ריטב"א/נדה/טו/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רמב"ן רשב"א תוספות הרא"ש ריטב"א ר"ן מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
האי עד בידה ואין עד בידה מבעי ליה. פירוש, כי לפי דבריך סתם שתרד מן המטה בעד בידה משמע.
כשלא גמר ביאתו. פירוש, ולגבי שכבת זרע לא מטמא עד שיצא לחוץ, אבל בהעראה איכא בועל נדה, כדכתיב בהדיא.
ורבי מאיר היא. פירוש, דמחמיר בכתמים טפי מראיה, כדקאמר בפרק קמא בד' נשים דכתמן טמא למפרע התם אין שור שחוט לפניך דליכא חזקת התר גמור לסמוך עליו לטהר מכאן ולהבא כיון דאיכא כתם אבל הכא שור שחוט ודבר ברור לפנינו שלא לטמאה למפרע דהא בחזקת טהרה קמא וכשור שחוט שהוא עומד בחזקת התר, וכן נראה פי' הלשון הזה בפ' האשה שנתארמלה בתחלתו. ויש שפי' בהפך דגבי כתמים איכא שור שחוט שנשפך דמו לפנינו וגם מעת לעת דלמפרע אין לנו דם שור שחוט לתלות בו ובכאן אפשר לפרש כן אבל לא בההיא דהתם כדכתיבנא התם בס"ד, ומיהו הכל יוצא לענין אחד.
אמר רבי שמעון בן לקיש והוא שבא ומצאה בתוך ימי עונתה. פירוש, עונתה הוא הזמן שבין ראיה לראיה, וסתם עונה בינונית שלשים יום, כדאי' בפרק קמא, וסתם נשים שוהות כן, כדפירש רש"י ז"ל. ונראין דברים שלכך תפס לשון זה ולא אמר תוך זמן וסתה כדנקיט בעלמא ונקטי אמוראי דלק', משום דמיירי באשה שאין לה וסת. ומיהו נהי דלית לה וסת עונה מיהת אית ל' דרגילה להפסיק בו טהרה אלא שפעמים מקדים או מאחר ואותו זמן שבינתים שהוא ברור לו ויודע שלא הקדימה בו זהו שאמרו כאן שמצאה בתוך וקמ"ל דלא חיישינן שמא תקדים ותראה בו שלא כמנהגה, ומשום דמתני' סתמא קתני אשמועינן ר"ל דמיירי אפי' באותן שאין להן וסת, ואשמועינן נמי אגב גררא דוקא תוך ימי עונתה ולא שתהא לעולם בחזקת טהרה לבעלה כפשטא דמתני' דהא לא אפשר ורב הונא איירי באשה שיש לה וסת ולאו דפליגא אדר"ל אלא דאיהו אשמועינן באשה שיש לה וסת אינה בחזקת טהרה אלא בשלא הגיע שעת וסתה ולאפוקי מסברא דרבה בר בר חנה ולא קאי אדר"ל אלא אמתני' והיינו דקאמר לא שנו. והיינו דאמרינן אמר רב הונא, ולא אמרינן רב הונא אמר. הילכך ר"ל אשמועינן דאפי' באשה ש' לה וסת יש זמן שהיא בחזקה טהר' ורב הונא אשמועינן דאפי' באש' שיש לה וסת יש זמן שאינה של טהרה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. ואע"ג דאמרי' לעיל בפ"ק גבי הא מתני' דאי לאו דשמואל הוה אמינא דמתני' באשה שיה לה וסת ואלו הכא מוקמינן לה אפי' באשה שאין לה וסת הא לא קשיא כלל דהתם הוה אמינא הוא דאמרי' ולאו דקאי הכי אמסקנא, וזה ברור. ושלא כדברי הרמב"ם ז"ל שהעמיד מתני' באשה שיש לה וסת בלבד.
והא דאמרינן, כלפי לייא, איפכא מסתברא, לאו דסבירא לן דאשה שאין לה וסת אסורה לעולם, דאם כן אמאי טרחינן למעבד אוקמתא אחריתי לדרב הונא, נימא דאיפכא איתמר. אלא ודאי הכי קאמר דאם איתא דלית לן לאוקומי מתני' בכל הנשים איפכא הוה לן למימר ויש כיוצא בזה בתלמוד.
אלא אי אתמר הכי אתמר לא שנו אלא שלא הגיע עת וסתה וכו'. יש שפירשו דהגיע עת וסתה ממש קאמר, כלומר שבא בעונת ההפרשה שאמרו חכמים מוהזהרתם את בני ישראל מטומאתן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. דרב הונא סבר שהיא אסורה לו מהאי דרשא דוהזהרתם דהא וסתות דאורייתא ועונת וסתות נמי דאורייתא, ורבה בר בר חנה סבר שהיא מותרת לו בעונה זו דהא וסתות דרבנן ועונת וסתה נמי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא, וכדאיתא בפ"ק דשבועות ובפרק הבא על יבמתו, וגבי הבא מן הדרך הקלו עליו והתירוהו וכשם שהקלו עליו בזה כשיוצא מן הדרך למאן דאמר וסתות דרבנן וכדאית' בפ"ק דשבועות ובפ' הבא על יבמתו, ולפיכך אמר אפי' היא ישנה מותרת לו. והלכתא כרבה בר בר חנה דהא קי"ל וסתות דרבנן.
והפירוש הזה היה נראה קרוב, והוא נכון יותר מכמה פירושים אחרים שפירשו אחרים. אבל עם כל זה אינו נכון לסמוך עליו להקל, חדא דכל כי האי קולא הוה להו לפרושי כדפרישו התם גבי היוצא מן הדרך, ועוד דהא דרב הונא ודרבה בר בר חנה סתמא קאי על כלה מתני' ואפי' ברישא דמיירי כשהוא בעיר מדלא קאמר שבא ומצאה קודם שיגיע זמן עונתה, וכ"ש שאין לפרש כן לדעת התוס' שפי' דההיא דפ' הבא על יבמתו לא התירו ל' תשמיש אלא פקידה בעלמא דהיינו ריצוי ופיוס בדברים.
והנכון יותר ד' בא ה"פ. שלא הגיע עת וסתה בימים שנפרש ממנה, אבל אם הגיע עת וס' בנתים והוא בא אליה אח"כ אסורה היא לו ואפילו בבדיקה דהשתא, אם אינה אומרת לו בפירוש שבדקה בשעת וסתה. מ"ט וסתות דאורייתא. וכר"א דאמר לק' דאשה שיש לה וסת שלא בדקה עצמה בשעת וסתה אסורה ואע"פ שבדקה אח"כ ומצאת טהור. ורבה בר בר חנה סבר דאפילו הגיע עת וסתה בינתים היא מותרת לו בבדיקה דהשתא או אפילו בתביעה לחוד למי שבא מן הדרך דתביעתה זו היא בדיקתה כדאיתא בפרק קמא, מ"ט וסתות דרבנן. וכר' יהושע דאמר שאם לא בדקה בשעת וסתה תבדוק אח"כ ותהא מותרת משום דסבר וסתות דרבנן. ולא הוצרכ' לפרש כאן יותר דכיון דאמרינן דמר סבר וסתות דרבנן ומר סבר וסתות דאורייתא ממילא שמעינן דכלא פלוגתא תליא בהא דאמרן שהגיע עת וסתה בינתים ולא בדקה והוא בא אח"כ לשמש בבדיקה דהשתא.
ודר' יוחנן דלקמן דאמר אשה שיש לה וסת בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה לא פליגא אהא דרבה בר בר חנה כלל כדברי הראב"ד ז"ל דא"כ הוה מפרש לה תלמודא ולא איירי נמי בההיא ממש כדברי קצת התוס' מדלא אמרינן וכן אמר רב שמואל בר אבא א"ר אסי א"ר יוחנן ולישני דהני תרי מימרי נמי לא שייכי אהדדי כלל אלא רבה בר בר חנה איירי בערה ושריא בתר וסתה בבדיקה או בתביעה כמ"ד וסתות דרבנן וההיא דר' אסי א"ר יוחנן איירי אפי' בישנה וקאמר שאם בא אחר וסתה וחישב ימי טומאתה וזמן טבילתה ומצא שכבר עבר הכל שבא עליה בלא שום תביעה ובדיקה מכיון דהוו תרי ספיקי כדמפ' לקמן דקסבר נמי וסתות דרבנן כדאמר רבה בר בר חנה תלמידיה והכי דייק לישנא דקאמר בעלה מחשב ימי וסתה ובא עליה ואי בערה הי' קאמר האי לישנא ועוד לשיילה דהא היא נאמנת לו א"נ נימא תבדוק אלא ודאי כדאמרן.
וההיא דריש לקיש דלעיל דאמר הלשון הזה שבא ומצאה תוך ימי עונתה אפילו בישנה היא, אבל רב הונא ורבה בר בר חנה איירו בערה, ולהכי נקיט לישנא דאסורה או מותרת, ודכו"ע כל שאמרה שבדקה עצמה בעונת וסתה ומצאה טהור מותרת לדברי הכל ואפילו למאן דאמר וסתות דאורייתא, ואין לה לחוש עד שיגיע עת וסתה פעם אחרת, ואין לה לשנות דיניה עד שתעקור וסתה שלש פעמים.
ולהאי שיטתא אתיא כלה שמעתא שפיר בלשונה ובעניניה. והלכתא כריש לקיש וכרבה בר בר חנה וכאידך דרבי יוחנן דלא פליגי אהדדי כלל. ופירושים אחרים ראיתי בשמועה זו, אבל זהו הנראה לי נכון ומחוור כפי קוצר דעתי.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |