טיוטה:ליקוט ברייתות

• כיצד רשות הגבוה בכסף גיזבר שנתן מעות בבהמה אפילו בהמה בסוף העולם קנה ובהדיוט לא קנה עד שימשוך כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט האומר שור זה עולה בית זה הקדש אפילו בסוף העולם קנה בהדיוט לא קנה עד שימשוך ויחזיק (קידושין כח:)

• האב חייב בבנו למולו ולפדותו וללמדו תורה ולהשיאו אשה וללמדו אומנות, ויש אומרים אף להשיטו במים. רבי יהודה אומר כל שאינו מלמד את בנו אומנות מלמדו ליסטות (קידושין כט.)

• כל מקום שנאמר צו אינו אלא זירוז מיד ולדורות (קידושין כט.)

• הוא לפדות ובנו לפדות, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, בנו קודמו, שזה מצותו על אביו וזה מצות בנו עליו (קידושין כט.)

• לפדות את בנו ולעלות לרגל, פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל. רבי יהודה אומר, עולה לרגל ואח"כ פודה את בנו, שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת (קידושין כט:)

• מנין שאם היו לו חמשה בנים מחמש נשים שחייב לפדות כולן, תלמוד לומר כל בכור בניך תפדה (קידושין כט:)

• הוא ללמוד ובנו ללמוד, הוא קודם לבנו. רבי יהודה אומר, אם בנו זריז וממולח ותלמודו מתקיים בידו, בנו קודמו (קידושין כט:)

• ללמוד תורה ולישא אשה, ילמוד תורה ואח"כ ישא אשה. ואם אי אפשר לו בלא אשה, ישא אשה ואח"כ ילמוד תורה (קידושין כט:)

• עד עשרים שנה יושב הקב"ה ומצפה לאדם מתי ישא אשה. כיון שהגיע עשרים ולא נשא, אומר תיפח עצמותיו (קידושין כט:)

• חנוך לנער על פי דרכו (משלי כב ו) רבי יהודה ורבי נחמיה, חד אמר משיתסר ועד עשרים ותרתין, וחד אמר מתמני סרי ועד עשרים וארבעה (קידושין ל.)

• למדו מקרא, אין מלמדו משנה (קידושין ל.)

• ולמדתם אותם את בניכם (דברים יא יט) ולא בני בניכם. ומה אני מקיים והודעתם לבניך ולבני בניך, לומר לך שכל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו למדו לו ולבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות (קידושין ל.)

• ולמדתם אותם את בניכם, אין לי אלא בניכם, בני בניכם מנין, תלמוד לומר והודעתם לבניך ולבני בניך. אם כן מה תלמוד לומר בניכם, בניכם ולא בנותיכם (קידושין ל.)

• חמשת אלפים ושמונה מאות ושמונים ושמונה פסוקים, הוו פסוקי ספר תורה. יתר עליו תהלים, שמונה. חסר ממנו דברי הימים, שמונה (קידושין ל.)

• ושננתם, שיהו דברי תורה מחודדים בפיך. שאם ישאל לך אדם דבר, אל תגמגם ותאמר לו, אלא אמור לו מיד, שנאמר אמור לחכמה אחותי את וגו' ואומר קשרם על אצבעותיך כתבם על לוח לבך ואומר כחצים ביד גבור כן בני הנעורים ואומר חצי גבור שנונים ואומר חציך שנונים עמים תחתיך יפלו ואומר אשרי הגבר אשר מלא את אשפתו מהם לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער (קידושין ל.)

• ושמתם (דברים יא יח) סם תם. נמשלה תורה כסם חיים, משל לאדם שהכה את בנו מכה גדולה, והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו בני כל זמן שהרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך ורחוץ בין בחמין בין בצונן, ואין אתה מתיירא. ואם אתה מעבירה, הרי היא מעלה נומי. כך הקב"ה אמר להם לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנא' לפתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר ואתה תמשל בו (קידושין ל:)

• קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר כי יצר לב האדם רע מנעוריו (קידושין ל:)

• בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. אם אבן הוא, נימוח. ואם ברזל הוא, מתפוצץ, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע. אם אבן הוא, נימוח, שנאמר הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים (קידושין ל:)

• נאמר כבד את אביך ואת אמך, ונאמר כבד את ה' מהונך, השוה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום. נאמר איש אמו ואביו תיראו, ונאמר את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד, השוה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום. נאמר מקלל אביו ואמו מות יומת, ונאמר איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו, השוה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום. אבל בהכאה, ודאי אי אפשר. וכן בדין, ששלשתן שותפין בו (קידושין ל:)

• שלשה שותפין הן באדם, הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני (קידושין ל:)

• רבי אומר, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, שבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם וגלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שהבן מתיירא מאביו יותר מאמו מפני שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא האם למורא האב (קידושין ל:)

איש אמו ואביו תיראו

• איש אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר איש אמו ואביו תיראו הרי כאן שנים (קידושין כט.)

• איש, אין לי אלא איש, אשה מנין, כשהוא אומר תיראו הרי כאן שנים. אם כן, מה תלמוד לומר איש, איש סיפק בידו לעשות, אשה אין סיפק בידה לעשות מפני שרשות אחרים עליה (קידושין ל:)