צדקת הצדיק/רח
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
[רח] עיקר מלחמת האדם עם יצרו הוא בדמיונות והרהורים שבלב ומוח וע"ז אמרו בתיקונים (סוף תי' יג וריש תי' כא) מאן דנצח בקרבא יהבין לי' ברתא דמלכא דא צלותא. שהתפלה הוא הכרת הנוכח וכעומד לפני המלך כמ"ש בעירובין (סד.) והיינו עמידת הלב והמוח. דהש"י יראה ללבב ואם ח"ו יארע לו איזה מחשבה זרה והרהור חיצוני הרי אינו עומד באותו רגע לפניו ית'. והמנצח ליצרו לצאת מן הדמיון ומחשבת חוץ יהבין לי' כו' שיהי' הש"י נוכח עיניו בעת התפלה וזהו סמיכת גאולה לתפלה דגאולת מצרים היינו יציאה מדמיון כצ"ל. ואמרו (ברכות ד:) איזהו בן עוה"ב כו' ובתהלה לדוד מובטח לו שהוא בן עוה"ב. כי תהלה לדוד היינו מכיר שבחי הש"י שמכין מזון לכל חי. ובסדר א"ב שהוא סדר הבריאה כולה שהכל מסודר מאת הש"י וזה נקרא מדת אמונה והרי זה מכלל הכנס"י ונכון יהי' לבו בטוח שהוא בן עוה"ב. אבל מי שיצא מדמיון זהו מדת אמת ומסמיך גאולה לתפלה שזוכה עי"כ להכרת הנוכח ע"י תפלה שהוא יחוד אמת ואמונה קב"ה ושכינתי'. זהו בן עוה"ב בהוה והכרה גמורה ולא בבטיחות כי אמונה פי' בטוחות שמאמין בחי עולמים. אבל אמת הוא שמבורר לעין ואין צריך בטוחות ומי שזוכה לזה לא שייך לומר מובטח אלא שהוא זה בן עוה"ב נרמז באצבע וניכר לעין. ואמרו גאולה של ערבית לתפלה של ערבית היינו כי ביום כשהשכל ברור ודאי אפשר שיזדמן לשעה שיוכל לזכך מחשבותיו ולכוין בתפלה כראוי שלא יבטלו מחשבות זרות. אבל ערבית היינו זמן החשכות כאשר הוא ביסורין או בשאר דברים המונעין להשתדלותו רק שממילא מוחו ולבו עומדים על עמדם שלא יתערבבו בדמיונות זרות זהו המבורר לעין לבן עוה"ב בחייו כי לא יכשל עוד. כי ניצוח אינו קרוי ניצוח לשעה רק כענין דוד המע"ה שאמר ולבי חלל בקרבי שכבר הרגו ליצ"ר (ע"ז ד סע"ב) שגם חצות לילה פי' בתכלית החשכות והעדר הישוב והיגיעה לכוין הלב כינורו מנגן מאליו לקום להודות כו' כי אין לו מחשבה ורצון אחר כלל. הוא זכה לברתא דמלכא כטעם ואני תפלה שהוא דרגא דתפלה כנודע. ושמעתי דק"נ מקוה טהרה דים של שלמה הם נגד ק"נ מזמורי תהלים ונראה דק"נ מיני טהרות במחשבה יש. והיינו דידוע דיש נ' שערי טומאה היינו שערים בדמיון שהיו משוקעים במצרים במ"ט מהם כנודע וכל אחד כלול מג' קנאה תאוה וכבוד כמש"ל אות ר"ו הרי ק"נ מיני טהרות וניצוח בקרבא. ועל כל ניצוח יסד מזמור אחד ובודאי בכח אותו מזמור לזמר עריצים היינו מחשבות ודמיונות מאותו שער. וא' בשוח"ט מזמור א' דבקש שיהיו כנגעים ואהלות פי' דעיקר ניצוח היצר ע"י ד"ת כמ"ש (סוכה נב:) משכהו לבהמ"ד ונגעים ואהלות הם היקרים מד"ת כמ"ש בפסחים (נ.) ע"פ יקרות וקיפאון שיקרים בעוה"ז. והיינו כי טומאת צרעת וטומאת מת הם נגד קנאה וכבוד ודברים אלו קשים מאוד הלימודים איך לינצל. וע"ז א' (ב"מ נט.) בדואג ואחיתופל ולא עוד אלא כשהיו עוסקים בנגעים ואהלות אמרו דוד כו' פי' שאז הי' להם להבין כי רק מפני הקנאה ובקשת הכבוד אמרו כן. ובקש דוד שגם אמירת תהלים יועיל להציל מדמיוני היצר. ועיקר בקנאה וכבוד שבהם הי' עיקר עסק דוד נגד אויביו ובהם עיקר ניצוחו בקרבא עד דיהבין כו':
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |