ערך/מומר

באיסורי עשה ולאו

בשו"ת חתם סופר (ח"ה השמטות סימן קצה) כתב שהמבטל מצות עשה דשבתון הרי הוא מומר לכל התורה. מבואר שבעובר על איסור עשה נמי חשיב מומר.

ועי' שו"ת רב פעלים (ח"ג או"ח סימן יב) שהביא ספקו של הפרי מגדים (פתיחה להלכות שבת) אם מחלל שבת בלאו דמחמר חשיב מומר. הרי שנסתפק בזה.

אמנם בשו"ת בצל החכמה (ח"ה סימן עז) כתב שגם הפרי מגדים לא נסתפק אלא לענין מומר דשבת שהמומר לחלל שבת בפרהסיא הוי כמומר לכל התורה. אך גם הוא מודה שלעיקר דין מומר סגי אף בעובר על לאו.

ובספר מגן אבות תבנית:מגן אבות/שבת/ע/ב כתב שבלאו לבד אינו נעשה מומר אלא רק בחיובי כרת.