מנחה חריבה/סוטה/יג/ב

מנחה חריבה סוטה יג ב

דף י"ג ע"ב

אר"א ב"ר חנינא כל העושה דבר ולא גמרו ובא אחר וגמרו מעלה עליו הכתוב על שגמרו כאילו עשאו, עיין בשו"ת שב יעקב (הובא בפ"ת סי' קפ"ה סק"ג) אודות השדכנים באם המתחיל לא עשה שום פעולה טובה בזה הואיל שבע"ד איני מרוצה על ידו ואלולי שבאו אחרים היה נשתקע הדבר והשדכנים האחרים באו מעצמם ולא יודעים שום דבר מהמתחיל א"כ אין שום טעם ליתן לו דבר וכו' וראיה לחילוק זה מגמרא ספ"ק דסוטה וכו' דאיתא התם כתיב ויקח משה וכו' על שגמרו כאילו עשאו, וקשה על זה ממדרש ילקוט מזמור שיר חנוכת הבית לדוד וכי דוד בנאו והלא שלמה בנאו אלא אמר הקב"ה הואיל וחשבת לבנותו וכו' ועפ"י חילוק הנ"ל א"ש דגבי עצמות יוסף בלא התחלה דמשה היה ג"כ נתקיים בודאי אותה מצוה ע"י אחרים משום השבועה וכו' לכן נקרא על שם הגומר וכו' משא"כ בבנין בהמ"ק דלא נקבע זמן קבוע לבנין ואי לאו דהתעורר דוד אפשר דלא היה מתעורר מלך אחר כמו שלא התעורר שאול לכך נקרא על שמו וכו' ומזה ראיה לנ"ד בדין המתחיל בשדכנות דאם המתחיל היה הממציא לדבר ואי לאו המצאתו אפשר דלא היו הגומרים מסקו אדעתייהו ודאי ראוי לו שכר המתחיל עכ"ד, ועיין במכות (י' ע"א) דרש ר' סימאי מאי דכתיב וכו' זה משה רבינו שהיה יודע שאין שלש ערים שבעבר הירדן קולטות עד שלא נבחרו שלש בארץ כנען ואמר מצוה שבא לידי אקיימנה וכו' ודו"ק:

שם ותנא שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת יעיין במו"ק דף כ"ח ע"א דאיירחנין מאי קרא הן קרבו ימיך וכו' הא חמשה ובתוס' ד"ה הן קרבו לאו דוקא דלא אשכחן דמשה היה חולה וביום מותו כתב הרבה ופסע כמה פסיעות בבת אחת כדפירש בפירוש החומש ע"כ, וכבר נסמן שם הגמ' דכאן אך הא דכתב הרבה אינו מבואר כאן רק בב"ת (די"ג) די"ג ספ"ת כתב ביום ההוא יעו"ש:

שם אף קובר וכו' וכתיב וימת ער ואונן –עיין במהרש"א שכ' כיון דלא היה לער ואונן רק ז' שנים וכו' ואי לאו האי חטא דיהודה לא היו נענשים כיון דלא הוו בני עונשים עכ"ל, וכעת נדפס חידושי הריב"א על התורה ובפ' וישב שם על הפסוק וימת גם אותו הקשה כן וז"ל וא"ת למה נענשו ער ואונן והלא לא הוי אלא בני ח' שנים וכו' ותירץ ר"י החסיד דאין הדבר תלוי אלא בדעת ובמחשבה כי יש פחות מי"ג שנה ערום בדעת ובמחשבה לרעה או לטובה וכו', עיי"ש וכן כתב בפי' הטור טל התורה שם, דב"ד שלמעלה עונשין לפי חכמת האדם וכו' ולפי מה שכתבתי למעלה אפשר שיהה יותר מבן כ' עיי"ש, ועיין בשו"ת חכם צבי סי' מ"ט בענין הזה והזכיר ג"כ מהא דער ואונן וכתירוץ הנ"ל, ועוד חילק בין עונשי שעה לעונשי דורות, עיי"ש, ועיין הגהות וחידושי יד אברהם ליור"ד (דפוס ווילנא) סי' רס"א ס"א והביא גם דברי הנו"ב מהד"ת עיי"ש ועיין גם בבנין אריאל ריש פ' וישב על הפסוק וישב ראובן אל הבור דראובן ג"כ לא היה באותו מעשה אלא בן י"ז, וכן יוסף שדנוהו השבטים היה אז בן י"ז ואפ"ה דנוהו וראיה להרא"ם שכתב דדנוהו לפום חורפייהו עיי"ש ועיין באופן זה בפנ"י פ' וישב בפסוק ויאמר ראובן וכו' למען הציל וכו' כדברי הב"א הנ"ל:

שם אמר רב שקנאו לעצמו בא גבריאל וסירסו בא גבריאל ופורעו וכו' עיין בבעלי התוספות על התורה וריב"א שם בפ' וישב בפסוק כדברים האלה פרש"י וכו' אלמא לא היה יכול לשמש וכו' ועוד י"ל שלא נסתרס לגמרי וכו' יע"ש, ושו"ר כן בפי' הטור על התורה הקשה כן בשם הרמב"ן עיי"ש מש"כ:

שם קברו בשכם מ"ש בשכם וכו' –עיין במהרש"א ז"ל, ויותר יש לתמוה דכבר פירש רש"י לעיל בהא דהביא מפסוק ויהי' לבני יוסף לנחלה וגו' אלמא בנחלתם קברוהו דחביב היה עליהן ע"כ והא בלא"ה החיוב לקברו בקבר שלו, וכדאמרינן בבב"ת (קי"ב ע"א) גבי פנחס דא"כ נמצאת שדה חוזרת ביובל ונמצא צד"ק קבור בקבר שאינה שלו יע"ש, ועיין בענין הזה בשו"ת ח"ס חיור"ד של"א, ובדוחק י"ל עפ"י מה שהעיר שם כי גם בלא כסף היה אר"י מוחזקת יע"ש וצ"ע:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף