מהרש"א - חידושי הלכות/נדה/טו/א: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
<big>תוס' ד"ה לא שהתה כדי כו'.</big> | <big>תוס' ד"ה לא שהתה כדי כו'.</big> | ||
'''וצריך לומר דיש חילוק כו' כמו שמצינו גבי יותן דומיא דיתן כו' והתם יש טעמא אחרינא כו', עכ"ל.''' בפרק קמא דסנהדרין וסוכה האריכו התוס' בזה וקצרו כאן | '''וצריך לומר דיש חילוק כו' כמו שמצינו גבי יותן דומיא דיתן כו' והתם יש טעמא אחרינא כו', עכ"ל.''' בפרק קמא דסנהדרין וסוכה האריכו התוס' בזה, וקצרו כאן. ולא ידענו לכוין דבריהם דהכא לפי דבריהם דהתם. | ||
אבל כונתם דהכא נ"ל דר"ל דאיכא לפלוגי בין מקרא ומסורת דהכא לדעלמא, ורבי עקיבא ורבי דדרשי בעלמא המקרא שפיר מצו סברי הכא יש אם למסורת, דכמו כן מצינו דהנך דמייתי דלכו"ע המסורת עיקר דרשינן כי יותן שהוא המקרא דומיא דכי יתן שהוא המסורת, וכן עובד ועבד בפרק כל שעה, וכן עוני דומיא דעני דפרק כל שעה דלא דריש ר"ע המקרא עוני מה שנאכל באנינות פרט למעשר שני משום דעני כתיב ודריש ליה פרט לעיסה שנילושה ביין כו' ולא דריש המקרא דעני אלא דומיא דעני דהיינו למלתא שאינו סותר המסורת דעוני דהיינו שעונין עליו דברים דמזה נראה שהמסורת עיקר, וכן כפות דומיא דכפת דהמסורת עיקר לר"ע בפרק לולב הגזול דאית ליה לולב אחד מדכתיב כפת חסר ולא אזלינן בתר המקרא דכפות להצטרך שני לולבין ולא דרשי' המקרא אלא למלתא שאינו סותר המסורת דהיינו לרבי יוחנן בפרק לולב וערבה כפות שנים אחד ללולב ואחד למזבח דמזה נראה שהמסורת עיקר והוסיפו התוספות לומר דבההיא דכפת לא דרשינן כלל המקרא דהתם יש טעמא אחרינא לרבי יוחנן ב"ב כרבי לוי מה דקל דהשתא לא דרשינן לכו"ע התם כלל המקרא דכפות. ודו"ק. | |||
| שורה 27: | שורה 29: | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
[[קטגוריה:מהרש"א: חידושי הלכות: נדה]] | [[קטגוריה:מהרש"א: חידושי הלכות: נדה]] | ||
גרסה אחרונה מ־18:23, 15 בספטמבר 2020
מהרש"א - חידושי הלכות 
נדה טו א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
תוס' ד"ה לא שהתה כדי כו'.
וצריך לומר דיש חילוק כו' כמו שמצינו גבי יותן דומיא דיתן כו' והתם יש טעמא אחרינא כו', עכ"ל. בפרק קמא דסנהדרין וסוכה האריכו התוס' בזה, וקצרו כאן. ולא ידענו לכוין דבריהם דהכא לפי דבריהם דהתם.
אבל כונתם דהכא נ"ל דר"ל דאיכא לפלוגי בין מקרא ומסורת דהכא לדעלמא, ורבי עקיבא ורבי דדרשי בעלמא המקרא שפיר מצו סברי הכא יש אם למסורת, דכמו כן מצינו דהנך דמייתי דלכו"ע המסורת עיקר דרשינן כי יותן שהוא המקרא דומיא דכי יתן שהוא המסורת, וכן עובד ועבד בפרק כל שעה, וכן עוני דומיא דעני דפרק כל שעה דלא דריש ר"ע המקרא עוני מה שנאכל באנינות פרט למעשר שני משום דעני כתיב ודריש ליה פרט לעיסה שנילושה ביין כו' ולא דריש המקרא דעני אלא דומיא דעני דהיינו למלתא שאינו סותר המסורת דעוני דהיינו שעונין עליו דברים דמזה נראה שהמסורת עיקר, וכן כפות דומיא דכפת דהמסורת עיקר לר"ע בפרק לולב הגזול דאית ליה לולב אחד מדכתיב כפת חסר ולא אזלינן בתר המקרא דכפות להצטרך שני לולבין ולא דרשי' המקרא אלא למלתא שאינו סותר המסורת דהיינו לרבי יוחנן בפרק לולב וערבה כפות שנים אחד ללולב ואחד למזבח דמזה נראה שהמסורת עיקר והוסיפו התוספות לומר דבההיא דכפת לא דרשינן כלל המקרא דהתם יש טעמא אחרינא לרבי יוחנן ב"ב כרבי לוי מה דקל דהשתא לא דרשינן לכו"ע התם כלל המקרא דכפות. ודו"ק.
בד"ה אמר רב כו'.
אמאי לא משני כו', עכ"ל. אע"ג דאכתי לא אתי מתניתין כרבנן דפליגי עליה דרבי מאיר, מכל מקום אהא דפריך כמאן כרבי עקיבא כולה הוה מצי לשנויי דאתיא נמי כחכמים דפליגי עליה.
בא"ד.
קודם פרישתו כו', עכ"ל. ר"ל דחד יומא ודאי צריך להיות הפרישה משום דהוי נוגע במעת לעת ומשום קרי וקודם פרישה זו הוה מצי לשמש על ידי בדיקת חלוקה קודם תשמיש.
בפירוש רש"י בד"ה הכא הרי שור שחוט כו'.
ומיום שלבשתו היא בספק זה, עכ"ל. בכדי נקט הך מלתא הכא למאי דקיימינן לרבנן אלא לרבי מאיר דמחמיר בכתמים טפי מבראיה דלא מטמאה בועלה במעת לעת צריך לומר האי טעמא דבכתמים הרי שור שחוט כו' ומיום שלבשתו כו'. ודו"ק.
תוס' בד"ה הכי אתמר לא שנו כו'.
והיה יכול להוסיף ויש לה וסת כו', עכ"ל. ובלא תוספות ליכא למימר שלא לחזור ממה שאמר לא שנו אלא שאין לה וסת אבל יש לה וסת אסור והיינו בהגיע שעת וסתה, דכיון דהא דאין לה וסת איירי דוקא בתוך ימי עונתה דומיא דהכי צריך לומר דאיירי איסורא דיש לה וסת אפילו בלא הגיע שעת וסתה, דאם לא כן לפלוג כולה באין לה וסת. וק"ל.