ערך/ברכה שאינה צריכה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ברכה שאינה צריכה

במהרהר בליבו

הצל"ח (ברכות כ:) מסתפק למאן דאמר הרהור כדיבור דמי אם עובר על ברכה לבטלה כשמברך בהרהור. וראה עוד בענין זה קובץ אור תורה (שנה שניה, חוברת ב, סימן מ), ועי' ערך *ספק ברכות להקל#לומר הברכה ולהרהר השם.

כשאחר מברך אותה הברכה

עיין תורה לשמה (סימן עח) שדן בכמה אופנים כשאחר מברך הברכה אם חברו חייב לצאת בברכתו או שיכול אף הוא לברך ולעשות המצוה. עיין שם לענין הדלקת נרות שבת כשהבעל רוצה אף הוא להדליק במקום אחר, לענין הדלקת נר חנוכה באכסנאי שנמצא אצל היהודים ורואה הנרות אך רוצה להחמיר ולהדליק בפני עצמו בברכה, לענין ברכות השחר, ברכת ציצית, ספירת העומר, שחיטה, וכן לענין הבדלה כשהיו יושבים רבים במקום אחד שאחד מברך לכולם, לענין שני מוהלים המלים בסמוך זה לזה ולענין חלה בב' נשים המפרישות יחד.

ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לג.), אי הוי דאורייתא

התוס' והרא"ש סוברים דברכה שאינה צריכה הוי דרבנן, והביאם מג"א בסי' רטו ס"ק ו, וכ"כ תלמידי רבינו יונה בברכות קה ד"ה כל, ובפמ"ג בא"א סי' קסח אות יח, הביא שכן סובר תרומת הדשן, ע"כ, ומאידך הנימוק"י והרא"ש על הרי"ף בהל' ציצית מא, הביאו בשם רב האי דהלובש טלית של פשתן עם ציצית של פשתן, עובר משום לא תשא, ע"כ, והיינו משום שמברך ברכה לבטלה, והרי"ף שם מב, רמז לדברי רב האי וכתב על הלובש הטלית הנ"ל דאיכא מרבוותא מאן דמחייב ליה מלקות, ע"כ, הרי מבואר דס"ל לרי"ף או לאחד מהגאונים דהוי לא תשא ממש וחייב מלקות, וכ"כ בתשובות הגאונים שערי תשובה סי' קטו, שהמברך ברכה שאינה צריכה חייב מלקות, וכן מדברי השאילתות בשאילתא נג, משמע דהוי דאורייתא, ובטור בסי' סא,ג, הביא את דברי הרמ"ה שכתב שאסור לומר קודם ק"ש אל מלך נאמן מפני שזה שם ה' לבטלה ועובר בלא תשא, ע"כ, ומשמע מדבריו קצת דהוי דאוריי' מזה שלא כתב שעובר משום לא תשא כמו שכתוב בגמ', אבל נראה דאינה ראיה דהא מצינו לרא"ש דס"ל דהוי דרבנן כדכתב המג"א הנ"ל, ואפ"ה כתב בחולין ו,א, דעובר בלא תשא, כדכתב הרמ"ה, והרמב"ם בתשובה בפאר הדור סי' קה, כתב להדיא דהוי איסור דאורייתא, ומאידך בתשובה שם סי' כו, כתב דחכמים תיקנו הברכות והם אמרו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא, ע"כ, וכיון שמה שכתב דהוא איסור דאורייתא מפורש להדיא, ועוד שבהל' ברכות א,טו, כתב כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לבטלה והרי הוא כנשבע לשוא, ע"כ, ומשמע קצת דהוי דאורייתא, נקטינן בדעתו לעיקר דהוא דאורייתא, ומדברי ה"ר מנוח שהביא הב"י בסי' סז, מבואר דס"ל דהוא דאורייתא, ומהמהרש"א בשבת קיח:, מוכח דסבר דברכה לבטלה הוי דאורייתא, וכן משמע קצת מדברי האבודרהם, הובא בב"י סי' קלה,ז, ונמצא בידינו דלתוס' והרא"ש ותלמידי רבינו יונה והתרומת הדשן ס"ל דהוא דרבנן, ומאידך לכמה גאונים וכן נראה מהשאילתות והרמב"ם וה"ר מנוח והאבודרהם והמהרש"א ס"ל דהוא דאורייתא. ובסמוך אכתוב שיש מחלוקת אי שרי להזכיר ה' דרך שבח, ולכאו' אי נימא דשרי להזכיר א"כ אי אפשר שתהא ברכה לבטלה איסורא דאורייתא דהא ברכה היא שבח לה' וא"כ כיצד תיאסר מדאורייתא הלא מדאורייתא אין הבדל בין נוסח ברכה לשאר דברי שבח לה', ואולי שאני אם אדם מתכוין לשבח או לשם חיוב, וצ"ע. ועוד איכא למידק דלפי הסוברים דהוא איסור דרבנן א"כ בספק ברכות הוי ספק דרבנן, וא"כ צריך להיות הדין דרצה יברך לא רצה לא יברך, דספק דרבנן לקולא היינו שיעשה מה שרוצה ולא דוקא שב ואל תעשה, אמנם אפשר דלקולא היינו לא לחייבו בדינים, וא"כ אפשר דכיון דהוי ספק והוי לקולא א"כ אינו חייב כלל כי לא חייבוהו כשמסופק כלל אף על הצד שבאמת חייב, ועל כן הוי ברכה לבטלה ודאי ולא מספק, אמנם לפי"ז בכל ספק דרבנן מי שמחמיר ועושה לחומרא לא מהני מידי דכיון שהוא מסופק לא חייבוהו כלל והוא פטור בודאי אף אי באמת היה חייב, וצ"ע.

לעיון נוסף

• שו"ת זרע אמת (ח"א סימן א)

איסור ברכה שאינה צריכה, כשמחייב עצמו בברכה

כתב הטור בסי' רצא שהרא"ש היה מחלק סעודת שבת בבוקר לשתי סעודות כדי שתעלה לו לסעודה שלישית, וכתב הב"י שם דכתב הרא"ש בתשובה דאין בזה משום ברכה שאינה צריכה משום שזה נצרך לכבוד שבת, וקשה דהא המקור שאסור לאדם לחייב עצמו בברכה הוא מהגמ' ביומא ע., דכהן גדול קורא בע"פ ולא מס"ת ולא מביאים עוד ספר כדי שלא יצטרכו לברך שוב, א"כ נפיק לן שאפי' במקום צורך ככהן גדול ביום הכיפורים בבית המקדש, דודאי הוי כבוד ציבור טפי אם יקרא כמצוותו בספר מ"מ שייך בזה איסור ברכה שאינה צריכה, (ובאמת תוס' בשבת חלקו על הרא"ש ואסרו), וצ"ל דשאני התם ביומא דמ"מ יקיימו את עיקר המצוה ע"י שיקרא בע"פ, משא"כ הרא"ש אם לא יחלק סעודתו לא יאכל סעודה שלישית ותיבטל המצוה לגמרי כמש"כ הטור שם. והמג"א בסי' רטו ס"ק ו, הביא מהשל"ה דבשבת אם הביאו לו פירות בתוך הסעודה יכול להניחם לאחר הסעודה כדי לברך עליהם ברכה אחרונה כדי להשלים למאה ברכות, והקשה עליו שם, ועוד יש להוסיף דהא אפי' במקרה של הרא"ש ההיתר אינו מובן כל צרכו כמו שכתבתי, ועוד שחלקו עליו, כ"ש הכא דיכול להשתדל להשלים בדרך אחרת, אלא שיש לדון להתיר מטעם אחר דכה"ג לא הוי מצריך ברכה, דכל האיסור שייך רק במקרה שכעת פטור ועושה מעשה המחייבו דומיא דס"ת הנ"ל, משא"כ הכא שאף אם יאכל באמצע הסעודה אינו פטור מברכה אחרונה אלא שברכהמ"ז פוטרתו, ולא דמי להתם שהברכה שבירך כבר פטרה אותו, והשתא הוא פטור.

בברכת השבח

עי' טעמי המנהגים ומקורי הדינים (סעיף תנד בקונטרס אחרון) בשם ספר נוצר חסד (פ"ד) לעניין ברכת הלבנה, שענין כזה אמירתו ברכה בדרך שבח אינו איסור משום ברכה שאינה צריכה ואין בה לא תשא.

מעבר לתחילת הדף