ערך/בכור בהמה טהורה
בכור בהמה טהורה - במי ומתי נוהג
בהמה שנולדה ראשונה לאמה, הרי קדושה בקדושת הגוף להקרבתה על המזבח. בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות[1], ונוהג אפילו שלא בזמן הבית[2], בין בארץ בין בחוצה לארץ [שו"ע יו"ד סי' ש"ו א'].
מצוה להקדיש הבכור
ומצוה להקדישו ולומר: הרי זה קודש, שנאמר: תקדיש לה' אלהיך (דברים טו, יט) ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם. ולענין בכור בעל מום, יש שכתבו דאפילו הוא בעל מום מקדיש אותו[3].
למי נותנים אותו
נותנין אותו לכהן, ולא לכהנת, [שו"ע שם מהטור], וע"ע *מתנות כהונה לענין נתינת מתנות כהונה לכהנות נשים.
מתי נותנו לכהן - שיעור חיוב הישראל לטפל בבכור
אין נותנין הבכור לכהן כשיולד, שאין זו גדולה לכהן, אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט, [שו"ע שם ס"ב]. ועד כמה ישראל חייבים להטפל בו, בדקה ל' יום; ובגסה, חמשים יום. ואם אין לו כהן מצוי, חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן, [שו"ע שם].
איסור ליתן בכור לכהן קודם שיבוא זמן הנתינה
אמר ליה הכהן: תנהו לי תוך זמן זה ואני אטפל לעצמי, אינו רשאי ליתנו לו, שזה כמו מסייע על מתנותיו. ואם היה בעל מום ואמר ליה תוך זמן זה: תנהו לי שאוכלנו עתה, רשאי ליתנו לו, [שו"ע שם].
- ↑ משנה סוף שקלים, עפ"י ביהגר"א שם
- ↑ כ"מ במשנה ספ"ג דתמורה חוץ מן הבכור והמעשר שאם באו כו' אר"ש מ"ט כו' ובכורות ל"ו ב' בכור בח"ל כו' ובכמה מקומות.
- ↑ כ"ה פתחי תשובה יורה דעה סימן שו סק"א בשם ספר תיבת גמא פר' ראה, ועיי"ש דמקדישו וגם אף ביום שנולד, וטעמו דכי אסרה תורה שלא להקדיש עד ליל שמיני בשאר קרבן דקדושתו בפה תליא משא"כ בכור ע"ש.