חתם סופר/כתובות/צה/ב

חתם סופר כתובות צה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזה"י ר"פ אלמנה ניזונית:

אלמנה ניזונית. ע' תוס' אי גרסי' ומעשה ידי' בוי"ו וכ' מהרש"א דלא ניחא להו למימר דהש"ס מסופק גם בוי"ו דומעשה ידי'. וטעמא נ"ל דבשלמא ה"י דניזונית עביד תנא לאשתמוטי הן בדיבור הן בכתיבה מפני שסוף תיבת אלמנה מסיים בה"י והוו ב' ההי"ן סמוכין משא"כ וי"ו בריש תיבת ומעשה ידי' מה"ת לאסתפוקי בי'. אמנם הריטב"א שבשיטה מקובצת כ' דבאמת הש"ס מסתפק גם בזה. והנה לעיל בסוגי' דאנשי גליל ויהודה דפסק הרי"ף כאנשי גליל מסתם משנתינו דניזונית תנן. והקשה הרז"ה הא איבעי' לא איפשטא. ורמב"ן כ' דעכ"פ מדמקובל בידינו בכל ספרינו ניזוני' ש"מ שהגאונים שאחר הש"ס הסכימו דניזונית תנן. ונ"ל דהרז"ה ס"ל כהריטב"א הנ"ל דהש"ס מסופק גם בוי"ו דומעשה ידי' וכיון שבכל ספרינו תנן ניזונית בלא ה"י וגם מעשה ידי' בלא וי"ו וסתרי אהדדי אין לסמוך על ספרינו בזה:

מנכסי יתומים. מדיוקא דהאי לישנא נראה קצת לומר דאפי' אינה ניזונית מהיתומים ברצונם וטובתם אלא מנכסיהם דהיינו שתפסה מטלטלי' מ"מ מעשה ידי' שלהם ואפי' מציאתה לפי הס"ד דאלת"ה ה"ל למימר דהא דשמואל דמציאת אלמנה לעצמה בכי האי גוונא מיירי שניזונית ממה שתפסה שאז מעשה ידי' שלהן ומציאתה לעצמה. אע"כ לאותה הס"ד אפי' מציאתה נמי ליתמי משום דבמקום בעל ממש קיימי. אע"ג דניזונית רק ע"י תפיסה דילה:

ואין חייבין בקבורתה וכו'. דע לענין חיוב קבורת כל המתים. הנה פשוט מי שהניח מעות הוא קודם ליורשיו וקוברים אותו מעזבונו. ואפי' ציווה שלא יקברוהו מנכסיו לאו כל כמיני' להעשיר יורשיו ולהטיל עצמו על הצדקה וזה מבואר בפוסקים. אך מי שלא הניח כלום לא ידעתי אם יש שום חיוב על הקרוב לקוברו יותר מעל כל ישראל אם לא מטעם צדקה אתינן עלה שהקרוב קודם ומי שעשיר בנכסיו מן הקרובי' יתן יותר. אבל לומר אלו הניח מעותיו היית אתה יורש דאורייתא. ע"כ תתחייב אתה לבדך לקוברו לא מצאתי ולא נלע"ד. ואפשר אפי' בששה קרובי' דאונני' ומטמאים ומחוייבים להתעסק בקבורתו מן התורה. היינו להתעסק ולהטריח בקבורתו. אבל לא להוציא ממונו על זה. וכיון שכן לא ידעתי כלל באלמנה שמתה ולא הנחתה כלום מה"ת לחייב קרובים שהיו ראוי' ליורשה לקוברה. והלא אלו מתה פנוי' לא הי' חיוב קבורתה על קרובים כשלא הניחה כלום. וכי מפני שנישאת ונתאלמנה יגרע כח הקרובים מי הכניסם לזה החיוב וכי מצאנו שום תנאי ב"ד על קרובים לחייב אותם מה שלא היו חייבים קודם שנישאת. ע"כ נלפע"ד אה"נ מ"ש תוס' אפי' אינם יורשים כלום כגון שהניחה מטלטלין אין רצונם שהיורשים חייבים לקוברה אלא ר"ל שאין היתומים מחוייבים לקוברה אעפ"י שהם יורשי' המטלטלים. ומטילים הקבורה על הקרובי' שהיו ראוי' ליורשה אבל לא שיתחייבו בה כלל. והיינו דדקדק רש"י ז"ל היא תקבור עצמה כלומר אם הם יורשי' ממנה תתקברה ממה שהניחה והיינו היא תקבור עצמה ולא שיהיו קרובים מחוייבים לקבור אותה מממון עצמם כלל אלא תתקבר מהצדקה. ועיי' תשו' מהר"מ א"ש ח"ב סי' ס':

והנה במהרי"ט בחי' כתובות כ' בשם מהרי"ל שהקשה מנ"ל דמתני' אתי' לאורויי לן ב' דינים מחודשי'. א' מ"ש תוס' שלא הניחה אלא מטלטלי' וכו' ב' שומרת יבם שיש לה ב' יורשי' וכו' דלמא רק אהא בשומרת יבם לחוד אתא. ואי לא הוה תנן יורשי' יורשי כתובתה הוה סד"א דבבא יתירה אתי' למ"ש תוס' שלא הניחה אלא מטלטלים משו"ה תנן יורשי' יורשי כתובתה להורות דמיירי בשומרת יבם ולא מהך דינא דהניחה מטלטלי'. ומסיק דאה"נ כן הוא כוונת תוס' דהוה סד"א דאתי' בבא דמתני' להורות אי לא הניחה רק מטלטלי' אבל לקושטא דמילתא אין דין זה אמת ע"ש. ולדבריו הי' ניחא לי מה שקשה קצת מ"ש לעיל פ' ע"ב ד"ה יורשי וכו' דהכניסה ליבם מנה מאתי' מבעלה הראשון וא"כ ע"כ מיירי שיש כאן קרקע מבעלה הראשון. וכיון שמשנתינו מיירי משומרת יבם ע"כ מיירי ביש כאן קרקע. וא"כ איך כ' תוס' בשמעתין דהך בבא מיירי בלא הניח אלא מטלטלי'. אע"כ לקושטא דמילתא לא מיירי בהכי. אבל לא נראה כן בפסקי תוס' וכן בתשו' מהרי"ל סי' ס"ד. וקו' מהרי"ט י"ל בנקל לפמ"ש תוס' לעיל פ"א ע"א ד"ה איזהו וכו' וקושייתינו נמי י"ל דמתני' מיירי בכל גווני בין הניח קרקע בין לא הניח אלא מטלטלי'. ולענין סתם אלמנה הוה רבותא בלא הניח קרקע אלא מטלטלי' וגבי שומרת יבם הוה רבותא בהניח קרקע וק"ל:

והרמב"ם פסק בלא נשבעה ומתה תקבור משל יתומי'. והראב"ד השיג עליו שיטענו אבינו התפיס לה צררי. וי"ל דודאי למאי דקיי"ל להלכתא מתוך שאיל"מ א"כ היו צריכי' לשלם הכתובה ליורשי'. ורק ביתומים מן היתומים נהוג עלמא כרב ושמואל ומסקי ס"פ כל הנשבעי' הבו דלא לוסיף עלה. וס"ל לרמב"ם הבו דלא לוסיף עלה הוא ע"ש ותבין. ולפ"ז כל מה שנאמר בזה להעמיס שיטת הרמב"ם או הראב"ד במשנתינו הכל שבוש דבימי המשנה שעדיין לא נהגו כרב ושמואל ביתומי' מן היתומים דוקא. אלא או כתנא דמשאיל"מ או מפסיד וא"כ אין שום דבר חדש במתה ולא נשבעה לכל מר כדאית לי' וק"ל:

הניזונית תנן וכאנשי יהודה. לכאורה הומ"ל לשיטת תוס' אפי' לאנשי גליל וכשקבלה קצת כתוב' שאז הרשות ביד היתומי' לסלקה אפי' לאנשי גליל וה"ל למיבעי אי מעשה ידי' שלהן כיון שהרשות ביד היתומי' והוי מרווחינן ג"כ דלא נצרך לומר דשמואל קאי לאנשי יהודה דלא כשמעתתי'. ומזה ראי' לשיטת רש"י. ואמר א' מן התלמידי' דהתם לא מיבעי' דודאי מ"י שלהן משום דהיא גרמה ואפסדה נפשה במה שתבעה קצת כתובתה. ונכון הוא לדינא לפע"ד דכן יש להוכיח לקמן בסוגי' דשמעתין גבי מוכרת וכותבת למזונות מכרתי ע"ש. דה"ל לתוס' לפרש דטוב לה לפרש משום מ"י שיהי' שלה דהרי כל עצמה לא באנו לומר שיהי' מעשה ידי' שלה אלא משום דחיישי' שהיתומים יראו כשמעשה ידי' מרובי' ומזונות בזול יזונו אותה. וכשיראו ההיפך יסלקו אותה ותשארה עני' זו בחוסר לחם. ע"כ יהי' מעשה ידי' שלה כדי שיהי' לה במה להתפרנס לכשיסלקו אותה. וכל זה באנשי יהודה. אבל באנשי גליל ומכרה קצת כתובתה. איהי דאפסדה נפשה ונכון הוא. ומטעם זה נ"ל מה שנתחבטו האחרונים הב"ח ובית שמואל לפי"מ דקיי"ל הלכתא כאנשי גליל. ומ"מ יש מקומו' שתקנו כשהב"ד רואי' כילוי נכסי יתומי' ומסלקי' האלמנה שלא ברצונה. נ"ל מ"מ כל זמן שניזונית מעשי ידי' של יתומי' דסברא נוטה כיון שניזונית משלהן יהי' גם מעשה ידי' שלהן דדי לה שתהי' יושבת תחת היתומי' כמו שהיתה תחת בעלה. ורק מחשש הנ"ל שיתומי' יערימו במרמה כנ"ל וזה לאנשי יהודה שהרשות ביד היתומים. אבל למאי דקיי"ל כאנשי גליל ורק לפי ראות הב"ד גבי דינא לא חשידא כמובן כנלע"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף