ערך/בכור: הבדלים בין גרסאות בדף
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (מחלוקת מעניינת במיוחד) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
זכר שנולד ראשון לאביו, נוטל פי שתיים בירושת אביו. | זכר שנולד ראשון לאביו, נוטל פי שתיים בירושת אביו. | ||
===בכור שאחיו נעשה גדול לפניו אם נחשב גדול האחים== | ===בכור שאחיו נעשה גדול לפניו אם נחשב גדול האחים=== | ||
בכור שנולד באופן שאחיו התאום נעשה בר מצוה לפניו. נחלקו אחרונים אם הבכור נחשב גדול האחים כי נולד ראשון או הנעשה גדול ראשון הוא גדול האחים. ומחלוקתם לגבי יבום שמצוה בגדול: דעת הלכות קטנות {{ממ|[[הלכות קטנות/ב/קעד|ח"ב סי' קע"ד]]}} שגדול האחים נחשב מי שנהיה ראשון גדול, ולכן מצוה על השני לייבם. אמנם בשבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/א/ט|ח"א סי' ט']]}} ובבנין ציון {{ממ|סימנים [[בנין ציון/קנ|ק"נ]]-[[בנין ציון/קנא|קנ"א]]}} כתבו דלא כדבריו, אף שבבנין ציון (סי' ק"נ) הניח לדינא בצ"ע. | בכור שנולד באופן שאחיו התאום נעשה בר מצוה לפניו. נחלקו אחרונים אם הבכור נחשב גדול האחים כי נולד ראשון או הנעשה גדול ראשון הוא גדול האחים. ומחלוקתם לגבי יבום שמצוה בגדול: דעת הלכות קטנות {{ממ|[[הלכות קטנות/ב/קעד|ח"ב סי' קע"ד]]}} שגדול האחים נחשב מי שנהיה ראשון גדול, ולכן מצוה על השני לייבם. אמנם בשבות יעקב {{ממ|[[שבות יעקב/א/ט|ח"א סי' ט']]}} ובבנין ציון {{ממ|סימנים [[בנין ציון/קנ|ק"נ]]-[[בנין ציון/קנא|קנ"א]]}} כתבו דלא כדבריו, אף שבבנין ציון (סי' ק"נ) הניח לדינא בצ"ע. | ||
גרסה מ־00:51, 19 במאי 2021
בכור אדם
בכור לכהן
זכר שנולד ראשון לאמו, צריך לפדותו בחמש סלעים מן הכהן.
בכור לנחלה
זכר שנולד ראשון לאביו, נוטל פי שתיים בירושת אביו.
בכור שאחיו נעשה גדול לפניו אם נחשב גדול האחים
בכור שנולד באופן שאחיו התאום נעשה בר מצוה לפניו. נחלקו אחרונים אם הבכור נחשב גדול האחים כי נולד ראשון או הנעשה גדול ראשון הוא גדול האחים. ומחלוקתם לגבי יבום שמצוה בגדול: דעת הלכות קטנות (ח"ב סי' קע"ד) שגדול האחים נחשב מי שנהיה ראשון גדול, ולכן מצוה על השני לייבם. אמנם בשבות יעקב (ח"א סי' ט') ובבנין ציון (סימנים ק"נ-קנ"א) כתבו דלא כדבריו, אף שבבנין ציון (סי' ק"נ) הניח לדינא בצ"ע.
בכור בהמה
בכור בהמה טהורה
ערך מורחב – בכור בהמה טהורה
בהמה שנולדה ראשונה לאמה, הרי קדושה בקדושת הגוף להקרבתה על המזבח. בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות, ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ [שו"ע יו"ד סי' ש"ו א'], ומצוה להקדישו ולומר: הרי זה קודש, שנאמר: תקדיש לה' אלהיך (דברים טו, יט) ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם, ונותנין אותו לכהן, ולא לכהנת, [שו"ע שם מהטור].
איסור פדיון בכור בהמה טהורה
הרמב"ם בסהמ"צ [ל"ת ק"ח] מונה בתור מצוה שאסור לפדות בכור בהמה טהורה, מן הפסוק "סוף פרשת קרח] אך בכור שור או בכור כשב או בכור עז לא תפדה.
בכור בהמה טמאה
ע"ע *פטר חמור.