מנחה חריבה/סוטה/יד/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות שאנץ שיטה מקובצת מהרש"ל באר שבע חי' הלכות מהרש"א רש"ש |
מנחה חריבה 
סוטה יד א
אחרי ד' אלקיכם תלכו וכו' אלא להלך אחר מדותיו וכו', עיין בכתובות (קי"א ע"ב) כה"ג וכי אפשר לאדבוקי בשכינה וכו' אלא כל המשיא בתו לת"ח וכו' כאילו מדבק בשכינה, ובשבת (קל"ג ע"ב) אבא שאול אומר זה אלי ואנוהו הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה רחום וחנון, ופרש"י ולשון
ואנוהו אני והוא אעשה עצמי כמותו לדבק בדרכיו, ועיין ברמב"ם פ"א מהל' דעות שמסומן פה ושם בעין משפט:
שם דבר הבא מן העור עיין במהרש"א בשם החזקוני ועיין בתוה"ק וא"ל כיון דאמרינן בסנהדרין (נ"ט) דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה כלל יע"ש וא"כ כיון דהוי איסור אכילה גם בהנאה אסור וכמש"כ רע"א בחידושיו לפסחים דף כ"ב עיי"ש, א"א לומר כן א) דכבר כתבו התוס' בסנהדרין שם (דף נ"ו ע"ב) ד"ה אכל תאכל וכו' דבמתה מאליה שריא יע"ש, ב) ועוד דהביא האמרי בינה דיני טרפות סי' ו' בשם שו"ת מהרי"ל סי' קס"א דמבואר משם דאף מה דנאסר לגוי בלשון אכילה ליכא איסור הנאה וכו' עיי"ש, ובזה אתי שפיר גם למה שכתב המנחם עזרי' במאמר חקור דין פכ"א דבשר נבילה אסור לב"נ דמתני לה בפסיקתא להדיא מדכתיב כל רמש אשר הוא חי לאפוקי נבילה דהיינו שמתה מאליה ושלא כדברי התוס' דסנהדרין דף נ"ו יע"ש וא"כ יקשה כנ"ל אבל אם לא אסור רק באכילה ולא בהנאה א"ש דכתנות עור הוי ממה שמתה מאליה, וראיתי שם במאמר חקור דין שמשמע מלשונו דבמתה מאליה לא הותר להנות מעורן דז"ל דכ"ע מיהת לא הותר לו להמית בהמה חיה ועוף לאכול בשר, אלמא הותר להמית לרפואה או להנות מעור והדר אישתרו בבשרן עכ"ל ועיין במפרש יד יהודה שם, משמע דבמתה מאליה לא הותר להנות מעורן וי"ל, אבל לדעת הגאון רע"א בוודאי הכי הוא:
שם כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר עיין במהרש"א וא"ל דהיינו שכר מצוה והערה אלקית אבל לא ח"ו שכר עוה"ב או עוה"ז, וכדתנן במסכת אבות ושכר מצוה מצוה, ומעלה אני עליך כאילו עשיתם בכל השלימות הנפשי אשר יוכל להגיע ממעשה כל המצות ועיין כזה בפנ"י פ' ויחי, ועיין שטה מקובצת ערכין (ב' ע"ב) אות ט"ו, ובתוס' ישינים שבת (ל"ב ע"ב) ד"ה בעון ציצית וכו' אלא אמר משה מצוה וכו' ע"כ:
וסליקא לה המקנא פירקא קמא. הוא יזכני לראות אלומתי נצבה וגם קמה:[1]
נתחיל לכתוב חידושי פרק שני.
ומה ששגיתי כבר על האמת יעמידני
במשנה וזו אינה טעינה לא שמן ולא לבונה. ועיין מש"כ לעיל דף י"ז על התוספתא דטעון עי"צ ומש"כ לעל מזה, והנה שוב כשהגיע לידי הספר מנחת קנאות ששלח לי כבוד הגאון המחבר שליט"א, ראיתי שכאן במשנה הביא בשם הפנים יפית עה"ת בפ' נשא שכתב בזה"ל ונראה די"ל משום זה הטעם כתיב לא יצוק עליה שמן משום דיש לחוש שתעלים את טומאתה מחמת נדות או שתטמא את עצמה למת, וכיון שיתן הכהן את מנחתה על כפיה תטמא את הכלי ואת מנחה במשא וכו' לכך הוצרך ליקח קמח שלא הוכשר שאינו מק"ט לכך לא יכול ליצוק עליו שמן שלא יתכשר וכו' יע"ש והעיר עליו המחבר יש לתמוה דהא מנחת חוטא נמי לא בעי שמן ולבונה (א"י מאי בעי בזה וכי הדדי כתיבן וקרינן) ובמנחות דף ד אמרינן מנחת חוטא מגבלה במים והיא כשרה דמאי חריבה משמן יעי"ש א"כ גם במנחת סוטה נותן לתוכה מים ה"כ אכתי הוכשרה המנחה במים מה יועיל מה שאיני נותן לתוכה שמן ע"כ ולא העיר מכל דבורי התוס' שהבאתי בפנים לעיל, ועכנ"ל או כמו שכתבתי משום דגם מים שבעזרה אינו מכשיר, או כמו שהביא המחבר שם דברי הרמב"ם (פי"א מהל' מעה"ק הי"ד) דוקא בדיעבד אם נתן בה מים כשרה אבל לכתחילה צ"ל חריבה מכל דבר יעי"ש, וגם יש לעיין אם מים שבעזרה שאינו מכשיר היא מדאורייתא מדרבנן, ועכ"פ דברי הפנים יפות יפות הן ותודה לעליון שכוונתי לזה במקצת, אך זה יש להכיר עליו ולעיין „בפנים” שם אם הביא המדרש רבה מפורש פ' נשא (סי' ל"ח י"ז) דדריש מיד האשה ולא מיד שלישה (היינו שלוחה כמו שפירשו המת"כ והגרד"ל גורס מיד שלוחה) שאם פירסה נדה לא היתה, שותה ע"כ, פירשו משום דתטמא המנחה אם תיגע בה ע"כ וזה מוכרח וא"כ יש לעיין הא לפי המבואר ליכא מידי דמכשיר, אם לא אליבא דמ"ד חיבת הקודש מכשיר מדאורייתא, ועוד יש לעיין בעיקר הדבר הלא בנדה האמנתה תורה על עצמה והלא תמיד תאמר שהיא נדה ומי יבדקנה, אלא דיש עצה להמתין לה הימים שצריכה ספירה וצ"ע בזה עוד:
שוב השגתי בשאלה החומש במדבר עם פנים יפות וראיתי שם על הפסוק (ט"ו) והביא את קרבנו עליה שמביא בעצמו זה הדרש על שם הספרי, וז"ל ואיתא בספרי מיד האשה שאם פירסה נדה לא היתה שותה וכו' נראה הא דלא כתב זה בתחילת הפרשה משום דפשיטא דאינה יכולה ליכנס לשער נקנור שהוא מחנה לויה וכ"ש לתנופה שהיא בעזרה, אלא אפילו לאחר התנופה פירסה נדה אפ"ה לא היתה שותה חוץ לעזרה וכו' יע"ש וכנראה דרוצה לפרש דלכך לא היתה שותה משום דאסורה לעמוד בעזרה, אבל לא משום שתטמא את המנחה, וכן כתב שם בעצמו מהא אי חיבת הקדש אינה מכשרת רק מדרבנן עיי"ש, גם יש לעיין בכל המנחות היכי משכחת לה הכשר דהלא בקדשים אינו ממון בעלים כי אם ממון גבוה ובעינן דעת הבעלים גבי הכשר, ועיין קצה"ח סי' ת"ו סק"ח שכתב כן יעש"ה, ועיין במנ"ח מצוה טומאת אוכלין, ובשו"ת עונג יו"ט סי' ק"ר, ובסי' ל ב השיג עליו על הקצות ז"ל, ובש"י למורא על מסכת בכורות בהל' חלה שם משיג על הקצה"ח הנ"ל ובלחם שערים סי' ל"ח ואכמ"ל, אם צא היכי שנלתתה במים קודם שהוקדשה, ועיין יומא דף ו' היה עומד ומקריב את המנחה ואומרים נטמאה וכו' יע"ש, ועיין לקמן (כ' ע"ב) והם אומרים הוציאה וכו' אמר אביי שמא תפרוס נדה וכו' יע"ש וא"כ צ"ע דהוי לן למיחש דילמא תפרוס נדה מחמת בעיתותא גם קודם שתשתה וצ"ע וברור עוד בענין הזה:
- ↑ בנדפס נמצא כאן קונטרס ההשמטות מנחה חריבה על פרק ראשון של מסכת סוטה.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |