ערך/הדלקת נרות שבת

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי הדלקת נרות שבת

אמירת תחינות

נהגו נשות ישראל להרבות בתחנונים אחר הדלקת נרות לזכות בבנים תלמידי חכמים.

מקור המנהג מדברי רבינו יונה באגרת התשובה (דרוש השלישי סימן פא) שכתב וז"ל: כשהאשה מדלקת את הנר בערב שבת וכו' ותתפלל באותה שעה על בניה שיהיו בניה מאירים בעולם בתורה ובמצוות, ותתפלל ותאמר יהי רצון שיהיו בני מאירים בעולם בתורה ובמצוות וביראת שמים. מפני שתפילה זו נאה בשעה שהאירה נר של שבת, כענין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, עכ"ל.

וע"ע בדברי הגמרא בשבת (כג:): אמר רב הונא הרגיל בנר הויין ליה בנים תלמידי חכמים, ופירש רש"י: דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, על ידי נר מצוה דשבת וחנוכה בא אור דתורה, עכ"ל.

ואחריו נמשך רבינו בחיי וכתב (שמות יט ג) וכתב: ולכך ראויה האשה להתפלל לשם יתברך בשעת הדלקת הנר של שבת, שהיא מצוה מוטלת עליה, שיתן לה ה' בנים מאירים בתורה, כי התפילה נשמעת בשעת עשיית המצוה. ובזכות נר שבת שהוא אור תזכה לבנים בעלי תורה הנקראת אור, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, עכ"ל.

מ"מ נוספים בעניין זה

הגהות מיימוני (הלכות חלה אות ל), מגן אברהם (או"ח סימן רסג סקי"א) בשם מטה משה, של"ה (צז: בדפי הספר, ד"ה כשאשה יולדת), שיירי כנסת הגדולה (שם הגהות טור אות ה), קיצור שולחן ערוך (סימן עה ס"ב), משנה ברורה (סימן רסג סק"ב) ובכף החיים (שם סקל"ד).

הדלקת שבעה נרות

מנהג להדליק שבעה נרות ומניחים בהם שמן שידלקו עד יום שבת בערב, תורה לשמה (סימן עו) דחה מנהג זה וכתב שאסור משום בל תשחית.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף