כובע ישועה/בבא קמא/נז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף כובע ישועהגליוני הש"ס אילת השחר |
כובע ישועה 
בבא קמא נז ב
לא אם אמרת בשומר חינם כו' א"ל ה"ק כו'. וכתב הפני יהושע משמע דמוקי ברייתא דש"י צריכה חסרון כר"י דשומר אבידה כשומר שכר דמי והקשה דא"כ לא ליכתוב שליחות יד בשומר שכר ותיתי משומר אבידה גופא דהוי נמי שומר שכר וכתיב בה להדיא ש"י דמחויב כפל ע"י שבועה דכתיב בהך פרשה ונקרב בעל הבית אם לא שלח ידו אע"כ לומר לך דש"י אינה צריכה חסרון עכ"ד. והנ"ל דבאמת דין ש"י ודין אבידה בתרי קראי כתיבי והוא דין סמוכין וכהא דדף ס"ג ע"ב הקישא הוא גנב וטוען טענת גנב דפרש"י דסמיכי קראי אהדדי וכתבתי מהשושנת העמקים דהיקש דנקיט הוא שם מושאל דבאמת הוא סמוכין וגם על סמוכין אין משיבין ע"ש. וא"כ ה"נ למאן דלא דריש סמוכין גם שומר אבידה אין ללמוד משליחות יד דשומר חינם אף דכתיבי בחד פרשה כיון דב' קראי נינהו ואיכא למיפרך מה לשומר חינם דמשלם כפל בכל טענותיו ומצי רב יוסף לומר דברייתא סברה כרבי יהודה דלא דריש סמוכין כדאיתא ביבמות (ד.) ועוד יש תנאי דלא דרשי סמוכין [עיין מלא הרועים ערך סמוכין] וברייתא ס"ל שומר אבידה כשומר שכר ומכל מקום לא מייתר ש"י דכתיב בהדיא בשומר שכר למילף דש"י אינה צריכה חסרון, וזה י"ל למה שכתב הפני יהושע [וכ"כ רש"י] דברייתא היא אבל למ"ש בשיטה מקובצת דאף דהא דשלהי המפקיד דברי אמוראי נינהו מ"מ פריך מיניה משום דרבי יוחנן ור"א דהתם היו מהראשונים ע"ש. ולפי זה הדרא קושיית הפני יהושע דאינהו דרשי סמוכין כמו שכתב שם במלא הרועים אות י"ז וי"ח מסוכה (מ:) ע"ש. וא"כ ע"כ לא כרב יוסף:
ואס"ד כו' איכא למיפרך מה לשומר שכר שכן משלם ת"כ. והקשה הפני יהושע דנעביד הקל וחומר הכי מה שבורה ומתה שפטור בשומר שכר חייב בשואל גניבה ואבידה שחייב בשומר שכר אינו דין שחייב בשואל דבכה"ג ל"ש האי פירכא, ותי' דלא מצינו למילף גזילה ואבידה משבורה ומתה דנפרוך מה לשבורה ומתה דסליק אדעתי' משא"כ בגזילה ואבידה דלא סליק אדעתיה וכדפרכינן בשבויה בפרק השואל ע"ש. ולפי זה צע"ק במה שכתב בשיטה מקובצת מהרא"ה דהא דלא אם אמרת בשומר חינם כו' קאי אההיא דפ' השואל דמהדרינן גניבה ואבידה בשואל מנ"ל אייתי למימר פשיעה בשומר שכר מנ"ל וגמיר משומר חינם ודחי לא אם אמרת כו', דא"כ תקשי כקושיית הפני יהושע דנעביד הקל וחומר מה גניבה ואבידה שפטור בשומר חינם חייב בשומר שכר פשיעה שחייב בשומר חינם אינו דין שחייב בשומר שכר דתו ל"ש פירכא דמה לשומר חינם דמשלם ת"כ, וע"ז ליכא פירכא שיהא שייך יותר חיוב בגניבה ואבידה שלא בפשיעה מגניבה ואבידה דבפשיעה ועיין בבבא מציעא דף צ"ה ע"א ופשיעה נמי בשומר שכר ושואל כו' לחיוב אתי בק"ו משומר חינם ובמהרש"א שם ובתי' הפני יהושע י"ל דל"ד לפירכא דשבויה דפ' השואל דהתם בעי למילף חיוב שבויה בשואל ממה מצינו דחייב ביה שבויה ומתה ושפיר פרכינן מה לשבורה ומתה דסליק אדעתי' משא"כ שבויה אבל לענין דנעביד הקל וחומר מה שבורה ומתה שפטור בשומר שכר חייב בשואל כו' ליכא למיפרך מה לשבורה ומתה דסליק אדעתיה דנימא כ"ז אכניס בק"ו מה שבורה דאף דסליק אדעתיה ופטור בשומר שכר חייב בשואל גניבה ואבידה דאף דלא סליק אדעתיה חייב בשומר שכר א"ד שחייב בשואל דהא דסליק אדעתיה הוא חומרא דסברא דניתנה להשיב בק"ו כמבואר בקדושין (ה.) בתוד"ה שכן:
מכלל דאי בעי פטר ליה נפשיה בשבועה היכי דמי כו'. וכתב בשיטה מקובצת דהמ"ל דפטר נפשיה בגניבה בבעלים. ובמהרמ"ש עמד בזה וכתב דאפשר דא"כ הוי מפרש בברייתא השוכר פרה ושכר בעליה עמה ע"ש. ומבואר דס"ל דשייך בבעלים דין קניית השומר לכפל באמר הריני משלם. ובחידושי רע"א ריש פרק המפקיד כתב דשומר דקונה באמירה הוא משום דבאמר הריני משלם הוי כגמר דין ואין יכול לחזור וסמכו דעת בעלים ואילו היה הדין דיכול לחזור לא היה מקנה הכפל ובשמירה בבעלים דפטור מכל וכל במה שאומר הריני משלם אינו בכלל דין כלל ול"ש בו דהוי כגמ"ד ואינו רק כמתנה ולא קני באמירה עד שישלם ע"ש. אך כבר כתב הקצות החושן סוף סי' רצ"א דגם בשמירה בבעלים נשבע מה"ת שאינו ברשותו ע"ש. וא"כ שפיר שייך ביה גמ"ד לקנות הכפל באמירה. אמנם נ"ל דשייך קניית כפל אף בליכא גם חיוב שבועה דשאינו ברשותו. דבתשו' רמ"א סי' פ"ז כתב דאף כשנימא דקנה הישראל הפרה מהכותית בכסף מ"מ מאחר שנגנבה אח"כ ואמרה הריני משלם קנה לה פרה והביא מריש פרק המפקיד ע"ש. והרי לא שייך דין שומרים אעו"ג שקיבל פקדון מישראל כמו בישראל שקיבל פקדון מעו"ג עיין קצות החושן סוף סי' ע"ב. ומשמע בריש סי' ש"א דגם שבועה שא"ב ל"ש אנפקד ישראל מעו"ג ע"ש. ומשמע דה"ה להיפך ומכל מקום כתב הרמ"א דקנתה הכותית הפרה באמרה הריני משלם. ובתשו' עמודי אור סי' י"ח הביא מהמק"ח דשייך דין דריש פרק המפקיד בקיבל פקדון מעו"ג והוא כתב דל"ש זה רק כשהשומר מחוייב לישבע דמסיק המפקיד אדעתיה דשמא לא ירצה לישבע וישלם ומקנהו הפקדון מעתה, משא"כ בעו"ג המפקיד דא"צ השומר לישבע ליכא קנין למפרע ע"ש. ומהרמ"א הנזכר משמע כהמק"ח דהא גם בנפקד עו"ג ל"ש דין שבועה ומכל מקום כתב דבאמירתה דתשלם קנתה ומשמע דקנתה למפרע כדהביא מריש פרק המפקיד וה"נ להיפך. אך למ"ש בשע"מ סוף סי' ש"א דעו"ג נפקד מישראל חייב בדין שומרים ע"ש, י"ל כמ"ש עמודי אור:
אבל אכלה אפילו מה שנהנית אינה משלמת לימא רב לטעמיה דאמר רב היה לה שלא תאכל. וכתב בשיטה מקובצת מהרא"ם וכ"ת שן דכתב רחמנא היכי מ"ל י"ל דשן דעלמא חיובו שלא שימרה כראוי והכא אעסקי שימור לא מחייב דנפלה באונס ואאכילה פטור דה"ל שלא תאכל ע"ש. וק"ל מדתנן בדף י"ט דבאכילה מתוך הרחבה משלמת מה שנהנית, והרי"ף ריש מכילתין כתב דפטור דשן ורגל ברה"ר דאורחיה הוא וכתב הרא"ש זה טעם שפטרה התורה ברה"ר לפי שדרכה לילך ברה"ר וא"א שילכו הבעלים אחריה ע"ש. וכיון דאינה משלמת מה שהזיקה ברה"ר אעסקי שימור לא תשלם גם מה שנהנית דה"ל שלא תאכל ואמשנה זו אין סברא שיפלוג רב אף דתנא הוא ועיין בדף כ"א בפלוגתא דמחזרת. וצ"ע לחלק בתשלומין מה שנהנית בין רה"ר לאונס נפילה: