מראי מקומות/עירובין/כא/ב

מראי מקומות עירובין כא ב

אלו ואלו עתידין שיתנו ריח

על מי קאי, עי' עיון יעקב, ופי' הרי"ף בעין יעקב.

הדודאים נתנו ריח וגו'

בביאור ענין דודאים לבחורים, עי' רש"ש, ובביאור ענין ריח לחטא עי' מהרש"א.

שמגידות פתחיהן לבעליהן, עי' פרש"י וקשה מה השבח בזה הא איסור דאורייתא הוא? עי' רש"ש ועי' מהרש"א ועי' שו"ת עמודי אור סי' קיח'.

אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות ומהם קלות ומהם חמורות? עי' מהרש"א והגה' יעב"ץ.

וכיתורה פעמים פעמים ניתנה, וקשה הא ודאי הכי הוא, עי' רמב"ם פלכים פ"ט ה"א? עי' מהר"ץ חיות.

כל העובר על דברי סופרים חייב מיתה: עי' מהרש"א במה דברים אמורים, ועי' רש"ש ובעיון יעקב, ועי' שערי תשובה לר"י שער ג' ה'.

כל המלעיג על דברי חכמים נידון בצואה רותחת, ומה השייכות ביניהם? עי' רמב"ם בהקדמה לפיה"מ.

כל ההוגה בהם טועם טעם בשר ובמה נמשלו לבשר? עי' תורת חיים ובבן יהוידע

מעשה בר"ע שהיה חבוש בבית האסורין

במדרש שוחר טוב (משלי ט) מבואר שמעשה זה אירע כשמסר נפשו להקהיל קהילות ברבים ולעסוק בתורה ושסופו היה שסרקו בשרו במסרקות של ברזל.

בכל יום ויום היו מכניסין לו מים במדה, ומהי המדה? עי' מהרש"א, ועי' רמב"ם ברכות ו' יט' ובכסף משנה שם.

שמא לחתור בית האסורין אתה צריך, ומהי חתירה? עי' יעב"ץ ובן יהוידע, ועי' שערי תשובה לר"י ריש שער א'.

מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חבירי

התוספות (ד"ה מוטב) כתבו שאף שבפרק קמא אמרינן ד' דברים פטורים במחנה ואחד מהם רחיצת ידים, ואם כן כל שכן שיותר במקום סכנה, מכל מקום מחמיר על עצמו היה. והתורת חיים העיר שדברי התוספות דלא כדעת הרמב"ם שהרי אמרינן בסנהדרין (עד.) כל עבירות שבתורה אם אורמים לאדם עבור ולא תהרג יעבור ואל יהרג חוץ מעבודת אלילים, ופסק הרמב"ם (יסודי התורה פ"ה ה"ד) כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו, ומבואר שדעת הרמב"ם שאסור להחמיר במקום סכנה בשאר עבירות. אמנם הרא"ש (ע"ז פ"ב סימן ט), הטור (יו"ד סימן קנז) והשולחן ערוך (שם).

והחיד"א בפתח עיניים יישב דברי התוספות עם דעת הרמב"ם שר"ע ידע שעתיד למות במיתה קשה כפי שאמר לו רבו רבי אליעזר (סנהדרין סח.): שלך קשה משלהן, ובאופן שיודע שיתעללו בו קודם מיתתו הדין הוא שרשאי לשלוח יד בנפשו כפי שעשה שאול המלך. אלא שרבי עקיבא היה מוכן לסבול על נפשו היסורים ביודעו התיקון שנעשה על ידי יסורים אלו בשמים, אך עתה שהוכרח לבטל דברי סופרים אמר שבכהאי גוונא מוטב שימות מיתת עצמו, ולא מיתת יסורים על ידי הערלים, בכדי שלא לעבור על דברי חבריו.

ובספר ראשי בשמים (ליקוטי אגדות הש"ס, ד"ה כשהיה רבי עקיבא) ביאר מה שאמר ר"ע מוטב אמות מיתת עצמי, שבשעת הריגתו אמר רבי עקיבא לתלמידיו כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה, בכל נפשך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו כו', ועל כך אמר רבי עקיבא שמוטב שאמות מיתת עצמי היינו לא מיתה שיש בה קידוש השם שעליה הצטערתי כל ימי, ולא אעבור על דברי חבירי.

עוד ביאר, שהרי חשוב הוא כמאבד עצמו לדעת והמאבד עצמו לדעת אין לו חלק לעולם הבא ועובר על "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" (בראשית ט ה) ואעפ"כ מוטב שאמות מיתת עצמי, דהיינו איבוד עצמו לדעת, ולא לעבור על דברי חבירי כי חמורים דברי סופרים יותר מדברי תורה.

אמרו לא טעם כלום וכו', האחרונים הרבו להוכיח מכאן לדיני נט"י: פרמ"ג קנח' סקי"ד ישועות יעקב סימן קנח', אור זרוע נט"י נו' ובמהרש"ם כאן תי' על פי תוד"ה מוטב, עי"ש מהרצ"ח ותורת חיים.

ומה בבית האסורין כך וכו', ומאיזה טעם יפטר בבית האסורים? עי' מהרש"א.

בשעה שתיקן שלמה עירובין ונטילת ידיים, מהי? עי' רש"י כאן איך שגרס ויאר, ועי' שב יד:, עי' מהרש"א כאן ושם ובפנ"י, ועי' רמב"ם הל' שאר אבוה"ט ח' ח'.

נראה אם פרחה הגפן, פתח הסמדר הנצו הרימונים, בדרש הגמרא: ע"ע רש"י ופי' הגר"א שם בשיר השירים.

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף