ערך/אין שליח לדבר עבירה

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי אין שליח לדבר עבירה

בשוגג

תוספות בקידושין (מב: ד"ה אמאי) ובבא קמא (עט. ד"ה נתנו) כנקטו שאין שליח לדבר עבירה במקום שהשליח שוגג.

וטעמם, לפי שטעם הדין שאין שליח לדבר עבירה, מפורש בגמרא (קידושין שם) דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, וטעם זה אינו שייך במקום שהשליח שוגג.

מאידך, דעת הריטב"א בקידושין (שם ד"ה שאני) ובבא מציעא (י: ד"ה ומכאן) והנמוק"י (ב"ק כט. מדפה"ר ד"ה ומת) שאף במקום שהשליח שוגג אמרינן אין שליח לדבר עבירה. וכן דעת הש"ך (חו"מ סימן שמח סק"ו).

ובטעם הדבר כתב הריטב"א (קידושין וב"מ) שאף שמפורש בגמרא שטעם הדין שאין שליח לדבר עבירה, משום דאמרינן דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעים, אך אין זו סברא בעלמא אלא גזירת הכתוב היא ולא חילק הכתוב בין שהשליח שוגג או מזיד.

ובקידושין הוסיף עוד שאף בשוגג שייך לומר שאם היה יודע השליח שאיסור יש בדבר לא היה נעשה שליח והוה ליה שליח בטעות ובטל שליחותו וחשוב כעושה מעצמו בשוגג.

ראיות לנדון זה

א] עי' בריטב"א שהוכיח כן מסוגית הגמרא בב"מ ד"י.

ב] עי' בנמוק"י הנ"ל משה"ק דבגמ' ב"מ ד"י אמרי' דאי חצר משום שליחות איתרבאי האיך מהני בגניבה הא אשלדב"ע, ולכאו' הרי חצר לא גרע משוגג שאינה יודעת כלום. ועי' ביש"ש בב"ק שם דתי' דזה גופי' תי' הגמ' שם, [ובפשוטו זה כוונת התוס' ב"ק דכ' דמבו' בגמ' דבין למ"ד משום דלאו בר חיובא ובין למ"ד משום דאי בעי' עביד], ובש"ך סי' שמח סק"ו הצדיק דברי הנמוק"י, דמאי דמשני [שם] בגמ' לאו בר חיובא משמע דהגברא לאו בר חיובא, והרי בשוגג הגברא שפיר בר חיובא וכו'

ג] עי' בנמוק"י שהביא ראי' מסוגי' דילן גבי יואב דהתם לכאו' הי' בשוגג, וביש"ש השיג עליו דברים חריפים דבודאי הי' במזיד, ובש"ך סי' שמח סק"ו הצדיק בארוכה דברי הנמוק"י עיי"ש.

ד] הקצוה"ח סי' שמח הקשה ע"ד התוס' מהא דאמרי' בהמניח דאם שליח בי"ד הוסיף לו רצועה אחת ה"ז גולה, ולכאו' להתוס' אמאי גולה הא הוי שליח של בי"ד דהרי היכא דהשליח שוגג יש שליח לדב"ע, ועי' בנתיה"מ שם דתי' ע"פ הש"ך [הובא במ"מ הקודמים] דס"ל דאף היכא דאיתרבי שליח לדב"ע היינו רק לחייב המשלח אבל השליח ודאי חייב, [וצ"ע גדול דהרי התם איכא להך סברא דדברי הרב וכמוש"כ הש"ך שם, אבל הכא כ' התוס' דאין כלל את הסברא והוי כמו כל שליחות] ובס' פרי יצחק ח"ב סי' סו כ' ליישב דבי"ד אינם יכולים להתחייב דהוי כמו הכהו עשרה בני אדם בעשר מקלות עיי"ש, והביא בשם רבו הגר"י סאלנטע'ר ליישב דההכאה אינה כלל דין על בי"ד, והשליח בי"ד אינו כלל שלוחו של בי"ד, [ורה"י בשיעו"כ הוסיף להביא בזה בשם הגר"י מסלנט, דכ' שופטים ושוטרים, ולכאו' מדוע בעי' מינוי של שוטרים הרי זה דין של בי"ד ואם ירצו יקחו שוטרים ואם לאו יכו בעצמם, ומוכרח דאי"ז כלל דין על בי"ד], ובשיעו"כ רה"י אמר ליישב טענה זו, ועי' בשי' הגרש"ר.

ה] בנודב"י [קמא עח] הקשה ע"ד התוס' מהא דאמר רבא להלן [מג א] מודה שמאי באומר לחבירו צא ובעול את הערוה, ואמאי קאמר לשיטת שמאי, ולא לדידן היכא דהשליח שוגג, ובאמת בנתיה"מ סי' שמח נקט דבמיתה אף בשוגג אין שלדב"ע, ובפרי יצחק ח"ב סי' סו' תי' עפי"ז קושי' הנודב"י הנ"ל.

ו] הנודב"י [קמא עה] הקשה משמאי הזקן דס"ל דצא והרוג את הנפש המשלח חייב, ולכאו' הא הוי התראת ספק דהרי המשלח אינו יודע אם השליח יקיים דבריו, אלא בע"כ דמיירי בשוגג, ונמצא מבו דרק לשמאי בכה"ג איכא שליח לדב"ע, ועי' בפרי יצחק שם דהאריך להוכיח דל"ח כה"ג התראת ספק וממילא ליכא ראיה.

ז] ע"ע בנוב"י עח דהקשה מהא דאמרי' בגמ' דלא משכח"ל בור של ב' שותפין ואמרי' דבשליח לא מהני דאשלדב"ע, וצ"ע אמאי לא מוקמי' דאיירי היכא דהשליח שוגג דבהא יש שליח לדב"ע.

ח] עי' בקצוה"ח סי' שמח סק"ד דדקדק מרש"י להלן ד"נ דפליג על תוס' גבי נזכר בעה"ב, ועיי"ש דתמה על תוס' האיך יפרש הדין של נזכר בעה"ב דקתני דבעה"ב מעל אע"פ דהשליח הי בשוגג, ותי' עפי"ד רש"י חגיגה ד"י ע"ב דאנן סהדי דבטלי' לשליחותי' עיי"ש.

כששלחו למעשה סתם ועשאו באיסור

הרמב"ם (הלכות גניבה)^{[השלם מקור]} כתב דבשלחו לטבוח וטבח בשבת לא אמרי' אשלד"ע, ועי' זכרון שמואל (סימן מז אות ג) דמשום הכי כתב השו"ע (סימן קצה סעיף יא) דקנין סודר בשבת אף דאסור מה שקנה קנה, והלא נהגו דהעדים נותנין הסודר, ובי' דמהני מדין זכייה דהוה כשלחו סתם ולא לשבת דווקא.

בשליחות כח ועשה המעשה באיסור

עי' זכרון שמואל (סימן מז אות ג) דבשלחו לקנין דגדר השליחות נתינת כח ועשאו בשבת, דל"א אשלד"ע דאין שייכות בין המעשה האסור לשליחות כח, ומשום הכי כתב השו"ע (קצ"ה י"א) דקנה בקנין סודר בשבת אף דאסור ונהגו שהעדים נותנין הסודר ואשלד"ע.

מעבר לתחילת הדף