קרן אורה/תענית/כ/א
גמרא אמר לו יודע אני שלא הרעיש הקב"ה כו' נראה דכוונת האדון לקנטרו בדברים אמר כי ירידת הגשמים הי' ע"ד ההנהגה האמורה במדרש אם הבן זוכה הוא אוכל על שולחן אביו לבדו והעבדים עומדים מנגד ובפשע הבן ח"ו נוטל האב חלק הבן ונותן לעבדו כדי להקניט את הבן. וכן בעו"ה כמעט כל ימי הגלות. וזה שאמרו האדון לנקדימון יודע אני כו' אבל מי יודע אולי משנאתו אתכם לא ירדו גשמים כל הזמן ובעבור הזמן ירדו ברשותו ולא בשבילי אלא כדי שיהי' הצער שלך גדול ע"כ נכנס בחזרה לביה"מ ואמר הודע שיש לך אהובים בעולמך ותודיע להם כי טובתך אלינו ואין לזר חלק אתנו ונעשה נס ועמדה החמה ולא שקעה בעונתה עד שנתפזרו העבים וזרחה החמה באותה שעה אמר לו האדון אלו לא נקרא החמה כו' כוונתו כי עדיין לא נעשה הנס בגדר האהבה בשלימו' ואילו לא נכנסת שנית לביה"מ הי' לי פתחון פה עליך:
שם גמרא ושתיהן לקללה כו' נראה דדריש הכי מדכתיב קרא הכי והמטרתי על עיר כו' ועל עיר אחת לא אמטיר חלקה אחת תמטיר וחלקה אשר לא תמטיר עליו תיבש והוא כפול לכאורה לזה דריש הכי משום דברישא דקרא כתיב והמטרתי וכבר נאמר מפי עליון לא תצא הרעות ע"כ חזר הכתוב בלשון אחר חלקה אחת תמטר תבא מקום להורות כי אין החסרון מצד הנותן כביכול אלא מצד המקבל כי עון המקום גורם שיהי' המטר לקללה ח"ו ובמקום השני כתב ג"כ וחלקה אשר לא תמטיר תלה הכתוב החסרון בעבים כי הם לא ימטירו וכמ"ש רש"י ז"ל וט"ס ברש"י ז"ל אשר לא אמטיר וצ"ל אשר לא תמטיר אבל מפי עליון ב"ה לא תצא הרעות:
שם גמרא היתה ירושלים לנדה כו' אמר רב יהודא כו' לברכה יש לדקדק הא קרא דהיתה כאלמנה נאמר תחילה ואמאי לא דריש אותו תחילה ונראה כי רב בכל דבריו ביאר לנו סדר הגלות על מה הוא כוונתו ומחשבתו ית' אלינו לטובה והנה עיקר הגורם תחילה לימי הגלות הוא בעונינו כי פנו אליו ית' עורף ח"ו ורחקו מעליו ח"ו והמשל בזה הוא אשה בנדתה כי ההתרחקות מאישה הוא מצדה מחמת טומאתה וכאשר גבר החטא אז אמרה שכוונתו ית' אלכה ואשובה אל מקומי וגם הוא נתרחק כביכול ועל שתי אלו אמר הכתוב היתה ירושלים לנדה וכוון על המרחק אשר מצידה והיתה כאלמנה יכוין על ההתרחקות שכינתו ית' ולזה מפרש רב דשתיהם לברכה היתה ירושלים לנדה מה נדה יש לה תקנה כי אין טומאתה לעולם אלא סופה ליטהר כך ירושלים יש לה תקנה כי סופה שתשוב אל ה' באמצעות ימי הגלות וכמש"נ בצר לך כו' ושבת עד כו' וכאשר ישובו הם וידרשו את ה' אז גם הוא ישוב להטיב לנו ולשכון בתוכנו כמש"נ ושב ה' אלהיך את שבותך יכוין בו על שובתך היינו ע"י שובכם לשחר אותו ולבקשו אז גם הוא ישוב עליכם ויהי' אז הקריבות והיחוד משני הצדדים יחוד ואהבה עולמית וזש"א היתה כאלמנה לברכה כאשה שהלך בעלה ודעתו לחזור ומביא הש"ס עוד ב' מקראות אשר לפי הנראה הם קללות ח"ו ודריש רב כי גם הם לברכה ובהם נראה מחשבתו ית' לטובה עלינו והמרחק הוא לתכלית הקירוב ובזה נגלה לנו כי גם בהיות ירושלים כאלמנה לא גברה ההתרחקות מאתה ח"ו ע"כ בטוחים אנחנו כי יוסיף ויקרבנו אליו באהבה שלימה עולמית וזה שאמר ר"ש בר נחמני טובה קללה שקללן אחי' השילוני מברכה שברכן בלעם הרשע בלעם ברכן בארז כי הארז קשה הוא מצד עצמו אבל אין שרשיו מרובין ע"כ אם יעמוד עליו רוח קשה עוקרתו והופכו על פניו וע"ז המשיל בלה"ר את ישראל לארז ונעתרות נשיקות שונא כי הגבורה והקשיות מצד עצמן חסרון הוא כי עלולין לעקור ח"ו מרוח קשה כיון שמחמת קשיותו א"א להלוך ולבא עם הרוחות. אבל אחי' השילוני קללן בקנה וברכה הוא כי כל הרוחות לא יזיזנו ממקומו כן כל הנסיונות אשר יעבורו עלינו בגולה לא יזוז אותנו ממקומנו ושתולים בבית ה' ואמר עוד ולא עוד אלא שזכה קנה לכתוב בו ספר תורה כי מפני שהוא רך מוכשר הוא לעשות ממנו קולמס לכתוב ס"ת כן ישראל ע"י רכותן בגולה וכופפין ראש לכל גל וגל יוכשרו לזה שע"י יתגלה התורה בכל מצפוניו לעת הגאולה ותרבה הדעת ויכירו וידעו כל ברואיו ית' את כבודו בשמים ממעל ועל הארץ מתחת וע"ז הויכוח נתווכחו הקיסר עם ר' יהושע בן חנניא הקיסר אמר כמה עזה היא השה כו' יכוין לתלות הגבורה מצד עצמן כד' בלעם הרשע וח"ו בסוף יבא רוח קשה כו' אבל ר"י השיב לו כמה גדול כחה של הרועה כי אנו אין לנו כח וגבורה מצד עצמנו ובשם ה' בטחנו והוא יהי' לנו לישועה לעולם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |