רש"י/עבודה זרה/ז/ב

רש"י עבודה זרה ז ב

בפרהסיא. הואיל ופקרו כל כך שוב אין נותנין לבן לשוב בתשובה שלימה:

שובבים. משמע מזידים ופרהסיא לשון מרד וגאוה כמו וילך שובב בדרך לבו (ישעיהו נז):

לעולם אסור. שלשה לפניו ושלשה לאחריו והוא עצמו כלומר כל שבעת ימי השבת:

ת"ק סבר הן בלא אידיהן. כדדייקינן לעיל דקתני לפני אידיהן של עובדי כוכבים שלשה ימים ש"מ שלשה לפניהם לבד האיד קאמר:

ורבנן בתראי. דלא יהבו סימנא איכא למימר הואיל ולא אשכחן מידי ביניהן איכא למימר בהא אתו לאפלוגי דהן ואידיהן ג' קאמר:

רבנן בתראי סברי נשא ונתן אסור. סתמא קאמרינן ולא קתני אסור לשאת ולתת כתנא קמא דמשמע לכתחלה הוא דלא הא דיעבד שפיר דמי:

בגולה. אין העובדי כוכבים אדוקין כל כך בעבודת כוכבים כדאמרינן (לקמן) עובדי כוכבים שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים נינהו כו' ועוד דמסתפינן מינייהו:

רבנן בתראי לית להו דשמואל. דכיון דלא מסיים בהדיא במאי פליגי איכא למימר לטפויי אתו דשמעינן לתנא קמא דקאמר לפני אידיהן אסור לשאת ולתת עמהם וסתמא דמילתא כשאין יד עובדי כוכבים תקיפה על ישראל קא אמר ואתו אינהו למימר לפני אידיהן לעולם אסורין ואיפכא ליכא לשנויי דתתריץ שפיר דסתם תנא בתרא לטפויי אתא:

רבנן בתראי אית להו כנחום. דלא יהבי חושבנא אלא אסור סתמא קאמרי:

נשתקע הדבר. לא יצא דבר זה מפי אדם לעולם ל"א לא יצא דבר זה לחוץ:

מוכרין להן סוס זכר זקן. בתוך המלחמה שאינו אלא לקלקל ומלתא דלא שכיחא הוא ולא אתי למילף מינה למכור בהמה אחריתי דהא דאמרי רבנן אין מוכרין להן בהמה גסה לא אסרו אלא משום שאלה או שכירות כדאמר בפירקין דלקמן (ד' טו.) והכא במלתא דלא שכיחא לא גזור רבנן:

בן בתירא מתיר בסוס. לפי שמלאכתו לרכוב אדם עליו ואין במלאכה זו חיוב חטאת שהחי נושא את עצמו דתנן במשילין פירות (ביצה לו:) אלו הן משום שבות לא רוכבין על גבי בהמה:

לא קא מפליג בין זכר לנקבה. בין זקן לבחור איהו מדקמפליג ואוסר בבחור:

כרבנן סבירא ליה. דאסרי משום תורת כלי זיין דקטיל בסיחופיה כדלקמן:

ולרבנן נשתקע הדבר. שיהא מותר בזקן דכולן אסורין:

השבת. ירק של תבלין שקורין אוי"ר ובלשון רומי אניט"ו:

מתעשר זרע וירק וזירין. בין שלקטו כשהוא ירק בין שלקטו כשהוא זירין דולדיילש"א בלע"ז ובין שהניחו עד שצמחו גרעיני זרעו בתוכו והוקשו וחבטן צריך לעשר את הזרע מדרבנן דאורחיה למיכליה זרע וירק וזירין הלכך כולהו הוו להו גמר פירי:

בדגנוניתא. הגדל בגנה דראוי לאכול זרע וירק וזירין אבל הגדל בשדות אינו נאכל ירק אלא זרע כעין חרדל:

מאתרין. ממקומנו ממדי:

בשומע תפלה. מאריך בה ושואל צרכיו:

באשלי רברבי. חבלים עבים וחזקים ויש אומרים באילנות גדולות כמו ויטע אשל (בראשית כא) כלומר הא לאו כוותיה אתון עבדין פלוגתא דרבנן נמי היא כדקתני לקמן וחכ"א כו':

ואח"כ יתפלל. י"ח:

כי יעטוף. עטיפת נפשו ודאגת לבו יתפלל תחלה והדר לפני ה' ישפוך שיחו שמונה עשרה:

עטיפה. לשון כאב ופריחת לב מתוך צרה כמו בהתעטפם כחלל (איכה ב):

לשוח בשדה. תפלת המנחה תקן בפרק תפלת השחר (ברכות כו:):

בזמן שצרתי לפניו אגיד. כבר קודם לכן:

לא כמר דייקי כו'. דהא איכא לשנויי הכי והכי:

יסדר אדם שבחו של הקב"ה. שלש ברכות ראשונות אבות גבורות וקדושת השם שאין בהן תפלה אלא שבח ואח"כ בשאר ברכות יש דברי תחנה ותפלה:

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף