קרן אורה/עירובין/טז/ב
גמרא תיובתא דרב פפא תיובתא. יש לדקדק לפי מש"כ התוס' ז"ל דרב פפא ס"ל כמ"ד אפשר לצמצם בידי אדם א"כ אמאי סליק הא דרב פפא בתיובתא והוי מצי לשנויי דברייתא אתיא כמ"ד אי אפשר לצמצם אפילו בידי אדם ובהדיא פליגי תנאי בזה בבכורות ד' לענין עגלה ערופה דאם היא סמוכה לשני עיירות בשוה מביאין עגלה בשותפות משום דא"א לצמצם וכן יש לדקדק בהא דקשיא לן בסוכה דיוקא דמתניתין אהדדי לענין מחצה על מחצה חמתה וצלתה וע"ז ג"כ הוי מצי לשנויי דאתיא כתרי תנאי וכבר הערתי בזה לעיל במכילתין והבאתי שדעת הרמב"ם ז"ל הוא דא"א לצמצם אפילו בידי אדם וגם פסק דפרוץ כעומד מותר:
שם גמרא אמר רב המנונא הרי אמרו כו' בערב מאי נראה דמיבעי לי' משום דבשתי איכא למימר דפתחא הוא אבל בערב ליכא למימר הכי ופשיט לי' ממתניתין ודחי הש"ס כו' אי מוקים לי' במיצעי הוי לי' עומד מרובה על הפרוץ מב' רוחות ופי' התוס' משום דאוירי דהאי גיסא משום דלא הוי גרסי שמעת מינה כו' ועיין במ"א סי' שס"ב ובריטב"א ז"ל ולכאורה למאי דמשמע לעיל דפאה אינה אסורה לענין שבת אלא מדרבנן א"כ אין לצרף הכא האויר של מעלה לבטלה העומד כיון דבחבל העליון לבד ניתר מה"ת אלא דנראה כיון דעשה ג' חבלים בטל שם צה"פ ואין עליו אלא שם מחיצה ובהג"א כתב דמש"ה לא הוי הכא עומד משתי רוחות לכ"ע משום דהעומד אינו אלא ע"י לבוד והוא דבר מחודש ועיין ברא"ש ז"ל שכתב דמהא דמוקי רב אשי במחיצה תלוי' קמיבעי' ליה משמע דפשיטא לי' דבערב נמי מותר עומד מרובה על הפרוץ והי' אפשר לומר דאדרבה פשיטא לי' דלא מהני כדמשמע מלישנא דמתני' דבשתי דווקא מותר משום שהוא כפתח אבל בערב ליכא למימר הכי אלא שבטלה דעתי נגד דעת הראשונים ז"ל ובירושלמי נראה קצת דכל שהעומד מרובה אפי' בערב מצטרף נמי החלל לשיעור מחיצה ע"ש:
שם גמרא בשיירא דברו כו' הנה תוכן הלכה זו כי ג' מחלוקות בדבר לרבנן מותר כ"צ אפילו במחיצה של שתי או ערב ולר' יהודא ביחיד או שנים לא הותר אלא בית סאתיים ולג' שהיא שיירא מותר כ"צ וריבר"י ביחיד ושנים כאבוה ס"ל דלא הותר אלא בית סאתיים ולג' נותנים להם בית שש ואיפסיקא הלכתא בזה ביחיד ושנים כריבר"י ובשיירא כרבנן ועיין ברבינו יהונתן שכ' לשנים ד' סאין ולא מצאתי חבר לזה ועוד לפ"ז אין ג' חלוקים מב' וא' לריבר"י ועיין בריטב"א ז"ל ביאור הדברים יותר וכ"ז במחיצה של שתי או ערב אבל מחיצה מעלייתא מהני אפילו ליחיד ליתן לו כ"צ ועיין במרדכי שכתב בשם דבית שש לשיירא אפילו אם יש ב"ס פנוי אינו פוסל ועיין בריטב"א ז"ל שדחה סברא זו ומפשטי' דסוגיא משמע דהא דשרינן פרוץ כעומד נמי הוא דווקא בשיירא וכן משמע בתוס' ובירושלמי. וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ז"ל שכתב אין הלכה כר"י ולא כר' יוסי ולפי המבואר הלכה כר"י בין ביחיד בין בשיירא ונראה מדבריו ז"ל דלר"י וריבר"י מחיצה של שתי או ערב לאו כלום היא ליחיד אפילו לבית סאתיים ורבנן הוא דשרו ליחיד ב"ס וכן נראה מלשון הרע"ב ז"ל וקשה דהוא דלא כמשמעות הסוגיא דרבנן התירו כ"צ אפילו ליחיד ור"י וריבר"י מתירין ליחיד ב"ס ומדברי הרמב"ם ז"ל בפסקיו נראה דאין חילוק בין מחיצה מעלייתא למחיצה של שתי ובשניהם לא התירו ליחיד אלא ב"ס וע"כ היינו משום דלא חשיב תוקף לדירה כיון דאינו אלא לשבת אחת ונראה דיצא לו מהא דתנן לעיל שיירא כו' והקיפוה כו' אף דהוי מחיצה גמורה כיון דהפרוץ כעומד או עומד מרובה אלא ש"מ דאפי' מחיצה גמורה לא התירו ליחיד אלא ב"ס וא"כ ע"כ הא דפליגי ר"י ורבנן וכן ריבר"י במחיצה של שתי היינו דמחיצה גרועה לא מהני כלל ליחיד ואיפסיק הלכתא כחכמים ולא הי' גורס כגירסת הרי"ף ז"ל בהא דרב נחמן ויש סיוע לזה מהא דאמרינן לעיל שבת בתל וקמה קצורה מקיפות אותה ובעינן למימר דמיירי שעשאו מתחילה לכך ואפ"ה לא הותר אלא בי"ס ובסוכה מוקמינן לה דעביד לה בהוצא ודפנא אלמא דלא התירו ליחיד בכה"ג יותר מב"ס אפילו במחיצה גמורה אלא דמסוגיא זו לא משמע כן ועיין ברמב"ם ז"ל פ"ז מה' עירובין ובהה"מ שם וצ"ע ושיטת הירושלמי ג"כ מסייע לשיטת הרמב"ם ז"ל דלר"י יחיד לא הותר כלל במחיצות שתי או ערב מהא דאמרינן התם דפליג נמי לענין כלאים דלאו מחיצה היא אלא דיש להקשות מהא דפאה לא הותר לענין שבת אפילו לשיירא ואפ"ה הותר לענין כלאים ק"ו מחיצה של שתי או ערב דהותר לענין שבת בשיירא פשיטא דהותר לענין כלאים ואמרינן תו התם דר"י בר"י בשיטת אביו ביחיד פחות מב"ס דבעינן שתי וערב וחלוק עליו לענין שיירא דר"י מתיר אפילו בשתי או ערב וריבר"י אמר בסתמא כל מחיצה שאינה של שתי וערב לאו מחיצה הוא אפילו לשיירא ומבואר הוא בשיטת הרמב"ם ז"ל ולא ראיתי כעת לא' ממפרשי דבריו ז"ל שעמדו ע"ז ועיין בב"י סי' ש"ס בזה:
שם גמרא ופטורים מרחיצת ידים מלשון רבינו יהונתן דאינן פטורים אלא אם אין להם מים בתוך מיל אבל אם יש להם מים בתוך המיל חייבים ובירושלמי נמי מיבעי להו בסמוכין למעיין אבל מהא דאמרינן לקמן לא שנו אלא מים ראשונים אבל מים אחרונים חייבים משמע דאפילו בסמוכין למעיין פטורים דאי מיירי באין להם מים א"כ אין רשאים לאכול מפני שלא יהי' להם מים אחרונים ודוחק לומר דאחר אכילתן ילכו למצוא מים אחרונים וק"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |