שאגת אריה/מו
|
< הקודם · הבא > |
והא דאביי דהיה בא בדרך ודהיה יושב בבה"מ דספ"ק דביצה הביאו הרי"ף בהל' תפילין וברפ"י דעירובין וז"ל גרסינן בי"ט פרק א' היה בא בדרך ותפיליו בראשו ושקעה עליו החמה מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקידש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ואי איכא בית הסמוך לחומה דאי מניחן בה מינטרן מניחן בבית הסמוך לחומה. והשיג עליו הרז"ה בס' המאור ספ"ק דביצה. וי"ל לענין שקיעת החמה לא קי"ל כוותיה דאביי משום דאסיקנא בדוכתיה לילה זמן תפילין היא הלכה ואין מורין כן הילכך א"צ להניח ידו עליהן. והרמב"ן ז"ל בספר המלחמות השיב על זה ראיתי לר"ח ורש"י ז"ל שפי' כולה כגון שהחשיך עליו בדרך בע"ש וכן הדעת נוטה שאילו היה בחול לא היה צריך להניח ידו עליהן משום דלשמרן הוא ואפי' היה הבית הסמוך לחומה משתמרת ואם לשמרן ה"ז מותר. ואפי' למ"ד עובר בעשה ועובר בלאו כדאיתא במסכ' מנחות ואם אסור יחלוץ ויביא בידו ולמה מניח ידו עליהן אלא כולה בע"ש היא אמורה ולענין השינוי בבריית' והלשון ששינה אביי לומר בבדרך ששקעה עליו החמה ובבית המדרש קידש עליו היום דרך הענין תפס לו שהבא בדרך מסתכל בשקיעת החמה אליו והיושב בבה"מ לתקיעות וקידוש ב"ד לפיכך כתבה רבינו הגדול ז"ל ע"כ. ולא היה הרמב"ן צריך לכל זה דהא כבר הוכחתי למעלה דהרי"ף ז"ל פוסק כמ"ד לילה לאו זמן תפילין הוא ומ"מ מדברי הרמב"ן אלו משמע שהסכים דלמ"ד לילה זמן תפילין הוא וקי"ל כוותיה בשקעה עליו החמה בחול א"צ להניח ידו עליהן והטור והאחרונים שם בא"ח פסקו כאביי אפי' בחול בשקעה עליו החמה אע"פ שפסקו כמ"ד לילה זת"ה אפ"ה כיון דהוי הלכה ואין מורין כן מניח ידו עליהם מפני הרואים וכבר הוכחתי כן למעלה דהא דאביי אתיא כמ"ד לילה זמן ת"ה ואפ"ה צריך להניח ידו עליהם ואפי' בחול. ומש"כ הרמב"ן והלשון ששנה אביי כו' דרך הענין תפס לו כו' הוא דחוק ועק"ל אי תרווייהו בבא דאביי בע"ש מיירי אלא שדרך הענין תפס לו לערבינהו וליתני היה בא בדרך ושקעה עליו החמה או שהיה יושב בבה"מ וקידש עליו היום מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו. אע"כ דבא בדרך בחול מיירי ודיושב בבה"מ בע"ש מיירי וכיון דתרי ענייני הן ומש"ה לא עריב להו בחדא בבא. ומה שהקשה שאלו היה בחול כו' ואם אסור יחלוץ ויביא בידו ולמה מניח ידו עליהן כבר עמדו עליו התוס' שם שכתבו וא"ת אי מיירי בחול אמאי אין מביא אותם בידו וי"ל דילמא מישתלפי לי' מידו ע"כ מ"מ אני תמה על הטור והאחרונים שסתמו וכתבו שם היה בא בדרך ותפילין בראשו ושקעה עליו החמה יניח ידו עליהן עד שמגיע לביתו ואם יש בית סמוך לחומה שמשתמרין שם חולצן ומניחן שם היה יושב בבה"מ ותפילין בראשו וקע"הי מניח ידו עליה' עד שמגיע לביתו ואמאי לא חילקו בהא דיושב בבה"מ בין היכא דמינטרי מחמת גנבי ללא מינטרי מחמת גנבי כדמוקי לה התם בגמ' להא דאביי במינטרי מחמת כלבי ולא מחמת גנבי הילכך הואיל והם כבר בראשו א"צ לחלצם מראשו בקידש עליו היום. אבל אי מחתן אארעא אסור להניחן הואיל ומינטרי מחמת כלבי אבל אי לא מינטרן מחמת כלבי וגנבי אפי' מחתן אארעא מנח להו בראשו והרז"ה שם בס' המאור וה"ר יונתן ברפ"י דעירובין בפי' הלכות חילקו בזה:
ואני מסופק היכא דמחתן אארעא ולא מינטרי מחמת גנבי וכלבי אי שרי להניחן לכתחילה בראשו בלילה כמו דשרי להניחן בשבת לכתחילה בכה"ג. וטעמא דמילתא דיש להחמיר בלילה יותר מבשבת משום דבשבת א"א בתקנה אחרת כי אם בהנחה בראשו דהא א"א להביאם בידו משום איסור הוצאה דשבת ואי לא שרית ליה להניחן ע"כ יהא מוטלין שם בבזיון לפיכך שרו ליה רבנן להניחן בראשו משום בזיון תפילין אבל בלילה בחול דהא איפשר להביאן בידו אלא דחיישינן לדילמא מישתלפי ליה מידו וחשש רחוק הוא הילכך בראשו דמדינא הא הלכה דא"צ לחלוץ בלילה אלא דאין מורין כן שרו ליה רבנן ובמניח ידו עליהן סגי. אבל במחתן על ארעא דלכ"ע מדינא איכא איסורא מדרבנן להניחן בתחיל' בלילה לא שרו רבנן במחתן על ארעא להניחן בראשו כיון דאיפשר בתקנה להביאם בידו ואי משום חששא דילמא מישתלפי מידו כיון דחשש רחוק הוא משום לתא דידיה לא שרינן איסורא דרבנן של הנחת תפילין בתחילה בלילה. והכי מסתבר לכאורה דאל"כ תקשה לך ל"ל לאביי למימר תרתי היה בא בדרך ושקעה עליו החמה והיה יושב בבה"מ וקידש עליו היום. הרי קידש עליו היום היינו שקעה עליו החמה שהוא לילה ומבבא דקידש עליו היום שמעת מינה להא דשקעה עליו החמה דהשתא בקידש עליו היום דהוי תרתי לילה ושבת אפ"ה במניח ידו עליהם סגי בשקעה עליו החמה דלא הוי אלא חדא משום ליל' לא כ"ש דבמנח ידו עליהן סגי וא"צ לחלצן 
והא ל"ל דקמ"ל דאפי' בליל החול נמי צריך להניח ידו עליהן מפני הרואים אע"ג דהוי הלכה אלא שאין מורין כן לחוד. דאם כן מאי פריך אהא דמשני הא דמינטרי הא דלא מינטרי. אי דלא מינטרא מאי איריא בראשו אפי' מחתן אארעא נמי דהא תנן המוצא תפילין מכניסן זוג זוג ומאי קושיא דילמא רבותא קמ"ל דצריך להניח ידו עליהן. אלא וודאי דאין זה רבותא דאין זה כלום. חדא דהא כבר קמ"ל אביי בשקעה עליו החמה של ליל חול דצריך להניח ידו עליהם כ"ש בליל שבת דאיכא תרתי דצריך והשתא פריך שפיר ועוד י"ל דה"פ מאי איריא בראשו כו' וה"ל לאביי לאשמועינן במחתן על ארעא דתנן מכניסן זוג זוג דמניח ידו עליהם וה"ל למימרא אפירושי דמתני' ולא מימרא באפיה נפשיה ואי משום דקמ"ל דאפי' בהיו כבר בראשו אפ"ה צריך להניח ידו עליהן מפני הרואים דהא מילתא דפשיטא היא דגזירת הרואים שייך בהיו בראשו כבר מבע"י כמו במניחן בתחילה דמאן מפיס אם הניחם או שהיו עליו מבע"י. ולהאי תירוצי ניחא נמי למאן דמפרש להני תרי בבי דאביי דתרווייהו מיירי בע"ש ולא בליל חול. ונ"ל כיון דאין לנו ראיה מכאן להתיר בלילה כמו בשבת בהיכא דמחתן על ארעא להניחן בראשו בהיכא דלא מינטרן מחמת כלבי וגנבי א"א ללמוד לילה משבת מטעמא דפי'. נקטינן השתא במה שכתבתי מסי' מ"א עד הכא דקי"ל כר"ע דשבת וי"ט לאו זמן תפילין היא מוהיה לך לאות. הילכך בי"ט ליכא איסורא במניח בו תפילין. וא"כ נ"מ בחה"מ דהוי פלוגתא דרבוותא אם בכלל י"ט הוא או לא לענין הנחת תפילין מספיקא ראוי להניח דילמא מצות תפילין נוהג בו דהא את"ל דפטור מן התפילין אם מניח בהן ליכא איסורא מעיקרא דדינא ובשבת נמי לפ"ד ר"פ דפסק כר' ענני ב"ש דכל מה שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר בחצר שרי מותר להניח בו תפילין ובלבד שלא יצא בהן ברה"ר וכדתנן בפרק ב"א. ולענין לילה קי"ל לילה זמן תפילין היא ומ"מ מדרבנן אסור לכתחילה להניחן משתשקע החמה ואם מונחין עליו מבע"י א"צ לחלצן עד זמן שינה כרבנן אלא שהיא הלכה ואין מורין כן ברבים. הילכך בט"ב שמתפללין במנחה סמוך לחשיכה בתפילין כשחשיכ' צריך לחלצן כיון שמתפלל ברבים הוי לי' כהוראה. והרי הוא הלכה ואין מורין. וכ"ד קצת אחרונים והיכא שהיה יושב בבה"מ ותפילין עליו וחשכה לו בחול מניח ידו עליהן עד שמגיע למקום המשתמר ראשון דכיון דהוי הלכה ואין מורין כן צריך להניח ידו עליהן. וה"מ בהיו בראשו אבל אם מצאן מונחין בארץ אף ע"ג דאין מינטרן לא מחמת כלבי ולא מחמת גנבי אע"ג דבשבת וכן בליל שבת שרו ליה רבנן מפני בזיון תפילין להניחן זוג זוג ה"ט משום דלא איפשר בע"א אבל בליל חול כיון דאיפשר להביאם בידו לא שרו ליה רבנן להניחן בתחילה בלילה דאיכא איסורא מדרבנן הואיל ואיפשר בע"א ומשום חשש רחוק דילמא מישתלפי ליה מידו לא שרינן ליה להניח בתחילה. ובהשכים לצאת לדרך בלילה מניחן ואע"ג דלא שרי להניח בלילה לכתחילה אפי' היכא דלא מינטרן מחמת גנבי וכלבי שאני השכי' לצאת לדרך דל"ח שמא יישן בהן כיון שהשכים ויצא לדרך כבר וכמש"כ בש"ע סימן ל'. ולט"ז אפי' אינו מתיירא שמא יאבדו נמי שרי דמתיירא שמא יאבדו לענין להניח לכתחילה בלילה אינו לא מעלה ולא מוריד כלל וכמש"כ אלא משום שהשכים לצאת לדרך הוא דשרי דל"ח לשינה הילכך אפי' לא מתיירא שמא יאבדו נמי שרי. ואע"פ שרש"י פי' שם השכים לצאת לדרך ומתיירא שמא יאבדו היינו דלשיטתו הני תנאי ס"ל לילה לאו זמן תפילין והמניחן בלילה עובר על אזהרת ושמרת לפיכך א"א להתיר להניח בלילה לכתחילה אלא במתיירא שלא יאבדו בלבד דה"ל לשמרן וכדאר"א התם ואם לשמרן מותר אבל למאי דקי"ל לילה זמן תפילין אלא דרבנן גזרו שלא להניחן לכתחילה בלילה שמא יישן בהן בהשכים לצאת לדרך ל"ח ושרי. אע"פ דמדברי הסמ"ק משמע דטעמא דהשכים לצאת לדרך משום שמא יאבדו הוא דשרי מ"מ לא מצינו לו חבר ואין רצוני להאריך בזה ומ"מ אע"ג דבהשכים לצאת לדרך שרי להניחן בלילה מ"מ אינו מברך עליהם עד שיראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו וכבר נתברר טעמם של כ"ז בסימנים שעברו. זהו מה שנ"ל בדינים אלו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |