מנחה חריבה/סוטה/כט/ב

מנחה חריבה סוטה כט ב

דף כ"ט ע"ב

שכן במינו אב הטומאה. יעיין בתוס' פסחים י"ז ע"א ד"ה רביעי בקודש וכו' מיהו י"ל דאין נעשה אב הטומאה היינו דוקא לטמא אדם וכלים אבל לאוכלין ומשקים נעשים אב הטומאה וכו' יע"ש שוב ראיתי בט"א חגיגה שמסמן שם בגליון הש"ס דרע"א בפסחים שם מה שהקשה על שיטת התוס' הנ"ל מהא דקאמר הכא כ"ח יוכיח וכו' יעו"ש וי"ל קושיתו וקצרתי, ועיין בתוס' שאנץ מה שהקשה דבככר נמי מצינו במינו אה"ט בכופת שאור כדאמר בפ' העור והרוטב כופת שאור שיחדה לישיבה טמא טו"א אלמא יש במינו של ככר אה"ט דהא י"ל טומאת מדרס וי"ל דשא"ה דכששימש מעשה עץ שימש אבל מ"מ לא מצינו במינו של ככר אה"ט וכו' יעו"ש ויש לפלפל בזה וקצרתי ועיין בתוס' שבת פ"ד ע"א ד"ה לאפוקי וכו':

שם מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור, וריב"ז צד חמור לא פריך ע"כ, מה שמביא בהגהות הרצ"ח דמכאן יש ראיה ברורה ומפורשת לשיטת הרמב"ם פ"ב מהל' ממרים דב"ד שדנו באחת מן המדות שהתורה נדרשת ודנו כך ועמד ב"ד של אחריהם ונראה להם לסתור הר"ז דן וכו' ומכאן ראיה ברורה דהרי ביד שטימאו ככר שלישי מכח הק"ו הוציא משפט חרוץ וכו' ובכל זאת אומר שעתיד דור אחרון לטהר ככר שלישי וכו' יע"ש, אם כי אמר דבר חכמה אבל כשנעיין בזה יש לפרוך על ראיה ברורה זאת, דשא"ה דריב"ז בעצמו היה אומר שעתיד דור אחרון לטהר ככר שלישי וכו' וא"כ הוי כמו בתחילת הגזירה והלמוד נתן רשות ותנאי שרשאים דור אחר לפרוך ולבטל האי ק"ו וא"כ כה"ג אפילו בגזירה ותקנה דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וכו' מ"מ בכה"ג בוודאי רשאים וכמו שמבואר במשנה דמע"ש פ"ה מ"ב דתנאי היה הדבר שאימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה יעש"ה ובתוס' יו"ט שם וגם אף אי יהיבנא ליה ראיהתו. אין זה ראיה אלא למדת ק ו שכתב רש"י בכמ"ק דאדם דן ק"ו מעצמו. וע"כ יש לב"ד שאחריהם הכח לבטלו אבל בגז"ש והיקשא דאין אדם מעצמו אא"כ קיבל מרבו אין ראיה שב"ד שאחריהם יכולים לבטלו וצע"ק מה"ט על הרמב"ם וכבר הקשו על סתירת דברי רש"י הדדי מסוכה ל"א א' ד"ה ור"י עיין בתוס' שם מד"ה ד' ע"א ומגיטין מ"א ע"ב יע"ש ועיין תפא"י ערכין פ"ד, ועיין בתשובה הארוכה והנפלאה בחות יאיר סי' קצ"ב יעו"ש היטב ואכמ"ל בזה ולא באתי אלא להעיר:

שם ברש"י ד"ה ובכל הספרים וכו', וחמץ בפסח נמי עבר בבל יראה וכו' הרש"ש העיר בזה דלכאורה י"ל דהתם ר"ל חמץ של עכו"ם עיין (פסחים כ"ט) עכ"ל וכוונתו דהתם מבואר דלראב"י חמץ דעכו"ם מותר אף באכילה וא"כ להאי מ"ד ל"ל שם חמץ יוכיח יוכיח שאסור בהנאה וכן ל"ל בכה"כ של עכו"ם עיין תוס' קדושין ל"ח וע"ז (ס"ג ע"ב) וריטב"א ותוס' הרי"ד לקדושין שם ועיין תוס' פסחים שם מה שהקשו לרש"י דתיכף הוי ליה כדידיה ואיכא ב"י עיי"ש ובעל המאור כתב דכן הוא האמת עיין בדף ד' אלא דמשכחת לה בקונה חמץ ע"מ לבער דליכא ב"י ואפילו הכי אסור בהנאה בפסח עיין פסחים דכ"ט ע"ב ובשו"ת שאג"א ועוד ואכמ"ל וגם בגוזל חמץ שאין הגזלן והנגזל עוברין משום ב"י עיין שיטה מקובצת ב"ק ובנו"ב ובעין יצחק חאור"ח וקדמו בזה המהרי"ט אלגאזי ובשו"ת קול אליהו ח"ב חאור"ח עיי"ש ואכמ"ל ולא באתי אלא להעיר, – שם בסוגיא עיין במפרשי הירושלמי הפ"מ וק"ע שהאריך הרבה מאוד בענין זה על דברי הר"מ ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף