צדקת הצדיק/רז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

צדקת הצדיק TriangleArrow-Left.png רז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

‏[רז] דמיונות שוא הם חוצצים בפני ידיעת אלהות והכרתו מלהכנס בלב. ולכן אמר פרעה שהוא מלך ‏מצרים ובו תוקף השקיעות בדמיון לא ידעתי את ה'. והתחלת אנכי וגו' אשר הוצאתיך וגו' ואין זה ‏טעם או מופת דא"כ היל"ל אשר בראתי שמים וארץ או בראתיך. רק כי אנכי אין מתחיל בלשון מצוה ‏כמ"ש במק"א דזה א"א לצוות ולהזהיר כי מי שאין מאמין כלל מה יועיל הציווי וכענין פרעה שאמר ‏לא ידעתי א' עליו (שמו"ר ס"פ ג) בדברים לא יוסר עבד רק שבט וגו' רק אתה אשר הוצאתיך וגו' ‏מכחות הדמיונות והעליתיך מחשבותיך להיות דבוקים בי אע"פ שניתקים לפעמים ונכנסים דמיונות ‏מ"מ מוחין דגדלות מלובש בהם וזה אין ניתק ממך לעולם הידיעה שאנכי וגו' שכבר הוצאתיך ‏מלהיות שקוע בדמיון לגמרי כארץ מצרים. ולכך כל המצות נאמר שהם זכר ליציאת מצרים כי ‏מצרים הוא ממש היפך התורה והמצות כולם שהם כולם רק מצד היציאה מדמיון. וחש"ו דלאו בני ‏דיעה נינהו ואין להם אלא מוחין דקטנות פטורים מכל המצות. ובזוהר (ח"א כז א) א' בחומר דא ק"ו ‏כו' שע"י עבודתם בלבינים הוציאו מדות התורה. היינו כי להנצל מהרהורים ודמיונות בלא ד"ת ודאי ‏א"א כמעט. רק שהכניסה למצרים הי' יעקב שמדתו אמת שהוא היפך דמיוני שוא ודבר כזב. וע"י ‏יוסף שהי' בידו להחליף החכמה בדמיון כנ"ל אות ר"ג. ונאמר ואלה שמות וגו' את יעקב שכולם באו ‏למצרים את מדה זו של יעקב שהוא מדת אמת ולא נכנס לתוכם דמיון כוזב כלל. רק שבמות יוסף ‏וכל הדור ההוא והי' אפשר ח"ו שיושקעו בדמיונות מצרים אז נגזר השעבוד והיגיעה בד"א ג"כ ג'. ‏שכחת עון. כי עיקר הדמיונות מצד הבטלה שמביאה כו'. אבל כשעוסק בעבודה מחשבת על עבודתו ‏שתהי' כהוגן וזו מחשבה הכרחית להם שהרי הוכרחו לכך. והם ז' עבודות בכתוב נגד ז' מלכין ‏דמיתו שהם ז' כחות של דמיונות והרהורים שעולים בלב האדם כשהוא בקטנות ועל ידם ניצולו. ‏ועי"ז זכו נגדם לז' מדות שהתורה נדרשת לד' הלל (ריש תו"כ) וכן הם ז' ספרי תורה למ"ד כן ‏בשבת (קטז.) כי כל דבר חלוק לז' כנודע. והדמיון והתורה ב' הפכים ולפי שקיבלו העבודה ‏והיסורים מאהבה שידעו שהכל לטובתם שעי"ז ניצולים מטומאת מצרים. המשפט להגיע להם ‏ואח"כ ויאנחו וגו' בעתו ובזמנו בעת שעלה ברצון הש"י להצילן ולתת להם התורה המצלת מדמיון ‏תמור העבודה במצרים. כך הוא מדתו ית' בעת שרוצה להושיע אז נותן בלב אותו אדם לצעוק לו. ‏וזה טעם (ברכות לד:) אם שגורה תפלתי בפי כו' שכאשר היא פועלת אז היא שגורה ושלוחה ‏התפלה לפיו מאת הש"י. ואז ויאנחו מן העבודה ותעל וגו' אל האלהים שרוצים להתגלות אלהות ‏המוציא מידי דמיונות ולא לעבודה ויגיעה בדרך ארץ הגם שד"א קודם לתורה בהכרח די בדבר ‏מועט האפשרי ותכלית יסורין: ‏

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.