רש"י/חולין/כח/א

רש"י חולין כח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאי לאו בעוף. קאי שהרי דמו ראוי ליניכא לתולעת הגדלה בבגדי צמר שקורין טיני"א כדכתיב כבגד אכלו עש וקאמר נוחרו ויפטר מן הכסוי ואי אין שחיטה לעוף נוחרו צריך כסוי שזו היא שחיטתו:

ללכא. צבע עור אדום שקורין פרק"א:

מלק. עוף קדשים בסכין נבילה דאין מליקה אלא בציפורן:

נהי נמי [דכי תבר] שדרה ומפרקת. בלא רוב בשר כדאמרינן בפ"ק (דף כא.) הויא טרפה משום דסכין לאו מליקה הוא:

תיהני לה סכין. שחותך סימנין לאחר שנטרפה:

לטהרה מידי נבילה. דהא טרפה ששחטה אינה מטמאה ועוד נחירתו זו היא שחיטתו והך שחיטה מן העורף בין שהוא מחליד ובין שהוא דורס כדאמרינן בפ"ק (שם דף כ:) מ"מ לא גרעה מנחירה וטרפה מיהא הויא דמודה רבי יצחק שיש טריפה לעוף כדתנן (דף נו.) אלו טרפות בעוף ואין כשר בו אלא נחירה שהיא בסימנין כדכתיב ושפך או עיקור אבל הריגה בעלמא לא:

הוא דאמר. רבי יצחק בן פנחס דאמר כי האי תנא עוף אין לו שחיטה וכו':

ברבי. גדול בדורו:

אך כאשר יאכל וגו'. בפסולי המוקדשין שנפדו במומן קאי:

מה למדנו מצבי ואיל. הכי לכתוב אך הטמא והטהור יחדו יאכלנו:

מה פסולי המוקדשין בשחיטה. דלעיל מההוא קרא כתיב וזבחת מבקרך וגו'. בספרי גרסינן מקיש צבי ואיל לבהמה מה בהמה בשחיטה כו' ולא מוקי להאי קרא דכי ירחיב בפסולי המוקדשין אלא בבשר תאוה של חולין:

מאן תנא. דלעיל דקתני נוחרו או עוקרו דפליג עליה דרבי אלעזר הקפר:

כאשר צויתיך. למד שנתפרשה לו מצות שחיטה על פה דהיכן ציוהו בכתב:

רוב אחד כו'. לאו מקרא יליף אלא כלומר על הלכות שחיטה נצטוה:

וושט. מיוחד שבסימנים הוא שחיות הבהמה תלוי בו דהא בנקב במשהו מיטרפא ואילו קנה עד דמיפסק רובא:

שחט את הוושט. בעוף:

ואילו שחיטה בגרגרת לא קתני. דנימא שחט גרגרת ואח"כ נשמט הוושט כשרה אלמא לא מיתכשרא בקנה לחודיה:

משום דגרגרת עבידא לאשתמוטי. להכי נקט שחיטה בוושט והשמטה בגרגרת:

שני חצאי סימנין. פסול דכמו דלא עביד מידי דמי דזיל הכא ליכא שיעורא וזיל הכא ליכא שיעורא:

בעוף. שצולהו כולו כאחד וצריך שיוציא דמו בשחיטה יפה:

עד שישחוט כו'. ות"ק לא פליג אלא אוורידין:

משום דושט סמוך לוורידין. נקט ליה ומיהו הוא הדין לקנה. הוושט הוי בין קנה למפרקת סמוך לוורידין:

ושהה בה כו' כשרה. משום דחצי גרגרת לאו התחלת שחיטה היא שאפילו נקרע חציו לא מיטרפא בהכי:

לא בבהמה. כלומר הא אפילו בבהמה קאמר דהא גמרה לאו אגרגרת קאי אלא אכולה שחיטה קאי:

וגמרו. סלקא דעתין וגמרו בהאי כל שהוא שהרי נשחט הרוב דפגימה קמייתא כשלימה דמיא והאיכא רוב קמן:

גמרו לוושט. והכי קאמר והוסיף עליו כל שהוא דה"ל רובא וגמרו לו לוושט לאחר מכאן:

בלא רוב בשר. כדאמרן בפ"ק (כא.) דאי חתיך רוב רוחב הבשר עם המפרקת קודם לסימנין הויא לה מתה קודם חתיכת הסימנין ותו מאי מליק:

בעולה. דבעי הבדלה כדאמרן בפ"ק (שם) חותך שנים. קתני מיהא לוושט או לקנה כר"נ:

מאי הוי עלה. לענין שחיטה:

כדקאמרת. במליקה:

דלמא. מליקה שאני דאיכא חתיכת שדרה ומפרקת ואזיל ליה חיותיה בכל דהו:

ממסמס קועיה. מלוכלך צוארו בדמא שנקרע צוארו וצריך לבדוק בסימנין שמא נפסק הקנה או ניקב הוושט. ומשום ספק דרוסה לא בעי למבדקיה דתלינן בכלבא או בקניא כדאמרינן התם (דף נג:) ספק כלבא ספק שונרא אימר כלבא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף