מן הפסח דלא גרע מטבילת האמהות ומעתה אין ראיה מהא דס"פ החולץ דמתמה עבד איש ולא עבד אשה דש"מ דאשה חייבת למול את עבדים וע"כ בעבר ומל בלילה בדיעבד ש"ד דאל"כ ה"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות ואמאי מעכבתה מן הפסח דא"ל אף ע"ג דפטורות אפ"ה מעכבה מן הפסח דלא גרע מטבילת האמהות ואי משום דכ' רחמנא אותו למעוטי אותה דש"מ דלאו ז"ג הוא משום דבדיעבד במל בלילה יצא. אף דא לא תברא דכבר פי' הריטב"א שם בקידושין הא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג ה"מ במצוה דנפשה אבל הכא במצוה דבנה ה"א דמחייב דלא גרע מב"ד דמחוייבים למולו להכי איצטריך קרא למפטרה ע"כ. הרי נתבאר מדבריו דלא שייך למפטרה מלמול את בנה משום דה"ל מ"ע שהז"ג והשתא דאתית להכי אין ראיה כלל דאם עבר ומל בלילה דבדיעבד כשר מהא דפ' החולץ. והא דמתמה הגמ' עבד איש ולא עבד אשה אפי' בלא דעת הרמב"ם בהא דטבילת אמהותיו מעכבתו מן הפסח נמי אתי שפיר דע"כ לא מיעט רחמנא מאותו ולא אותה אלא ממילת בנה אבל בשל עבדים חייבת ויש לי ליתן טעם לזה דלא דמי מילת העבדים למילת הבנים למילף מיני' לפטור את האשה משום דבמילת הבן כל היכא שהאב קיים איפשר להתקיים מצותו על ידי האב לפיכך אפי' אין לו אב לא פלוג רחמנא ולפיכך היא פטורה לעולם וכהאי גוונא אמרי' בפרק קמא דקידושין (דף לד) ואי כתיב פ"ו ולא כתיב מורא הוה אמינא איש דסיפוק בידו לעשות אין אשה דאין סיפוק בידה לעשות לא תתחייב כלל ופירש"י סיפוק בידו לעשות לכבד את אביו שאין אימת אחרים עליו לא תתחייב כלל ואפי' פנויות ע"כ. אבל במילת עבדים שלעולם אין המצוה מוטלת על אחרים אלא עליה בלבד חייבת. והש"כ שם ביורה דעה סימן רס"ב כתב על דברי רמ"א שם שפסק עבר ומל בלילה צריך לחזור ולהטיף ממנו דם ברית מלו בתוך ח' וביום יצא היינו ע"פ מש"כ בד"מ דהגמי"י והרא"ש ל"פ דאפשר דעדיף בתוך ח' מאלו נימול בלילה אבל לדעתי א"א לומר כן כדמוכח להדיא במנחות כו' אמאי דחי שבת גם מש"כ רש"ל וב"ח ופרישה דנימול בלילה בדיעבד כשר גם מש"כ הרא"ש בפר"א דמילה דנימול בתוך ח' כשר וא"צ להטיף דם ברית קשה עלייהו הך ש"ס דהתם דמוכח דלא יצא דא"א כשר אמאי דחי מילה שבת לימהליה מע"ש כו' אבל באמת נימול בלילה לא יצא אפי' בדיעבד כדאיתא בש"ס התם מדדחי שבת אלמא אפי' דיעבד פסול ע"כ. וכבר דחיתי דבריו בסי' שלפ"ז דאין זה ענין לההיא דמנחות ומ"מ אפי' לפ"ד דיש ראיה משם דבמל בתוך ח' לא יצא מ"מ אינו ראיה משם בלאחר זמנו ובלילה דלא יצא די"ל בלילה הואיל וכבר הגיע זמנו עדיף טפי וכדפירש' בתחילת תשובה זו. ומ"מ סברת רמ"א הוא להיפוך דבתוך זמנו יצא ובמל בלילה לא יצא ונ"ל דה"ט לדעתו ז"ל דלילה גרע טפי דתוך זמנו וביום נהי דאין זמן מילה לזה משום דה"ל מחוסר זמן אפ"ה זמן מילה הוא למי שהגיע כבר זמנו משא"כ בלילה דאינו זמן מילה כלל למאי דקי"ל אפי' שלא בזמנו אינו נימול אלא ביום ומ"מ גם מדעת הרמ"א משמע דבתוך ח' הואיל ויצא א"צ להטיף דם ברית אבל בלילה דלא יצא צריך להטיף דם ברית ולדידיה אע"ג דלא יצא א"צ להטיף דם ברית לדעת הר"ש והרא"ש דהא במל בתוך ח' א"צ להטיף לדידהו ז"ל אע"ג דבוודאי לא יצא וכמש"כ בסי' שלפ"ז. מ"מ מדברי הרמב"ם נ"ל שבלאחר זמנו ובלילה נמי לא יצא שכתב בפ' א' מה' מילה אין מלין לעולם אלא ביום אחר עלות השמש בין ביום הח' שהוא זמנו בין שלא בזמנו שהוא מתשיעי והלאה שנא' ביום השמיני ביום ולא בלילה אבל משעלה עמוד השחר כשר ע"כ. מדהקדים וכתב אין מלין אלא ביום בין ביום הח' בין שלא בזמנו ואח"כ כתב מל משעלה עה"ש כשר משמע דבלילה אפילו בדיעבד פסול ל"ש בליל ח' ל"ש שלא בזמנו נמי פסול וגם מדברי הטור וש"פ נמי נראה כן ונ"ל להביא ראיה לזה מההיא דספ"ב דמגילה דאהא דתנן ולא מלין יליף בגמ' דכתיב וביום השמיני ימול וכתבו התוס' קשה דבפר"א דריש האי קרא לומר אפי' בשבת ומבן שמונת ימים דריש ולא בלילה וי"ל דהכא מייתי הדרשא הפשוטה יותר כראיית נגעים ע"כ. ותירוץ זה נראה דוחק דאטו מבן שמונת ימים דדרשינן ימים ולא לילות לאו דרשא פשוטה היא ועוד דהאי קרא דומבן שמונת ימים קדים שנאמר בפ' מילה וקרא דביום השמיני נאמר בת"כ אבל הדבר ברור דהגמ' רוצה למילף דאין מלין אלא ביום אפי' שלא בזמנו משום דמ"ל להאי לא מלין דתנן אפי' שלא בזמנו מיירי דאין מלין אלא ביום והא א"א למילף מבן שמונת ימים דלא מיירי אלא בזמנו ולפיכך ס"ל לר"א ב"ש דשלא בזמנו נימול ביום ובלילה דקרא דמבן שמונת ימים לא ממעט אלא ליל שמיני לחוד אבל רבנן דס"ל דשלא בזמנו אינו נימול אלא ביום ילפינן לה התם מוי"ו דוביום השמיני ימול לפיכך נקט הגמ' להאי קרא דוביום השמיני ימול למילף מיניה דאפי' שלא בזמנו אין מלין אלא ביום דמשלא בזמנו נמי מיירי מתני' וזה ברור וכיון דמתני' מיירי נמי משלא בזמנו וקתני סיפא וכולן שעשה משעלה עמוד השחר כשר דמשמע הא בלילה פסול ש"מ דכל היכא שנימול בלילה אפי' שלא בזמנו נמי לא יצא. ודע שהתוס' תירץ שם דאי לאו אותו ולא אותה ה"א דהאי דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו היכא דליכא כרת דומיא דמצה שמחה והקהל דלית בהו כרת ומנייהו ממעטינן נשים אבל מילה שיש בה כרת ונכרתו עליה י"ג בריתות ה"א דמיחייב בהו נשים למול את בנייהו קמ"ל אותו דלא ע"כ ולפ"ז יש לדון אם נשים חייבות במילת עבדים אלא שאין רצוני להאריך עוד בזה. רק אזכיר עוד ד"א והיא פליאה נשגבה. דע דבתשובת הרשב"א סי' תתע"ז הובא תשובת מהר"מ מרוטנבורק ששאלת על מילה שלא בזמנו אם מותר למול בליל' נראה דאפי' מילה שלא בזמנו אינו אלא ביום כו' ועוד דבמסקנא מוקי פלוגתא מוביום דת"ק דריש מוביום אפילו שלא בזמנו ור"א ב"ש לא דריש וקי"ל כת"ק בהא דאפי' מאן דלא דריש וי"ו וי"ו ה"א דריש כדאמר ר"א בן פדת בתר הכי גבי והנותר והודה לו ר' יוחנן ע"כ ונחלפו להרב ז"ל הדברים דגבי נותר הוא שנא' וי"ו ה"א והנותר לפיכך כ"ע מודו דאפי' שלא בזמנו אינו נשרף אלא ביום ובהא הודה ר"י לר"א אבל גבי מילה לא נאמר אלא וי"ו יתירא של וביום השמיני לחוד לפיכך לא דריש לה ר"א ב"ש וא' שלא בזמנו נימול ביום ובלילה. מ"מ הדבר ברור דהלכה כרבנן דיחיד ורבים הלכה כרבים וכמו שכתב שם הרב ז"ל וכ"פ כל הפוסקים ז"ל הרי נתברר דאם מל בלילה ל"ש בליל ח' ל"ש שלא בזמנו לא עשה כלום ואפי' בדיעבד לא יצא ומ"מ א"צ להטיף דם ברית, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף