ערך/פדיון הבן
אם אחרי יום ל' עובר בעשה
לרבינו יחיאל בס' תניא רבתי (סי' צח) אחר ל' עובר בעשה, וכן מהלבוש (או"ח תקנא) נראה שעובר בעשה כל יום. ובשו"ת מחזה אברהם (ח"א קכו) הוכיח מדברי הרשב"א (ח"א שעט) דלפדיון הבן אין זמן קבוע אחר ל', אלא מאז ואילך יכול לפדות, וא"כ אינו עובר בעשה [ויש לדון], וכן מביאור המג"א (בב' מקומות, ראה הערה) בתוס' (מו"ק ח:) נראה שאינו עובר כל יום. וכ"כ הרש"ש (מנחות סו.) דאינו עובר. וע"ע בשו"ת מהר"י אסאד (יו"ד רסב).[1]
אם הכהנים חלק מהמצוה
דעת הריב"ש בתשובותיו (סי' קל"א) שכתב: "דמה"ט מברכים עליה בעל ולא בלמ"ד, לפי שזו נעשית בסיוע הכהן שמקבל הפדיון", ועוד שם (ד"ה ואשר): "דעדיפא משאר מתנו"כ, כיון שזכה בבן ונותנו לאב בפדיונו", מוכח שסובר דהכהן מהמצוה. וכן נראה דעת הרשב"א בתשובתו (ח"א שלח), שכתב "דכהן לא מברך שהחיינו דהרי זה כשאר מתנות כהונה שאין מברכין. ועוד דבענין אחד התלוי בשניים, כגון זה שהאב פודה והכהן מקבל פדיונו, אין מברך אלא האחד". והיינו שהכהן בנטילת הפדיון הוא חלק מהמצוה. וכ"כ בתרומת הדשן (החדשות סי' נז). ובשו"ת חת"ס (יו"ד רצה).
אבל הקצוה"ח (רמג סק"ד) כתב, שאפשר לצאת י"ח המצוה בנתינה לכהן בלבד אף אם הכהן מתכוין שלא לזכות בחמשה סלעים. ומזה יש להוכיח שלדעתו אין הכהן מן המצוה.
אם נשים שייכות במצוה
ביד אברהם (יו"ד שה ס"י על הגהת רמ"א) כתב דכיד בעלה דמי, ואף למה שהביא בברכי יוסף שאינה יכולה לקבל כסף הפדיון, י"ל שהוא כשלא מינה אותה בעלה, אבל אם מינה אותה לכך אולי אף לברכ"י יכולה לפדות. ואך עכ"פ שמעינן [עכ"פ להיד אברהם וברכ"י] דאשה אחרת אף אם מינה אותה לא מהני.
שיעבוד
מהרבה אחרונים נראה שיש שיעבוד בפדיון הבן. [2]
הנפק"מ: אם כשאין לו ה' סלעים צריך לתת מה שיש לו - בית יצחק (או"ח סי' ד' סק"ג).
פדיון ע"י שליח
הרמ"א ביו"ד (ש"ה ס"י) כתב שהאב אינו יכול לפדות ע"י שליח, ומקורו מדברי השואל בשו"ת הריב"ש. אולם הש"ך והט"ז (שם סקי"א) מקשים מה ההבדל משאר מצוות ששלוחו של אדם כמותו, ומכריעים שמועיל שליח כמו בשאר מצוות.
ובמחנה אפרים (זכי' ומתנה סי' ז') כתב אף יותר מכך, שאפילו בא לפדות בן חבירו בלא שליחות ובלא דעתו - גם כן מהני.
והגר"א (שם סקי"ז) כתב שמועיל ע"י שליח, כיון שמצוה זו אינה אלא פרעון חוב.
ועי' שו"ת החת"ס (יו"ד רצז-רחצ) ובנו הכת"ס.
ואולי אפשר להביא ראיה מהרמב"ם דשייך שליחות, מדכתב בס' המצוות (עשין פ') "שציונו לפדות בכור אדם", ולא כתב: "לפדות בכורנו".
ועיין עוד בכל זה בספר 'אוצר פדיון הבן'.
- ↑ במחזה אברהם שם מציין עוד למג"א (תקסב סק"י) ובית מאיר שם, ולמג"א (רמט סק"ה) ומהרש"ם (ח"ב מג) ושו"ע הרב (רמט ס"ח) ומהרי"ט (ספ"ק דבכורות). ולשו"ת מהר"ם שיק (סי' רפז) מהלבוש הנ"ל [וע"ש במהר"ם שיק מש"כ בביאור הגמ' דקידושין ובשאלת יעבץ (ח"א יח)]. ובמג"א שם ושם מחלק בין מילה לפדיון אבל בנשמת אדם (הל' שבת כלל א') הקשה עליו.
- ↑ שו"ת ר' יעקב מליסא (סי' כב) עונג יו"ט (סי' צח) חידושי הגר"ש היימן זצ"ל (קידושין סי' ג') חזו"א (יו"ד קפז, או"ח קמט סק"ג). ועיין עוד בקוב"ש (קידושין אות לג, ב"ב אות רנד) ושערי יושר (ש"ה סי' כה).