ריטב"א/כתובות/נה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"ס |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולשביעית פי' רש"י ז"ל שאין שביעית משמטת כתובה כשאר שטרות אלא א"כ פגמה וזקפה כדאמרינן במסכת גיטין ותוספת נמי לא נשמטיה והקשו בתוס' דחוב נמי כה"ג לא משמט כיון שאין כאן מלוה וכדתנן הקפת חנות אינו משמטת וכדתנ' האונס והמפתה והמוציא ש"ר וכל מעשה ב"ד אינו משמט שהדבר תלוי במלוה והנכון דהא קמ"ל דתנאי כתובה ככתובה דמי אם פגמה הכתובה הרי היא כאלו פגמה תוספ' ואם זקפה הכל משמט. לגבות מן הקרקע ומן הזיבורית לענין דידיה דאלו חוב דעלמא גובה הוא מיני' דידיה ואפילו מגלימא דעל כתפיה וגובה מן הבינונית וכתובה אפילו מיניה דידיה מן הזיבורית ומן הקרקע בלחוד כדאית' בנדרים בההוא של ר"ע אפי' מוכר אתה שער ראשך וכו' וכן משמע (דחבל רבה) בהאומר בקדושין דאמר גובה כתובתה מן החבילה ואוקימנא כר"מ דאמר מטלטלי משתעבדי לכתובתה אבל לרבנן לא ובשבועת העיקר דאלו מנכסי יתומי' אפי' חובה אינו גובה אלא מן הקרקע ומן הזיבורית כדין התלמוד:
וכל זמן שהיא בבית אביה. פירש רש"י ז"ל דתנן בפ' הנושא כל זמן שהיא בבית אביה במשך אלמנות גובה כתובתה לעולם וגם בבית בעלה עד כ"ה שנים בלבד וכן תוספת ע"כ ולא בעי מר"ן ז"ל לומר שכן תוספת גובה אותם לעולם כל זמן שהוא בבית אביה דא"כ מאי איריא משום דתנאי כתובה (ככתובה) ה"ה לחוב דעלמ' אלא הא קמ"ל שכשם שאין הכתובה נגבית עד כ"ה שנים כן תוספת לרבנן כשהיא בבית אביה ולר"מ כשהיא בבית בעלה ותלמודא דנקט הכא כל זמן שהיא בבית אביה אתיא לרבנן דהלכתא כוותייהו ור' ז"ל נקט כדר"מ דהוה רישא דמתני' והרי"ף ז"ל ג"כ כתב כל זמן שהיא בבית אביה גובה כתובתה לעולם וגם הוא ז"ל רישא דמתני' נקט וכדכתיב' לפי' רש"י ז"ל והכי אמרינן התם בפרק הנושא אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אפילו תוספת אין לה דאמר רבי (אבהו אמר רבי יוחנן) [איבו א"ר ינאי] תנאי כתובה ככתובה דמי':
ג"ה מטלטלי ואיתנהו והדר גריס ייחד לה ארעא וכו' ובתוספת הקשו לגרסא זו דא"כ מהיכן ידעינן דבייחד מטלטלי איירי לכך פירש דאיפכא גרסינן ייחד להארעא וכו' מטלטלי ואיתנהו בעיניהו פירוש דהאי לישנא מוכח דאיכ' מידי דאתו מחמתייהו ובהא הוא דפסקינן שגובה בלי שבועה אבל ליכא אפילו מידי דאתו מחמתייהו שבועה בעי דאי לא דאתפס' צררי לא הוית שבקה דלפקעינהו לגמרי וכן כתב כראב"ד ז"ל ונראין דבריו וכתב הראב"ד ז"ל דבחוב בעלמא כי ליתנהו בעינייהו חיישינן לצררי ושבועה בעי והיינו דאמרי' לעיל ולשבוע' דין התוס' כדין כתובה בזה ולא כחוב דעלמ' ואינו מחוור דכיון דכתובה לא אתפיס צררי [ה"ה] דלא אתפיס בהו ב"ח:
אמר לעדים כתבו וחתמו והבו ליה קנו מיני' ל"צ לאמלוכי ביה אם חזר בו דמסתמ' עומד בדבורו הוא אף לענין כתובה שכבר זכתה בקרקע משעת קנין ולשון רש"י ז"ל אינו מחוור שכתב לא צריך לאמלוכי ביה דכיון דקנו מיניה סתם קטן לכתיב' עומד ואינו יורד לסוף דעתו ואע"ג דסתם קטן לכתיבה עומד שמא חזר בו. ועוד דאפילו תימא סתם קטן לאו לכתיבה עומד הא אמרינן בהדיא כתבו וחתמו ונראה רש"י ז"ל סיבר דכיון דק"ל סתם קטן לכתיבה עומד שוב אינו יכול לחזור בו על הכתיבה ואינו נכון זה בדברי רבא בפ' הספינה גם אין זה במשמע סתם קטן לכתיבה עומד אלא הפי' הנכון כמו שכתבנו וכן פי' בתוס':
הלכתא צריך לאמלוכי ביה פי' וכיון שהוא רשאי לחזור בו חוששין שמא נמלך וק"ל שאלו היה נמלך היה לו לחזור אחריהם ולהודיעם דסתם שליח עושה שליחותו וראיתי לר' אברהם אב"ד שכתב דהכא במאי עסקינן שאמר להם מן הארוסין כתבו לה בשעת נשואין דכיון דגלה שאינו רוצה שיכתבו לו מעתה חוששין שמא חזר בו אבל כשאומר כן בשעת נשואין א"צ לימלך בו שאלו חזר בו היה רץ אחריהם וכן נראים הדברים ומסתמ' דקנו מיניה לאו דוקא אלא ה"ה כל שזכו לה באחד ממיני זכות וכדאמרינן התם זכו בשדה זו לפלוני חוזר בשטר דוקא שחזר בפרוש:
הלכה כר"ש שזורי במסוכן הי' רש"י ז"ל דמסוכן היינו גוסס וקשיא לן דא"כ מ"ט דרבנן דפליגי עליה מי גרע מן היוצא בשיירא והנכון המסוכן כל שקפץ עליו החולי שלשה ימים כדברי הירושלמי או שחשב עצמו מסוכן דאמר וי ליה לההיא דמייתא. מתנת שכיב מרע שכתב בה קטן כבר פירשתי בפרק מי שמת בס"ד:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |