כובע ישועה/בבא קמא/י/א
אלא א"א ר"י מאי שייר דהאי שייר. מכאן הקשה בשיטה מקובצת על פרשב"ם בכ"ד דדייק הכי מנא לך ששייר התנא שום דבר שאתה עושה אותו שיירן ומפרש שדרכו לשייר דבר אחד כמו שנים וכאן אא"ל כן דממ"נ תנא זה ששייר שור פסולי המוקדשין ואפ"ה אין מתיישב אם לא שייר עוד ד"א ע"ש. והנ"ל דבספר הכריתות בלשון לימודים שער ב' סי' צ"ד דעתו דהיכא דלא נקיט מניינא דרך לשייר אף אחד והא דהכא דחומר בבור מבשור משמע דדייק בלישניה [וע"ש בפירוש ליקוטי מרדכי] ע"ש. וא"כ י"ל דגם הרשב"ם מיירי אהיכא דליכא מנין וגם לא דייק בלישניה כהא להכא אבל בדייק בלישניה כהכא מודה דל"ש לשייר ד"א כמו היכא דנקיט מנין:
אלא דבלאו איהו נמי מינטר מאי קעביד. ופירש הרא"ש דיפטור לגמרי וביאר בים של שלמה (סי' כ"ז) דמסתמא אדעתי' דהכי יהיב שכל אחד ישתעבד לשומרו אף בלא חבירו זולת כשיאמרו לו כשאינך רוצה לשמור גם אנו מסתלקים ואז כולם חייבים כו' ומכל מקום כשהאחרים עניים והחמישי שפשע עשיר אף שפטור כשהאחרים לא נסתלקו משמירתם מ"מ יכול בעל השור לאשתעויי דינא עם העשיר שפשע והעשיר ישתעי דינא עמהם דכיון שקיבל כל אחד שמירתו עליו לא נסתלק שמירתו נגד הבעלים כו'. ובסי' ל"ב כתב דבידוע שהנפקד אינו רגיל לשמור בעצמו רק מוסר הפקדונות לאחר הוי כאילו המפקיד גופא הפקיד בידו כו' ואפילו פשע זה נסתלק הנפקד הראשון וירד המפקיד לדון עם הב' ע"ש. והחילוק מבואר דבהא דסי' כ"ז הא לא ידע דהחמישי לא ישמרנו בעצמו ולכן לא נסתלק שמירתו נגד הבעלים משא"כ בהא דסי' ל"ב. וצע"ק דנראה דמדמה הש"ך בסי' ע"ב ס"ק קל"ד מ"ש הרמ"א בשמעון שמשכן ללוי המשכון שה"ל מראובן ופשע לוי ואין לו לשלם דחייב שמעון לשלם לראובן שהוא בע"ד דראובן אף שראובן רגיל להפקיד אצל לוי והביא להים של שלמה דסי' ל"ב דנפטר הא' אף דגבי אשתו ובניו חייב הא' כשאין להם לשלם היינו משום שלא ימסור כל אחד פקדון לבני ביתו ע"ש. ולמשנ"ת נידון דהרמ"א דמי לסי' כ"ז דאף דראובן רגיל להפקיד אצל לוי מ"מ א"י ששמעון ימסרנו ללוי ולא נסתלק שמירתו דשמעון כהכא דלא נסתלק שמירת החמישי ויכול לתובעו ושאני בסי' ל"ב דהנפקד הראשון רגיל להפקיד וע"כ הוי כנסתלק שמירתו נגד הבעלים. ועיין בים התלמוד ובמחנה אפרים (הל' שומרים סי' ל"ג) ובספרי נפש חיה בבבא מציעא דף פ' ע"א ד"ה ואי: