מפתחי חכמת אמת/ד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
ד.
שולי הגליון
< הקודם · הבא > מעבר לתחילת הדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
'''}}}} | '''}}}} | ||
היות שהדיבור בענין זה צריך זהירות וזירוז יתירא לזאת אעתיק מקודם בקצרה מלשון האר"י ז"ל{{הערה|'''"אוצרות חיים", שער א', דרוש אדם קדמון, וב"עץ חיים", היכל אדם קדמון, שער א', דרוש עגולים ויושר, באותה הכוונה ורק בשינוי הלשון.'''}} השייך לענין הצמצום וז"ל: תחילת הכל הי' כל המציאות אור פשוט ונקרא '''אין סוף''', ולא הי' שום חלל פנוי אלא הכל הי' אין סוף וכאשר עלה ברצונו להאציל הנאצלים צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי שבו{{הערה|'''ועיין ב"שערי גן עדן" מה ששייך לומר נקודה האמצעית בדבר שאין לו לא תוך ולא ראש ולא סוף. ובאמת מצאתי אח"כ ב"משנת חסידים", שמבואר הלשון "במרכז שלימותו" במקום שבעץ-חיים מבואר "מרכז אמצעי". וכוונתו ליישב הקושיא הנזכרת דאיך שייך לומר אמצעית. ועיי"ש בפירוש "מגיד משנה" דמבאר הפי' של "מרכז שלימותו".'''}}, ושם צמצם עצמו אל הסביבות והצדדין ונשאר החלל בינתיים וזה הי' הצמצום הראשון של המאציל העליון, והאור שנצטמצם למעלה הוא ע"ד משים אבן בתוך ברכת המים שהמים שבו במקום שהונח האבן לא נאבדו אך נאספו אל האחרים, או כמו שידעת כי כל העולם מלא אויר, והנה האדם הולך ומפסיק ואז נאסף האויר עם חברו{{הערה|'''ועוד משל אחד יכולים להתאים לענינינו. דהנה כשסותם האדם את העין, ונצטמצם כח הראי' שבו, | היות שהדיבור בענין זה צריך זהירות וזירוז יתירא לזאת אעתיק מקודם בקצרה מלשון האר"י ז"ל{{הערה|'''"אוצרות חיים", שער א', דרוש אדם קדמון, וב"עץ חיים", היכל אדם קדמון, שער א', דרוש עגולים ויושר, באותה הכוונה ורק בשינוי הלשון.'''}} השייך לענין הצמצום וז"ל: תחילת הכל הי' כל המציאות אור פשוט ונקרא '''אין סוף''', ולא הי' שום חלל פנוי אלא הכל הי' אין סוף וכאשר עלה ברצונו להאציל הנאצלים צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי שבו{{הערה|'''ועיין ב"שערי גן עדן" מה ששייך לומר נקודה האמצעית בדבר שאין לו לא תוך ולא ראש ולא סוף. ובאמת מצאתי אח"כ ב"משנת חסידים", שמבואר הלשון "במרכז שלימותו" במקום שבעץ-חיים מבואר "מרכז אמצעי". וכוונתו ליישב הקושיא הנזכרת דאיך שייך לומר אמצעית. ועיי"ש בפירוש "מגיד משנה" דמבאר הפי' של "מרכז שלימותו".'''}}, ושם צמצם עצמו אל הסביבות והצדדין ונשאר החלל בינתיים וזה הי' הצמצום הראשון של המאציל העליון, והאור שנצטמצם למעלה הוא ע"ד משים אבן בתוך ברכת המים שהמים שבו במקום שהונח האבן לא נאבדו אך נאספו אל האחרים, או כמו שידעת כי כל העולם מלא אויר, והנה האדם הולך ומפסיק ואז נאסף האויר עם חברו{{הערה|'''ועוד משל אחד יכולים להתאים לענינינו. דהנה כשסותם האדם את העין, ונצטמצם כח הראי' שבו, אין הענין שנסתלק כח הראי' מהעין, כי באמת נמצא גם אז בהעין, רק ענינו, שאין מתגלה כחו בפועל בעת ההוא, כמו"כ הוא ענין דהעלם בהצמצום, דאין השנוי העלם רק לגבי המקבלים, משא"כ לגבי עצמותו אין שום שינוי וחסרון ח"ו. עיין "לקוטי תורה" מהרב זצ"ל פ' נצבים.'''}} וזה מקום החלל הוא מציאות חלל אחד עגול בשוה מכל צדדיו עד שנמצא עולם אצילות וכל העולמות נתונים בתוך החלל הזה. עכלה"ק לענינינו. וזה האור שנסתלק וניתק מן הנקודה אל הצדדין - מוסיף בעל "שערי גן עדן" - נעשה כמו שפה סביב בעיגול אל המקום הפנוי. | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
גרסה מ־00:36, 14 בספטמבר 2021
|
< הקודם · הבא > |
הצמצום
היות שהדיבור בענין זה צריך זהירות וזירוז יתירא לזאת אעתיק מקודם בקצרה מלשון האר"י ז"ל[1] השייך לענין הצמצום וז"ל: תחילת הכל הי' כל המציאות אור פשוט ונקרא אין סוף, ולא הי' שום חלל פנוי אלא הכל הי' אין סוף וכאשר עלה ברצונו להאציל הנאצלים צמצם עצמו באמצע האור שלו בנקודת המרכז האמצעי שבו[2], ושם צמצם עצמו אל הסביבות והצדדין ונשאר החלל בינתיים וזה הי' הצמצום הראשון של המאציל העליון, והאור שנצטמצם למעלה הוא ע"ד משים אבן בתוך ברכת המים שהמים שבו במקום שהונח האבן לא נאבדו אך נאספו אל האחרים, או כמו שידעת כי כל העולם מלא אויר, והנה האדם הולך ומפסיק ואז נאסף האויר עם חברו[3] וזה מקום החלל הוא מציאות חלל אחד עגול בשוה מכל צדדיו עד שנמצא עולם אצילות וכל העולמות נתונים בתוך החלל הזה. עכלה"ק לענינינו. וזה האור שנסתלק וניתק מן הנקודה אל הצדדין - מוסיף בעל "שערי גן עדן" - נעשה כמו שפה סביב בעיגול אל המקום הפנוי.
- ↑ "אוצרות חיים", שער א', דרוש אדם קדמון, וב"עץ חיים", היכל אדם קדמון, שער א', דרוש עגולים ויושר, באותה הכוונה ורק בשינוי הלשון.
- ↑ ועיין ב"שערי גן עדן" מה ששייך לומר נקודה האמצעית בדבר שאין לו לא תוך ולא ראש ולא סוף. ובאמת מצאתי אח"כ ב"משנת חסידים", שמבואר הלשון "במרכז שלימותו" במקום שבעץ-חיים מבואר "מרכז אמצעי". וכוונתו ליישב הקושיא הנזכרת דאיך שייך לומר אמצעית. ועיי"ש בפירוש "מגיד משנה" דמבאר הפי' של "מרכז שלימותו".
- ↑ ועוד משל אחד יכולים להתאים לענינינו. דהנה כשסותם האדם את העין, ונצטמצם כח הראי' שבו, אין הענין שנסתלק כח הראי' מהעין, כי באמת נמצא גם אז בהעין, רק ענינו, שאין מתגלה כחו בפועל בעת ההוא, כמו"כ הוא ענין דהעלם בהצמצום, דאין השנוי העלם רק לגבי המקבלים, משא"כ לגבי עצמותו אין שום שינוי וחסרון ח"ו. עיין "לקוטי תורה" מהרב זצ"ל פ' נצבים.