ירושלמי/סוטה/א/ב
<<הלכה א
הלכה ב מתני' כיצד הוא מקנא לה אמר לה בפני שנים אל תדברי עם איש פלוני ודיברה עמו עדיין מותרת לביתה ומותר' לוכל בתרומה נכנסה עמו לבית הסתר ושהת כדי טומא' אסורה לביתה ואסורה לוכל בתרומה ואם מת חולצת ולא מתייבמת:
גמ' סוף דבר עד שתדבר עמו. הא אם נסתרה עמו ולא דיברה אין סתירתה כלום. דיברה אתא מימור לך אפי' דיברה עמו ולא נסתרה. עדיין היא מותרת לביתה ומותרת לוכל בתרומה. לשון נקי הוא מתניתא. אל תתייחדי עם איש פלוני. מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחת. רבי יודן אמר במחלוקת. מאן דמר מקנא לה מאביה ומבנה מקנא לה משני בנ"א כאחת. רבי יוסי בעי מקנא לה ממא' בני אדם. אמר רבי יוסי בי רבי בון אמר לה אל תיכנסי לבית הכנסת. נכנסת עמו. אמר רבי מנא לא אמר אלא עמו הא זה אחר זה לא. רבי אבין אמר אפילו זה אחר זה. מכל מקום יש רגלים לדבר. לפלטיא בלילה. לחורבה ביום. למבואות אפילות ביום. שאלו את בן זומא מפני מה ספק רשות היחיד טמא. אמר לון סוטה מהיא. אמרו ליה (רשות היחיד) ספק. אמר לון מצינו שהיא אסורה לביתה. [מכאן אתה דן לשרץ מה כאן רה"י אף להלן רה"י ומה כאן שיש בו דעת לשאול אף להלן דבר שיש בו דעת לשאול]. מיליהון דרבנן פליגין דמר ר' זעירא ר' יסא בשם ר' יוחנן קטנה שזינתה אין לה רצון להיאסר על בעלה. והא תנינן כל שאין בו דעת לישאל ספיקו טהור. הא אם יש בו דעת לישאל ספיקו טמא. ברם הכא אף על פי שיש בו דעת לישאל ספיקו טהור. מפני מה ספק רשות הרבים טהור אמר לון מצינו שהציבור עושין פסחיהן בטומאה בשעה שרובן טמאין. מה טומאה ידוע הותרה לציבור. קל וחומר ספק טומאה. תמן תנינן כל העריות עשה בה את המערה כגומר וחייב על כל ביאה וביאה. החמיר בשפחה שעשה בה את המזיד כשוגג. ר' ירמיה ר' בא בר ממל בשם רב שכבת זרע עד שיפלוט. הכא כתיב שכבת זרע והכא כתיב שכבת זרע. הכא את אמר שכבת זרע עד שיפלוט. והכא את אמר כן. א"ר יוסי שנייה היא דכתיב ונסתרה והיא נטמאה כיון שנסתרה התורה קראה טמאה. ברם הכא שכבת זרע עד שיפלוט. ליידא מילה כתיב שכבת זרע לשעורין. כהדא דתני ונסתרה והיא נטמאה. כמה היא סתירה כדי טומאה. כמה היא כדי טומאה כדי ביאה. וכמה היא ביאה כדי הערייה. כמה היא הערייה ר' ליעזר אומר כדי חזירת דקל. ר' יהושע אומר כדי מזיגת הכוס. בן עזאי אומר כדי לשתותו. רבי עקיבה אומר כדי גילגל ביצה. רבי יודה בן בתירה אומר כדי לגימת שלש ביצים מגולגלות זו אחר זו. רבי אלעזר בן פנחס אומר כדי שיקשור גירדי את הנימה. מיניימין אומר כדי שתושיט ידה ותיטול ככר לחם מן הסל. אף ע"פ שאין ראייה לדבר זכר לדבר יש כי בעד אשה זונה עד ככר לחם וגו'. אמר רבי יוסי כל אילין שיעוריא לאחר התרת הסינר. אמר רבי יוחנן כל אחד ואחד בעצמו שיער. ובן עזאי נשא אשה מימיו. אית דבעי מימר נתחמם. ואית דבעי מימר בעל ופירש. אית דבעי מימר סוד י"י ליראיו ובריתו להודיעם[1]. תני רבי אומר שלש טומאות אמורות בפרשה אחת לבעל ואחת לבועל ואחת לתרומה. לתרומה מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת בתרומה. למה לא אילו בת כהן שנישאת לישראל ונאנסה שמא אינה מותרת לביתה ואסורה לאכול בתרומה. לא מצינו אשה שהיא אסורה לביתה ומותרת לוכל בתרומה. אמר רבי אבין איתאמרת אחת לבעל ואחת לבועל ואחת ליבם. אמר ר' יוסי בי רבי בון מתניתא אמרה כן ואם מת חולצת ולא מתייבמת. תנא ר' יעקב בר אידי קומי רבי יונתן ואת כי שטית תחת אישך פרט לאונסין. מה את שמע מינה אמר ליה מה תחת אישך לרצון. אף כאן לרצון. סוטה כשם שהיא אסורה לבעל כך אסורה לבועל. כשם שהיא אסורה לאחיו של בעל כך היא אסורה לאחיו של בועל. יכול כשם שצרת סוטה אסורה לאחיו של בעל כך אסורה לאחיו של בועל. נישמעינה מן הדא האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך. הויא לה יבם כאן ויבמה ומת ואח"כ בא בעלה אסור בה ומותר בצרתה. אסור בה ומותר באשת אחיו. ואשת אחיו לא כצרת סוטה היא. הדא אמרה שצרת סוטה מותרת לאחיו של בועל. א"ר יודן אתייא כרבנן דתמן דמר רבי הילא תניי תמן כל העריות אינן צריכות גט חוץ מאשת איש בלבד. ר"ע אומר אף אחות אשתו ואשת אחיו ברם רבנן דהכא. רבי חייה בשם רבי יוחנן הכל מודין באשת אחיו שהיא צריכה הימינו גט משום הילכות אשת איש קנה בה ערוה היא. וערוה פוטרת צרתה. אמר רבי חיננא אפי' כרבנן דהכא אתי' היא בה קנסו לא קנסו ביורשיה. אמר רבי חנניה בריה דרבי הילל. אין כרבנן דתמן יהא מותר בה. רבי זעירא בשם רבי יוחנן צרת סוטה אסורה וצרת גרושה מותרת לביתה. רבי יעקב בשם רבי יוחנן כל הצרות מותרות חוץ מצרת סוטה. שמואל אמר גרושה עצמה מותרת לביתה. מהו פליג בגין דהוון עסיקין בצרות לא אדכרון גרושות. צרת סוטה למה היא אסורה רבי יוחנן אמר מריח ערוה נגעו בה. רב אמר מפני שכתוב בה טומאה כעריות:
ציונים ומראי מקומות
לשון נקי כו'. עי' תוס' סוטה ה: ד"ה הא שביאר הירושלמי.
מהו שיקנא לה משני בני אדם כאחד עי' משנה למלך פ"א מהל' סוטה ה"ב שביאר הירושלמי.
ר' יוסי בעי מקנא לה ממאה בני אדם עי' כס"מ פ"א מהל' סוטה ה"ג שכתב דלשון 'בעי' לאו לשון איבעיא ושאלה הוא, אלא לשון 'רצון' וה"ק אם הבעל רוצה מקנא לה ממאה בני אדם.ובמרה"פ כ' שזה דוחק, ומאי דדחיק ליה לכס"מ הוא הרמב"ם שם שפסק דקינא לה משני בנ"א אסורה והרי לר' יודן בירו' הוא מחלוקת אלא מדר' יוסי דלידידה פשיטא ליה, וכבר תמהו האחרונים דא"כ טעמא מאי השמיט הרמב"ם דין קינא לה ממאה בנ"א, ובמרה"פ כ' דמקורו של הרמב"ם הוא דמדבעי לר' יוסי במאה אלמא בשנים פשיטא ליה, ולכס"מ צ"ל דהיא שנים היא מאה שמה יש לחלק.
בס' בית הלוי חלק ב' סימן מב כ' דהבבלי לא ס"ל הך דינא דהא רב ששת ס"ל ו. דאם יש שני עדים במדנה"י שזינתה אין המים בודקין ובנסתרה עם מאה בודאי יש שני עדים. וכ' דמה"ט השמיט הרמב"ם דין מאה. ואע"ג דבנסתרה עם שנים ושהתה כדי טומאה עם א' איכא נמי ע"א שידע, ובתוס' שם מסתפק מה הדין בע"א שיודע, הרי דע' הרמב"ם פ"ג מסוטה הכ"ג מוכחא דס"ל דאין ע"א סותר הבדיקה וכמו שהוכיח שם המל"מ. ובס' עמודי אור סי' צ"ו אות טו עמד בזה וכ' דכיון שאין כל עד נאמן בדבר בפ"ע שהרי הוא חשוד שמא עימו זינתה ואינו נאמן אלא בצירוף חביריו כה"ג לאו עדות היא. ואמנם דע' הרשב"א בתשובה שאף החשוד נאמן דפלגינן דיבוריה כמו שציין שם. אבל בקה"י סימן ג' כ' דאף לרשב"א אין העד סותר הבדיקה עי"ש מילתא בטעמא דאל"ה לעולם איכא עד שידע שזינתה, ובמנ"ח שס"ה כ' באמת להוכיח שאין ע"א סותר הבדיקה דא"כ לעולם איכא עד שהרי פסולי עדות כשרים ובקה"י שם דחה דבריו.
לפלטיא בלילה עי' תוס' סוטה כח: ד"ה ברשות שהביא מירו' דלילה הוי רה"י ואפי' נסתרה עם אנשים הרבה, ובנדה ב. ד"ה והלל כ' דאפילה ולילה הוי רה"ר ושם בגליון הביא הירושלמי דהוי רשות היחיד, ובאחיעזר ח"א סי' ז' אות ג הק' על תוס' סוטה מגמ' נזיר נז. דמק' על מתני' דשני נזירים דהא תלתא הוי והוי רה"י ואמאי לא משני בלילה, ושם ד"ה ובשי' תי' זה, ועי"ש שהוכיח בדעת הרמב"ם דלילה לא הוי רה"י ורק לענין סוטה אסורה דאיסור סוטה לא תליא ברשויות עי"ש שהאריך.