ערך/מוקצה

מוקצה דשלהבת

טעם מוקצה דשלהבת

א. החזו"א [סי' מ"א ס"ק ט"ז] מבאר משום שקובעים לשלהבת מקום כי טלטולה יכול לגרום לכבוי הנר (לא מצד מלאכת כיבוי אל מצד אבדן השלהבת).

ב. המנחת שלמה [סי' י"ד] מבאר שכיון שאין בה ממש וכל הזמן האש מחליף את עצמו אינו דומה לכלי.

ג. בצל"ח שבת מ"ד. כ' משום שאינו כלי.

ספק

דעת הרמב"ם (פ"ב מיום טוב ה"ו) שכל ספק מוכן אסור.

דעת הרשב"א (מובא במגיד משנה שם) שבכל מוקצה הולכים לקולא שהרי ספק דרבנן לקולא, ורק מוקצה בדבר שקרוב ליגע בשל תורה אסור.

א. במשנה בביצה (ביצה פ"ג מ"ב) תנן: מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב, ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו. מבואר שנחלקו חכמים בדין ספק מוכן.

אין מכאן קושיא לדעת הרשב"א שהרי אף הוא מודה שבדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק נצוד ביום טוב ספק נצוד מערב יום טוב מודה שדעת חכמים לאסור בספק מוקצה.

ב. המגיד משנה (שם) מקשה שלדברי הרשב"א יש להתיר ביצה שספק אם נולדה ביו"ט או מערב יום טוב. ואילו הוא עצמו מתירה.

ג. המגיד משנה מקשה עוד, מדברי הברייתא (ביצה כד.) ספק מוכן, רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע. ומדנקטה סתמא משמע שבכל גוונא דעת רבי יהושע שספק אסור והלכה כמותו.

טעם לאסור ספק מוקצה

בטעם חכמים לאסור ספק מוקצה אף שהוא ספק דרבנן:

א. כתב המגיד משנה (שם) שהוא מפני שהוא דבר שיש לו מתירין.

ב. עוד כתב המגיד משנה באופן אחר, שרצו חכמים להחמיר בספק זה.

ג. בתוס' ישנים ביצה ג: פירש הטעם, משום דמוקצה חמיר וכעין דאורייתא, והו' במהרש"א ביצה ג:

ייחוד כלי לתשמיש התר

תורה לשמה (סימן עד) לענין הנחת מסמר כסימניה מערב שבת, פסק שאעפ"כ אסור בשבת לטלטלו כדין כלי שמלאכתו לאיסור כיון שהנחת המסמר כסימניה אינה תשמיש גמור אלא הניחו לסימן בעלמא ואינו יוצא בה מדין איסור מוקצה.

חומר עזר

מנורת לד אם אסורה משום מוקצה דשלהבת - פורום לתורה.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף