רב פעלים/ג/קונטרס בית תפילה

רב פעלים ‏ ג קונטרס בית תפילה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קונטרס בית תפלה

עלינו לשבח לאדון הכל. אשר העיר רוח איש נבון וחכם ושלם בכל. לקנות ולבנות מקום תפלה. בעיר סנגאפור המהוללה. במקום גבוה העולה במעלה. בנין נאה ומפואר בשבח ותהלה. הלא הוא הגביר הנדיב המפורסם בארצות הגולה. בעל תורה וגדלה. זה שמו הטוב מנשה מאיר קרנו ירום יאיר ויזהיר. הוא האיש שזכה בקניינו. ועצמה יד ימינו. להזיל זהב סך רב מהונו. לבנות זאת הבירה הגדולה. להיות שם מקום תפלה. ותהי לאות בארצות הגולה. לשם ולתפארת ולתהלה: ויקרא שמה בישראל חסד אל. ליהודים היתה אורה. בעיר סנגפור המאושרה. בהוסדת והכנת זאת הבירה. אשר הוכנה והוסדה לעבודת האל הגדול והנורא. ותהי השלמתה בחודש ניסן: וזה הוא סדר החנוך שעשה הגביר סי' מנשה מאיר נר"ו. קודם ערב שבת הגדול הכריז שהקהל הי"ו מזומנים יום ערב שבת הגדול בבית הכנסת החדשה הנקראת בשם חסד אל בעבור חנוך הבית הכנסת המתחיל בשעה פ'. וכאשר הגיע זמן הנז' עמד הגביר מנשה נר"ו על רגליו ועמדו כל הקהל ג"כ על רגליהם וקרא הגביר הסדר הזה בקול נעים: פרשת תרומה: וידבר ה' אל משה לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכו' וכו' עד ואת תכנית כל כליו וכן תעשו. פ' בלק: מה טובו אהליך יעקכ וכו' עד ותנשא מלכותו. פ' ויחי: בן פרת יוסף בן פרת עלי עין וכו' עד ולקדקד נזיר אחיו. פ' וזאת הברכה. וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו וכו' עד והם אלפי מנשה. תהלים מזמור ל': מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכו' עד סוף המזמור. תהלים מזמור קל"ב: שיר המעלות זכור ה' לדוד את כל ענותו וכו' עד סוף המזמור. דברי הימים א' סי' כ"ט. ויברך דוד את ה' לעיני כל הקהל וכו' עד והכן לבבם אליך. אח"כ הביא הגביר מנשה הי"ו מלבוש חדש ואחזו בידו, וקודם שבירך שהחיינו בעודו בידו אמר פסוקים אלו: שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי וכו', ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וכו' והעיר שושן צהלה ושמהה: אח"כ אמרו כל הקהל: ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. ואחריהם חזר הגביר ואמר פסוק זה, ואז בירך שהחיינו על המלבוש, וכיון בברכת שההיינו גם על מצות בית הכנסת החדשה הנקראת בשם חסד אל ואח"כ אמר הגביר הנז' בקשה זו בקו"ר: רבון העולמים מודים אנחנו לך על אשר קדשתנו במצותיך ובחרת בנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו. וברוב טובך ובגודל חסדיך הבטחתנו על ידי משה עבדך ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ותתן כח לאבותינו לעשות משכן וגם לבנות בית המקדש בעיר קדשיך אשר בחרת בה. והגם כי חטאנו וחרב בית מקדשינו וגלינו מארצינו. לא עזבתנו ולא נטשתנו ולא נטלתנו ולא מאסתנו, ואתה אמרת ליחזקאל נביאך לכן אמור כה אמר אדני ה' כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות, ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שמה, ונאמר על ידי ישעיה נביאך והבאתים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים. ברוך אתה ה' אלהי ישראל אבינו מעולם ועד עולם, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי בל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה והמתנשא לכל לראש: והעושר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך לגדל ולחזק לכל: ועתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפארתך: אורה ואברך שמך ה' שהחייתני וקיימתני ועזרתני ברחמיך הרבים לקנות ולבנות בית הכנסת הזאת לשם קדשיך. מידך הוא ולך הכל. אנא ה' קיים בנו ברחמיך הרבים תפלת עבדך משה נביאך ותפלת דוד עבדך ככתוב ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ואתה ברחמיך הרבים תשרה שכינתך בבית תפלה הזה אשר קניתי ובניתי לשמך. שמע קולינו ה׳ אלהינו אב הרחמן חוס וחנינו וחמול ורחם עלינו כי אל שומע תפלות ותחנונים אתה ברוך שומע תפלה: אנא או"א מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש לנו וכו׳ וכו׳ עד כברכת ה׳ אלהיך אשר נתן לך: אח״כ הביאו פרי עץ ומיני מתיקה ומיני בשמים וברכו הקהל כל או"א עליהם וקראו פזמונים יה רבון עלם ועלמייא וכו׳ ושאר פזמונים, וקראו פזמון לכבוד בית הכנסת, וזה תוארו: ואהי להם למקדש מעט (יחזקאל י״א) א״ר יצחק אלו בתי כנסיות ובמ"ד שבחו״ל: פיוט לכבוד בית הכנסת החדשה בעיר סנגאפור יע״א לחן אעברה נא ואראה, אדמת קדש טבריה. סימן מנשה מאיר חזק זֶה מִזְבֵּחַ הָעוֹלָה. וְזֶה מְקוֹם תְּפִלָּה: מִקְדָשׁ מְעַט הוּא נִקְרָא. בֵּית אֱלֹהִים הַנוֹרָא. לַיְהוּדִים הוּא אוֹרָה. בִּירָה הַמְהוּלָלָה: זה מזבח העולה וכו׳ נָוֶה יָפֶה וְנָעִים. בּוֹ תְּפִלּוֹת קְבוּעִים. כְּמַסְמֵרוֹת נְטוּעִים. שָׁם צְדָקָה וּתְהִלָּה: זה מזבח העולה וכו׳ שְׂפַת אֱמֶת פְּתוּחָה. עַרְבִית שַׁחֲרִית וּמִנְחָה. לִשְׁפּוֹךְ שִׂיחָה וּשְׁבָחָה. לִפְנֵי חָי אֵין לוֹ תִכְלָָה: זה מזבח העולה וכו׳ הַדְרַת מֶלֶךְ בְּרוֹב עָם. יַקְשִׁיב אֵל לְקוֹל שַׁוְעָם. וְשִׂיחת אִמְרֵי נוֹעַם. פֹּה הִיא עוֹלָה לְמַעְלָה: זה מזבח העולה וכו' מְקוֹם זֶה הוא מְקוּדָּשׁ. לְשֵׁם אֵל חָי מְחוּדָּשׁ. גַם לְתּוֹרָה יִתְקַדָּשׁ. קְדּוּשָׁתוֹ כְּפוּלָה: זה מזבח העולה וכו' אוֹר יְקָרוֹת זוֹרֵחַ. בְּבַיִת זֶה צוֹמֵחַ. בְּהֶגְיוֹן לֵב וְשִׂיחַ. פֹּה נִקְהָלָה קְהִלָה: זה מזבח העולה וכו׳ יְשָרִים בְּלִבּוֹתָם. זֶה הוּא בֵּית מִשְׁמְרוֹתָם. בּוֹ עוֹרְכִים תְּפִלוֹתָם. בְּתוֹךְ אַרְצוֹת הַגוֹלָה: זה מזבח העולה וכו׳ רְצֵה נוֹרָא וְאָיוֹם. תְּפִלוֹת עַמָּךְ יוֹם יוֹם. וְשִׂימָה לָהֶם פִּדְיוֹם. קָרֵב נָא קֵץ גְאוּלָה: זה מזבח העולה וכו' חֲזָק שְׁמַע קוֹלֵנוּ. וּרְצֵה אֶת הֶגְיוֹנֵנוּ. וּמַהֵר הַעֲלֵנוּ. לעִיר אֱלֹהִים סֶלָה: זה מזבח העולה. וזה מקום תפלה: אח"כ דרש הגביר סי' מנשה הנז' דרשה זו לכבוד בית הכנסת: הנה זאת מודעת שבנין בית הכנסת הוא מצוה רבה, דהדין הוא דבני העיר כופין זא"ז לבנות בית הכנסת. והכתוב ביחזקאל סי' י"א כינה בתי כנסיות שבחו"ל בשם מקדש מעט, דכתי' ואהי להם למקדש מעט וכדאיתא בגמרא. וכן מפורש בתרגום. ולכן כל מילי דבית הכנסת ילפינן להו מהלכות בית המקדש וכן בענין ההידור והגובה צריך להזהר וכנז' בש"ע א"ח סי' ק"ן ע"ש. וגדולה מזו כתב הריב"ש ז"ל סי' רנ"ג אם יש בעיר בית הכנסת ובאו יחידים לעשות להם בית הכנסת אחרת הדשה להתפלל וקמו אנשים מבני בית הכנסת הישנה למנוע אותם וכתב הריב"ש ז"ל דודאי משתקין אותם בנזיפה שמעכבין את הרבים מלעשות מצוה והוא עון גדול. ואיתא בירושלמי דהמעכב רבים מלעשות מצוה צריך נדוי, ואם נותנין טעם לדבריהם מפני ישוב בית הכנסת הישנה שלא תחרב אז הקהל מעיינין בדבר ועושין תקנה לקיים שתיהן עכ"ד ע"ש. ולכאורא נראה דיש פתחון פה לומר דאין מן הראוי לבנות בית הכנסת חדשה אם יש להם בית הכנסת שתכיל היטב בהרוחה את הציבור כולם, משום דנראה כאלו הם מתייאשים מן הגאולה דכל יום אנחנו מצפין לגאולה שנעלה בשמחה לארצינו הקדושה, ולמה נוסיף לבנות בית הכנסת שצריך לעזוב אותה ריקם ולילך, כי בשלמא חצרות ובתים לדירה אם נבנה ותהיה הגאולה ונעלה לארץ הקדושה אין הולכים לאיבוד אלא ישכירו אותם או ימכרו אותם לגוים, אך בית הכנסת מחמת קדושתה אין יכולים למכרה או לשכרה לצורך חול אלא מוכרח לסגור אותה וילכו להם כי כל הישראלים עולין לארץ ישראל, על כן נמצא אם עושין חדשה שאין צריכין להם הרי הם כמתייאשין מן הגאולה ח"ו, וכ"ש אם יכנו אותה ביופי והידור ומוציאין עליה הוצאות מרובות דודאי ניחא להו לאבד סך גדול אם באמת הם חושבים ומצפים שתהיה הגאולה, שמוכרחים לסגרה ולעזבה ולעלות לארץ ישראל, ונמצא בזה איכא הוכחה טפי שהם מתייאשים מן הגאולה ח"ו. ואמרתי משל על זה לעשיר שהניח אשתו ובניו בביתו בעירו, והוא הלך למדינת הים למקום רחוק להסתחר שם, ואע"פ שהיה עשיר הרבה ויש לאל ידו לבנות בית וחצר חשוב מאד לפי כבודו, לא רצה לבנות אלא היה יושב בשכירות בבתים של אחרים אע"פ שהיה משלם שכר הרבה, והנה אשתו ובניו בשומעם הנהגתו בכך היו שמחים הרבה שהיו מצפים כל שנה ושנה שיחזור אצלם, כי מחמת כן דנו בדעתם דאין כונתו להשתקע שם דאם רצונו להשתקע היה בונה חצר ויושב בו. והנה יום א' שמעו שבנה במקומו בעיר אשר מסתחר בה חצר גדול ומפואר בציור וכיור ובנין חזק, ויצטערו מאד כי עתה עשו יאוש מחזרתו אצלם, וגמרו בדעתם דודאי דעתו להשתקע שם. וכן הדבר היה אם יש בעיר בית הכנסת גדולה מספקת לכל הציבור שבעיר, למה בונים חדשה בבנין מפואר ומוציאים עליה ממון רב אם הם מצפים לגאולה ומקוין שיהיו לשנה הבאה בירושלם, דאז צריכין לעזוב אותה ולילך ולעלות לארץ ישראל: ונראה ליישב הדבר הזה, דודאי יש בבנין בית הכנסת גם בכהאי גוונא מצוה רבה, ואין מזה הוכחה שמתייאשין מן הגאולה כדאמרן, אלא אדרבה בזה הם מצפים לגאולה. והוא דאיתא בגמרא דמגילה דף כ"ט תניא רבי אלעזר הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל (ר"ל שבחו"ל) שיקבעו בארץ ישראל שנאמר כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא, והלא הדברים קל וחומר, ומה תבור וכרמל שלא באו אלא לפי שעה ללמוד תורה נקבעין בארץ ישראל, בתי כנסיות ובתי מדרשות שקורין ומרביצין בהן תורה עאכו"כ. פירוש שני הרים תבור וכרמל נעקרו ממקומן בדרך נס ובאו אצל הר סיני בשעת מתן תורה ואח"כ חזרו למקומן, וכן כל בתי כנסיות ובתי מדרשות אשר בחו"ל יהיו נעקרין לעת"ל בדרך נס ויעמדו על קרקע א"י, דהיינו כל הבנין כמו שהוא עם קרקע שתחתיו יהיה נעקר מחו"ל ויעמוד בקרקע א"י בדרך נס. נמצא לפ"ז אלו הבונים בתי כנסיות בחו"ל אינם מתייאשים מן הגאולה, אלא אדרבה הם מצפים לגאולה ומאמינים בנס זה שיעקור הקב"ה את בתי כנסיות שבחו"ל וליישבם בארץ ישראל, ולכן הם בונים אותה בחו"ל בנין חזק ומפואר, כי לא בשביל חו"ל בונים הבירה הזאת אלא בשביל א"י, ולכבוד א"י הם מפזרים מעות הרבה לבנותה בנין חשוב ומהודר, כי זו הבית הכנסת תהיה שם ותשאר שם לעולם: ועל כן אדרבה זכות מצוה זו של בנין בית הכנסת ביופי והידור, וזכות אמונתינו בנס זה שיעשה הקב"ה לעקור בית הכנסת זו מן חו"ל ולקבעה בא"י בדרך נס, יגין עלינו שנזכה לגאולה, ואז נשב בבית הכנסת הזאת ונתפלל בה בארץ ישראל, וכיון דאנחנו מאמינים בכך ומצפים לכך, אז יכולה מצוה זו שתגין עלינו שנזכה לגאולה ונראה בעינינו נס זה המתקיים בבית הכנסת הזאת כאשר אנחנו מצפים לה. ולז"א ביחזקאל י"א, לכן אמור כה אמר אדני ה' כי הרחקתים בגוים וכי הפיצותים בארצות ואהי להם למקדש מעט בארצות אשר באו שמה. לכן אמור כה אמר אדני ה' וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם בהם ונתתי לכם את אדמת ישראל. והכונה שבזכות בתי כנסיות שנקראים מקדש אשר בניתם בחו"ל אמור להם בזכות זה וקבצתי אתכם מן הארצות ונתתי להם את אדמת ישראל כי בזכות זה שהזמנתם והכינותם בתי כנסיות שיהיו קבועים ונתונים על אדמת ישראל, אז אתן לכם את אדמת ישראל כדי שיבואו בתי כנסיות אשר בניתם וישבו וינוחו עליה כאשר צפיתם וכוונתם בכך: ובזה יובן בס"ד המדרש רבה בדברי' פ"ז ארשב"ל כל מי שנכנס לבית הכנסת ולבהמ"ד בעוה"ז זוכה ליכנס לביהכ"נ ולבהמ"ד לעת"ל, מנין שנאמר אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה, פירוש אשרי יושבי ביתך בעוה"ז. דהיינו בבית הכנסת ובהמ"ד דאז עוד יהללוך סלה לעת"ל שיזכו ליכנס לבית הכנסת ובהמ"ד להללך שם. וקשה מה חידוש בא ללמדנו בעל המאמר הנז' שנזכה ליכנס לביהכנ"ס לעת"ל, וכי כניסה לבית הכנסת היא דבר קשה שאינה מצויה ביד כל אדם שצריך להיות לו זכות לאדם כדי שיוכל להכנס בה לעת"ל, והלא בית הכנסת בכל זמן היא פתוחה לפני כל אדם וכל מי שירצה ליכנס יכנס, ומהיכי תיתי שלא יזכה ליכנס לבית הכנסת לעת"ל כדי שהמציא לו זכות שיזכה לכך מכח כניסתו עתה בזה"ז לבית הכנסת ועוד מאי תליא הא בהא. ולפי האמור יתבאר מאמר זה לנכון. אך אקדים עוד דברי המדרש רבה על פסוק לשקוד על דלתותי יום יום וז"ל, אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך בית הכנסת אל תעמוד על פתח החיצון להתפלל אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת הוי לשקוד על דלתותי, על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי, ב' דלתות ע"כ. וקשה מי זה יעלה על לבו להתפלל על פתח החיצון, ובודאי כל אדם יכנס לפנים להתפלל. ופירש הגאון בעל ח"ס ז"ל הכונה שמזהיר את האדם שלא יתפלל רק בשביל צרכי עוה"ז, וזהו ענין פתח החיצון דנקיט בלשון מליצה על עוה"ז שהיא חיצונית, אלא יתפלל בעבור צרכי עוה"ב שהיא פנימית ולז"א שיכנס לפנים לפלטרין עכ"ד, נמצא המתפלל בשביל צרכי עוה"ז בלבד נחשב כאלו עומד להתפלל במקום החיצון שהוא אצל הפתח, אבל המתפלל בשביל צרכי עוה"ב להשיג דברים הנפשיים אע"פ שמתפלל גם בשביל צרכי עוה"ז הרי זה נחשב שנכנס לפנים שהוא לתוך בית הכנסת: ובזה יובן בס"ד כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה. כלומר כל כבודה של בת מלך היא אומת ישראל אשר כיבדה השי"ת להכנס בחצרות בית אלהים היא בית הכנסת ששם השראת שכינה, כל כבודה הוא שתכנס פנימה ר"ל שתבא להתפלל בעד צרכי עוה"ב שמתייחסים לפנימה שזה הוא העיקר, אך דרך אגב תתפלל גם בעבור צרכי עוה"ז שהיא חיצונית דוגמת המלבוש שהוא חיצוני, וזהו ממשבצות זהב לבושה רמז לצרכי עוה"ז. ופרשתי בס"ד במ"א זהב רומז לעוה"ז שהוא דין, וכסף רומז לעוה"ב שהוא רחמים גמורים. גם אמרתי עוה"ז הלוך וחסור דוגמת אותיות זהב ז' שבעה ה' חמשה ב' שנים, אבל עוה"ב הלוך וגדול דוגמת אותיות כסף שהם כ' עשרים ס' ששים ף' שמונים או שמנה מאות: ובזה פרשתי בס"ד רמז המסרה הלוך וגדול, הלוך ונסוע, הלוך וחסור, הלוך ושוב, כלומר עוה"ב שהיא הלוך וגדול דוגמת הכסף שם אז אחר שזכה לה יהיה הלוך ונסוע מעליה קטנה לעליה גדולה כמה מעלות מעלה ע"ג מעלה ליעול ולא ליפוק, אבל עוה"ז שהוא הלוך וחסור דוגמת הזהב שם הלוך ושוב בגלגול, כי מוכרח האדם לחזור בגלגול להשלים חסרונו אפילו צדיק גמור, כי א"א שיתמלא חסרונו בפעם אחת או בעשר פעמים, נמצא זהב רומז לעוה"ז, ולכן שפיר דרשנו ממשבצות זהב לבושה על צרכי עוה"ז: ובזה מובן שפיר דברי המדרש רבה הנז"ל ארשב"ל כל מי שנכנס לביהכ"נ ולבהמ"ד בעוה"ז, אמר נכנס דייקא כלומר אם בא להתפלל בשביל צרכי עוה"ב דחשיב זה נכנס לבית הכנסת משא"כ המתפלל בשביל צרכי עוה"ז בלבד, אין זה חשיב נכנס אלא חשיב יושב בחוץ אצל הפתח, וכאמור לעיל בשם הגאון ח"ס ז"ל, וכיון שהוא מבקש ומתפלל בשביל צרבי עוה"ב דחשיב נכנס לפנים, על כן זוכה ליכנס לבית הכנסת לעת"ל, כלומר שזוכה להרגיש בהארת אור שכינה השורה בפנים אשר זו השיבה כניסה לביהכ"נ באמיתות כי הקרקע והבנין הוא גוף. ואור השכינה החונה בתוכה הוא הנשמה והפנימיות של בית, והנכנס לבית הכנסת וזוכה לקבל הארה מאור השכינה החונה שם הרי זה נחשב נכנס לבית הכנסת, ואם אינו זוכה לקבל הארה מאור השכינה אשר חונה שם אינו נחשב נכנס לביהכ"נ, כי הקרקע והבנין אין זה עיקר בבית הכנסת אלא העיקר הוא השכינה שחונה שם שהוא הנשמה של ביהכ"נ, על כן בזכות הכניסה לביהכ"נ בעוה"ז, כלומר מתפלל בעבור צרכי עוה"ב שזה נחשב כניסה, כמ"ש הח"ס ז"ל הנז' הנה לעת"ל שאז יהיה השראת שכינה בבית הכנסת ברבוי ואיכות רב יזכה ליכנס לבית הכנסת, כלומר שיקבל הארה מאור השכינה שהוא בחינת נשמה לבית הכנסת שזה נחשב נכנס לביהכ"נ והוי זה הענין מדה כנגד מדה ושייכה הא להא: אמנם עדיין צריכין אנחנו לבאר סיום דברי המדרש הנז"ל, שאמר הקב"ה הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת הוי לשקוד על דלתותי, על דלתי אין כתיב כאן אלא על דלתותי, ב' דלתות. וצריך להבין מה ענין ב' דלתות אלו שהם דלת לפנים מדלת והלא בבית הכנסת לא יש אלא דלת אחד שהוא פתח בית הכנסת ולא יש אחריו עוד דלת אחרת. ונ"ל בס"ד דידוע דהתורה נרמזה בדלת שנקראת שער, ועל כן בהמ"ד נקרא שער, דכתי' ועלתה יבמתו אל זקני העיר השערה, וכן ארז"ל ע"פ אוהב ה' שערי ציון שערים המצויינים בהלכה, וכן התפלה נקראת שער, ולכך קודם תפלת העמידה אומרים אדני שפתי תפתח, וכתבו המקובלי' ז"ל שם אדני במילואו תרע"א, ותרגום שער תרעא והתפלה היא בסוד שם אדני, ונמצא דלת רמז לתורה ורומז לתפלה: והנה ידוע דאע"ג דבית הכנסת מיוחד לתפלה אם לומדים בה תורה דהיינו שלומדים תורה בקביעות בכל יום אחר התפלה והוא לימוד חק לישראל וכיוצא וגם דורשים בשבתות, אז יש לבית הכנסת זו דין בית המדרש ג"כ וקדושתה כפולה שהוא קדושת בית הכנסת וקדושת ביהמ"ד. ולכן אמר הקב"ה הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת, דהיינו תתפלל בה וזהו דלת של תפלה שנקראת בשם דלת שתרגומו תרעא, וגם תעשה בה קביעות לתורה, וזהו דלת של תורה שגם היא נקראת בשם דלת, נמצא כאן שני דלתות זה לפנים מזה, שבתחלה נכנסים בדלת של תפלה ואח"כ של תורה, לכך אמר לשקוד על דלתותי תרתי ולא אמר דלתי: ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בפ' ויצא וירא והיה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רובצים עליה כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים והאבן גדולה על פי הבאר. וידוע דארז"ל במדרש רבה והנה באר בשדה זו בית הכנסת ע"ש, ועפ"ז נפרש בס"ד סיום הכ' והנה שלשה עדרי צאן רובצים עליה אלו שלשה תפילות ערבית שחרית ומנחה שנקהלים בהם שלשה הקהלות, א' בערבית וא' בשחרית וא' במנחה, כי מן הבאר ההיא זו בית הכנסת שיש בה שלשה תפילות הנז', ישקו העדרים אלו ישראל, יען כי בכל תפלה יש י"ט ברכות בעמידה. וג"פ י"ט הם ז"ן אשר מאלו התפילות הקב"ה זן ומפרנס את ישראל, ולז"א כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים אלו ישראל, אך אע"פ שהתפילות הם מי השפע של מזון ישראל ראוי והגון שתהיה האבן הגדולה זו התורה שנקראת אבן כמ"ש רז"ל ע"פ לוחות אבן תהיה, על פי הבאר זו ביהכ"נ דהיינו שבמקום של התפל' יעשו קביעות לתורה ג"כ. ועד"ז יובן בס"ד דברי רז"ל בתנא דבי אליהו ע"פ יתנו צדקת ה', וז"ל אמר הקב"ה בני בנה לי בית הכנסת ששכר גדול שיש לי באוצרי שלך הוא, ובשבילך אני מציל את ישראל עכ"ל, וצריך להבין מהו זה השכר הגדול שהבטיח בו הקב"ה את האדם המתנדב לבנות בית הכנסת. ונ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בחומת אנך במלכים א' סי' ז', מה שמצא בליקוטי גאוני קמאי כ"י פ' תצא סמיכות והארכת ימים, כי תבנה בית חדש רמז על אותם העוסקים בבנין הבית יאריכו ימים עכ"ד ע"ש. נמצא הכונה בית הכנסת שהיא במקום בית המקדש כמש"ה ואהי להם למקדש מעט הרי זה זוכה לאריכות ימים, אך י"ל היכא מוכח מן סמיכות הכתובים על בנין בהמ"ק או בית הכנסת שהיא ג"כ מקדש, והלא פשט הכתוב קאי על בנה בית חדש לעצמו שהוא חול, והיכא רמיז בית של קודש. ונ"ל בס"ד דנרמז זה בתיבת חדש, כי ביהמ"ק נקרא בית תפלה דכתיב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים, וכן בית הכנסת הוא בית תפילה, וידוע כי בתש"ר יש שני שין חד תלת רישין וחד ארבע רישין והיינו ש' דתלת רישין כנגד קדושת בית הכנסת שיש בה ג' תפילות בכל יום שהם ערבית שחרית ומנחה, ואות ש' של ארבע רישין כנגד קדושת בית המדרש שעוסקים בו בתורה שיש לה ארבע חלקים פרד"ס או ארבע מיני לימוד שלומדים בכל יום שהם מקרא משנה תלמוד זוהר. והנה תיבת חדש יתירה דסגי לומר כי תבנה בית תעשה מעקה לגגיך. אמנם בא ללמד לפי דרכו בתיבת חדש שהוא חד ש' כלומר מקום תפלה שרמוז בחד ש' דתלת רישין, והכי קאמר והארכת ימים אפילו אם תבנה בית חדש אותיות חד ש' דהיינו בית הכנסת בלבד שהוא מקום תפלה וכ"ש אם תבנה בית הכנסת וביהמ"ד שהם תרין ש'. ובזה יובן בס"ד מ"ש בגמ' דמגילה דף כ"ט אמר רבא (כן הגרסא בילקוט ובעין יעקב ולא גרסי אביי) מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמעית להא דקאמר דוד ה' אהבתי מעון ביתיך לא גריסנא אלא בבי כנישתא פירוש בתחלה חשב דעדיף טפי להיות תפלה במקום אחד ותורה במקום אחר, ואח"כ שמע דרשה דדרשי חכמים על פסוק ה' אהבתי מעון ביתך דהיינו ללמד שיהיה מקום אחד לשתיהן, וצריך להבין למה עדיף להיות מקום אחד לשתיהן. ולפי האמור ניחא דמקום תפלה נרמז בשין דתלת רישין ומקום תורה נרמז בשין דארבע רישין ושניהם נרשמו בבית אחד של תפילין זה מימין וזה משמאל ולכן שמע מינה שיהיו שתיהם בבית אחד שיהיה בו קול תפלה בצד זה וקול תורה בצד זה. והנה במאמר הנז' דקדק הגאון מהרש"א דמצינו בברכות דף ח' דאמר אביי מריש הוה גריסנא בתוך ביתאי ומצלינא בבי כנישתא, כיון דשמענא להא דא"ר חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה בלבד, לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא, נמצא הביא התפלה במקום הלימוד ולא הביא הלימוד במקום התפלה, ולמה הכא רבא הביא הלימוד במקום התפלה. ונראה לתרץ בס"ד דאביי ורבא תרווייהו היו עוסקים בג"ח ג"כ דהיינו לחלק לעניים ולפקח בצרכי עניים וצרכי ת"ח לחלק להם צדקה ולתת להם מחסורם, אך אביי מתחילתו היה דרכו לעסוק בג"ח הנז' בבית הכנסת ששם היה לו חדר צנוע שיושב בו ובאים אצלו העניים ושם יושב ומפקח בצרכי ת"ח הדחוקים ולחלק להם, ולכן כיון ששם במקום התפלה היה עוסק בעמוד ג"ח בחר להעתיק אח"כ גרסתו שהוא עסק התורה ג"כ לשם, שתהיה בית הכנסת שלימה בשלשה עמודים של תורה ושל ג"ח ושל עבודה זו תפלה. אך רבא מתחלתו היה עוסק בג"ח בביתו שדרכן ומנהגן של עניים ונצרכים לבא אל ביתו ושם יחלק להם צרכן בהצנע כי לא היה לו מקום צנוע בבית הכנסת לישב בו כדהוה לאביי, והוכרח לעשות עסק ג"ח בביתו, וכיון דמוכרח להיות עמוד זה דג"ח בביתו, לכן אח"כ הביא תפלתו ג"כ לביתו כדי שיהיה ביתו מקום שלשה עמודים של ג"ח ושל תורה ושל תפלה, שלשתם במקום אחד. ולפי האמור בס"ד דשני שין של תפילין חד רומז על מקום תורה וחד רומז על מקום תפלה, זו תלת וזו ארבע. נ"ל בס"ד רמז הכתוב שלשה המה מטיבי צעד וארבעה המה מטיבי לכת, פירוש שלשה המה תלת רישין דשין שרומזים על מקום תפלה, מטיבי צעד לישראל, וארבעה המה ארבע רישין דשין הרומזים על מקום תורה מטיבי לכת לישראל, וכאן אמר מטיבי צעד כי שפע המזון בא ע"י התפילות וכנז"ל, וכאן אמר מטיבי לכת כי גם הגאולה בא בזכות עסק התורה וכמ"ש גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם, יתנו לשון מתניתין דהיינו לימוד דתנו באורייתא: ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב ביחזקאל ט"ז, ואחבשך בשש ואכסך משי, שש היינו שני שין של תפילין דחד רומזת למקום תורה וחד רומזת למקום תפלה, ואכסך משי בהפוך אתוון שמי, והיינו שמו יתברך נכתב ביה, ונקרא באדני, וידוע שם הוי"ה ככתבו שם הוא קול תורה ושם אדני בקריאתו, שם הוא סוד תפלה. וכמ"ש המקובלים על פסוק אדני שפתי תפתח, שאומרים קודם תפלת העמידה: ובזה יובן בס"ד הכתוב בישעי' ס"ג, שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני כהתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, פירוש שוש רמז לשני שין דתפילין שהם חד רומז על מקום תורה וחד רומז על מקום תפלה ואות וא"ו של שוש רמז לקו רביעי דחד שין מנהון דהיא של ארבע רישין שיש לה וא"ו יתר על השנית, אשיש בה' שמח אני בהם שמחה לשם שמים, או אשיש בה' כנגד מקום תורה שרמוזה בארבע אותיות השם, תגל נפשי באלהי כנגד מקום תפלה שהיא בסוד נפש, וכמ"ש גבי חנה ואשפוך את נפשי לפני ה', כי הלבשני בגדי ישע מן עסק התורה, מעיל צדקה יעטני מן קול תפלה, ואע"פ שכל הממון שנתננו בשביל קנין ובנין מקום תפלה ומקום תורה לא משלנו הוא אלא של הקב"ה וכמ"ש דוד הע"ה כי ממך הכל ומידך נתנו לך, עכ"ז אתה ברחמיך תחשוב לנו שנתננו משלנו, שתחשוב לנו כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה, כלומר יש חתן עני ולובש בגדים יקרים שלוקח אותם בשאלה מאחרים, אין לו פאר במלבושיו דהכל יודעים שלא שלו הם, וכן כלה עניה שואלת תכשיטין מאחרים ולובשת אין להפאר בתכשיטיה אך חתן שלובש משלו וכלה אשר תעדה כליה שהם שלה יש להם פאר וחשיבות, וכן אנחנו שאין זה משלנו עכ"ז יחשוב לנו הקב"ה דמשלנו הבאנו והוא כחתן אשר יכהן בבגדים שיש לו בהם פאר וככלה אשר תעדה כליה ולא של אחרים שיש לה חשיבות בזה. ויכולה מצוה שתגן בעדינו על גאולתינו, ועל פדות נפשנו, ובנין בית מקדשינו, בעגלא ובזמן קריב בב"א:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.