פרשת דרכים/ד

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

פרשת דרכים   דרך מצרים (דרוש א)   דרוש רביעי

פרשת דרכים ‏ ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דרך מצרים דרוש רביעי

דרוש א

ש"ר פרשה ה' סי' כ' ויאמר אליהם מלך מצרים למה משה ואהרן מהו למה אמר להם אתם למה ודבריכם למה לכו לסבלותיכם, א"ר יהושע בן לוי שבטו של לוי פנוי היה מעבודת פרך, ע"כ:

עלינו לשבח לאדון הכל, ורב טוב לבית ישראל, שהקב"ה אינו דן את האדם כי אם באשר הוא שם, ואף שעתיד לחטוא לא יחשוב ה' לו עון לפני זמנו וגמולו ישוב בראשו לפי מקומו ושעתו. אבל לענין הטובה אינו כן כי חפץ חסד הוא, ומרבה להטיב לאיש כמעשהו שעתיד לעשות כאשר חכמים יגידו הטיבו כל אשר דברו בטעם הדבר אמאי שבטו של לוי לא היה בכלל השעבוד. וז"ל רז"ל במדרש לפי שצפה הקב"ה שהיה עתיד שבט לוי לעבודת ה' לפיכך לא ניתן בשעבוד פרעה, ע"כ. גם בש"ר פרשה ב' סימן א' אמרינן וז"ל יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו וגו' ארך אפים ורב חסד, ארך אפים שהאריך אף עמהם, ורב חסד שהוא מטה כלפי חסד ונסתכל בטוב ולא ברע שהיו עתידין לעשות, ע"כ. ומוהר"ש יפה נדחק במאמר זה מהו כוונתם באמרם נסתכל בטוב ולא ברע:

ויראה דזה יובן עם מ"ש בש"ר פ' ג' סימן ג' וז"ל, ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמי, הה"ד כי הוא ידע מתי שוא וירא און ולא יתבונן, כיצד אתה מוצא בשעה שיצתה הגר מביתו של אברהם מה כתיב שם ויכלו המים מן החמת, א"ר סימון בקשו מלאכי השרת לקטרגו, אמרו לפניו רבש"ע אדם שעתיד להמית את בניך בצמא אתה מעלה לו את הבאר, אמר להם איני דן את האדם אלא בשעתו כו', וכן כשהיו ישראל במצרים ראה הקב"ה מה שעתידין לעשות, דכתיב ויאמר ה' ראה ראיתי זו ראיית מעשה העגל כו' אמר הקב"ה איני דנם לפי המעשים העתידים לעשות, היינו דכתיב כי שמוע שמעתי את צעקתם, אף על פי שידעתי מכאוביו יודע אני כמה עתידין להכאיבני במדבר וכו', ואף על פי כן איני נמנע מלגאלם, היינו דכתיב וירא און ולא יתבונן, ע"כ.

נמצינו למדין שאף שיודע ה' שעתידין לחטוא אינו נמנע מלהטיב עמהם, לפי שאינו דן את האדם אלא בשעתו. ויש לדקדק על זה ממאי דאמרינן בש"ר פרשה ג' סי' ה' וז"ל, מי אנכי כי אלך אל פרעה וכי אוציא את בני ישראל, אמר לפניו רבונו של עולם איך אני יכול ליכנס למקום הורגי נפשות כו', וכי אוציא את בני ישראל מה זכות יש בידם שאוכל לגאלם, אמר לו הקב"ה כי אהיה עמך ומה שאמרת מה זכות יש בידם בהוציאך את העם תעבדון את האלהים על ההר הזה, הוי יודע שבשביל התורה שהם עתידים לקבל הם נגאלים, ע"כ. הרי מוכח מאמר זה שהקב"ה דן את האדם על העתיד שאף שלא היו ראוים לגאולה גאל אותם, בשביל שעתידים לקבל את התורה, והיכי קאמר שאינו דן את האדם אלא בשעתו.

אך התירוץ לזה הוא מבואר שבכלל רחמיו וחסדיו יתברך, שהוא מתנהג עם בריותיו הוא זה, שאם עתידים להיות צדיקים הוא מסתכל בעתיד ומטיב עמהם. אך אם עתידים לחטוא אינו מסתכל במה שעתידים לחטוא, ואינו דן את האדם אלא בשעתו, והיינו דכתיב וירא און ולא יתבונן, דוקא און לא יתבונן, אבל מה שעתידים להטיב יתבונן. ומשום הכי נסתכל במה שעתידין לקבל את התורה וגאלם ולא נסתכל במה שעתידין לחטוא במדבר, לפי שלהרע אינו דן את האדם אלא בשעתו. וראיית הדבר מבואר במדרשו של רשב"י בא וראה כיצד מתנהג הקב"ה עם בריותיו. בשעה שצופה שעתידים לעשות רצונו הוא מטיב עמהם, ובשעה שצופה שעתידים לחטוא אינו מעניש אותם, היינו דכתיב וירא און ולא יתבונן, ע"כ:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף