ערך/יד (קנין)
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
יד (קנין)
דעת תוס' (כתובות לא. ד"ה דאי, ב"ק כט: ד"ה אלא) דמה שבידו נקנה בלא הגבהה. ובקצה"ח (רסח, ב) כתב שאין כן ד' רש"י בכתובות שם (לא.), וכ"כ רעק"א (ח"ב צב). ובהערות בקצה"ח שם (רסח מלואי חושן 42) הובא כמה אחרונים שסוברים כהקצה"ח וכמה אחרונים שחלקו עליו. ובפנ"י (כתובות לא. בתד"ה דאי) הסתפק אם מהני (לרש"י) לענין קנין כיון שלא ניכר כוונת קנין. ובנתה"מ (רסח, ב) תי' ד' רש"י דמהני קנין יד רק למה שבתוך ידו ממש, ע"ש. וע' דבר אברהם (ח"א כא אות כב) שהביא מהמקנה (קידושין כו) שגם לרש"י יש קנין יד, וע"ש. ולולא דברי רבותינו היה נראה לענ"ד דרש"י סובר שהגבהה מדין יד, ומה שצריך ג"ט בשביל שלא יהיה לבוד. ומקורות לזה בהערה[1]
אם רק מה שבתוך ידו[עריכה]
בנתה"מ (קצח, ג) כתב דרק מה שבתוך ידו או מעל ידו נקנה. (והביאו הבה"ל בסי' שסו, ט). [ולכאו' כן נראה מב"מ ט.] ובשו"ת רעק"א (ח"א רכב, כג) הסתפק בזה. וע' בהע' מילואי חושן על הקצה"ח (רסח, ב) שהביא שהאבן האזל הוכיח מתוס' (בב"ק כט:) שקונה אף מה שחוץ מידו. וציין עוד לאבני נזר (אה"ע קסא). ושם הביא בשם תורת גיטין (קלט, טו) ומקנה (קידושין כו) כהנתה"מ. ובהע' לשו"ת רעק"א ציין לאמרי בינה (חו"מ קו' הקנינים ו), ולפ"ת (אה"ע קלט סק"ד), ולצמח צדק החדש (אה"ע שד) שהשיגו על הנתה"מ.
- ↑ המקורות לומר דרש"י מודה שיש קנין יד הם: א. ברש"י בכתובות ל"א: (ד"ה כגון) כ' "וידו קניא ליה", (ועיי"ש בהמשך דבריו). ב. ברש"י בסנהדרין ע"ב. (ד"ה היה מגרר) כ' דידו חשובה לו כדע"ד והרי היא לו כחצירו, ואע"פ שאין כאן הגבהה". ג. בגמרא בב"מ י: כתוב שחצר משום יד איתרבאי, ועוד ילפינן שם ממש"כ אם המצא תמצא בידו ואמרי' אין לי אלא ידו גגו חצירו וכו'. ולעומת זאת יש את ד' רש"י בכתובות לא. (ד"ה דאי) דמשמע דאין קנין יד כמש"כ הקצה"ח, ועוד יש ראי' ממש"כ רש"י בב"מ ט. (ד"ה מה שתפוס) "דמה שבתוך ידו הוי מגביה לגמרי", ואם יש קנין יד מה הוצרך כאן להגבהה. (וע"ז לא יועיל תי' הנתה"מ דהא מיירי בתוך ידו ממש). ונראה ליישב סתירות אלו ע"פ המבואר ביד רמה בב"ב ע"ו: (כו) שקנין הגבהה הינו מדין יד, דהיינו שענין הקנין משום שהדבר בידו, אלא שאם לא הגביה החפץ טפל לקרקע דהוי לבוד (כמש"כ רש"י בקידושין כו. דהטעם דצריך הגבהה ג"ט בשביל שלא יהי' לבוד), ואם הגביה – דאינו טפל לקרקע נחשב שנמצא בידו, ועי"ז קונה, וכן נראה מהרשב"א בכתובות ל"א: וכדלהלן. (וזה מתאים למש"כ בכתובות לא: "מה הגבהה דאתי לרשותיה"). [וז"ל הרמ"ה: והגבהה קונה בכל מקום, דכיון דאגבהיה ודאי אפקיה מרשותא דהוה קאי בגויה ועיליה לרשותא דנפשיה, דאי למ"ד חצר משום יד איתרבאי – לא תהא ידו קלה מחצירו, ואי למ"ד משום שליחות איתרבאי – לא יהא עצמו קל משלוחו, וסברא נמי הוא שאין לך דבר שנכנס לרשותיה של אדם יתר מהבא לידו"]. וכן משמע ברשב"ם בב"ב (פו. ד"ה במשיכה) שכ' "דמשהגבי' הכניסה לרשותו", וכ"ה בסמ"ע (קצ"ז ב) שכ' דבמה שמגביהו מביא אותו לרשותו וכו' דכל מה שהוא ביד האדם ה"ה כאילו מונח בביתו. (ועיי"ש קצה"ח סק"א). וכ"נ ממש"כ הריטב"א בקידושין (כ"ה: ד"ה והא) שהגבהה תולדה דמשיכה. והשתא מיושב מש"כ רש"י בכתובות לא. של"מ מה שנכנס לידו בלי הגבהה, ממה שקשה ע"ז מהא דב"מ י: דמוכח שיד קונה, דלפי"ז א"ש דידו קונה אלא שלא נחשב שהדבר בידו אם לא הגביה, וגם מיושב מה שקשה מב"מ ט. דמה שנקט רש"י הגבהה על מה שבידו אינו משום שיד ל"מ, אלא דהגבהה ויד הכל אחד, דגם בהגבהה הענין משום שזה בידו. ומה שבכתובות לא: ובסנהדרין עב. כ' רש"י דמועיל יד בלי הגבהה – ה"ט דזה לשיטת רב אשי שם (בכתובות לא:) שחידש שדבר המונח בידו אף דהוא בתוך ג"ט לא נחשב טפל לקרקע משום חשיבות היד, ולשיטתו באמת א"צ הגבהה ג"ט בדבר המונח בידו, ולא קשה ממה שבע"א לא נקט כן, דהתם זה לפני חידושו של ר' אשי. (ועי' ברשב"א ובחי' מהר"ם שיק בכתובות ל"א: שביארו ד' רש"י כנ"ל שמה שמועיל שידו חשובה כדע"ד – ה"ט דמקום חשוב לא טפל לקרקע, ולכן נחשב שנמצא בידו אף שלא הגביה.
| לניווט בין ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי | |
|---|---|
|
| |
| א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • כ • ל • מ • נ • ס • ע • פ • צ • ק • ר • ש • ת |