חתם סופר/כתובות/ג/ב

חתם סופר כתובות ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומסכנה ואילך עי' לקמן פ"ט ע"א במתני' מסכנה ואילך אשה גובה כתובתה בלא גט לכמה פוסקים מסכנה ואילך גובה לעולם בלא גט כיון שבשעת הסכנה נהגו כן לא בטל לעולם אפי' אחר הסכנה. וא"כ ה"נ נימא הכא. וא"ש דקאמר גזירה עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי גזירה לא מבטלי' דא"כ תהי' בטלה לעולם אפי' אחר בטילת הגזירה. עי' וק"ל:

לגמרי ניעקרה פי' יקבעו יום אחר לישיבת ב"ד וא"כ לא מיעקרא תקנתא דרבנן כלל דמעיקרא לא תיקנו אלא שישא ביום שיכול להשכים לב"ד. וא"כ לא הוה העברה על דת ואין צריך למסור נפש על זה כמו ערקתא דמסאני ואי משום שקדו הא יכול להטריח:

ולדרוש להו דאונס שרי. סברת ר"ת נראה מבואר דס"ל דנהי דודאי נאסרה לבעל דאע"ג דלענין יחוס הוה כביאת בהמה מ"מ אדם הוא והבעל מתקנא בו וה"ל מעלה מעל באישה. ונאסרה על הבעל וראוי ממילא שתאסר גם על הבועל. ומ"מ כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ואיננו אותו הבועל דמעיקרא בהמה והשתא אדם ומותרת לו וסברא זו רמוזה בשיטה מקובצת ובפסקי מהרי"א שבש"ע סי' קע"ח סעיף י"ט ע"ש אלא דס"ל לרבנו תם אי לאו דמצינו ראי' ברורה שאינה נהרגת על ביאת עכו"ם דרחמנא אחשביה כבהמה לענין בעילה ה"א דלענין בעילה הוה כמו כל אדם ואיננו פנים חדשות ונאסרה עליו אחר שיתגייר משו"ה מייתי ר"ת ראי' דביאתו חשיב כבהמה לענין שאינה מחויבת מיתה ונהי לאוסרה על בעלה נאסרה משום דמ"מ מעלה מעל באישה מ"מ כשמתגייר ה"ל פנים חדשות ומותרת להבועל ומותרת לו זה מה שנלע"ד בדעת ר"ת ז"ל ונכון הוא וכן הוא להדי' בס' תוס' יוה"כ ביומא פ"ב ע"ב. אך בתה"ד רס"י רי"ט מסופק בדעת ר"ת דאולי מתיר אפי' לבעל אך לא קי"ל כוותי' בבעל ע"ש גם בשיטה מקובצת בשם המאירי כ' דלר"ת מותרת לבעל ונדחק ליישב קו' תוס' עליו ע"ש מ"מ העיקר נראה דגם לר"ת נאסרה לבעל:

עיין הגהות מרדכי כתב סי' רפ"ו בשם ס' הפרדס. ונ"ל פירושו דלא הגידה משפחתה אולי לא יהי' כבודו לישא הדיוטית. עכשיו אמרה לו שהיא ממשפחת שאול המלך בוודאי יקיימנה עספ"ק דמגלה על פסוק ויאמר תרי זימני ע"ש. א"נ י"ל כל זמן שלא הגידה שהיא ישראלית היתה כקרקע עולם בלי שום מעשה ותנועה בשעת תשמיש והמלך לא נתן לבו על זה. אך עתה שתאמר לו שהיא ישראלית ירגש המלך שעשתה עצמה כקרקע עולם ותסתכן:

ותו התם נהגו הכא מותר נראה רש"י לטעמי' לא רצה לפרש נהגו דלא מורינן אלא כי שאיל נימא לי' תנשא ברביעי וע"כ נימא לי' אונס שרי וא"כ ישמעו הפרוצות וילמדו להיות פרוצות ביותר כשיטת רש"י ע"כ הוצרך לפרש נהגו רובא דעלמא וק"ל:

<מהדורה תנינא>

ומהסכנה ואילך עיין לקמן פ"ט ע"א במתני' רשב"ג אומר מן הסכנה ואילך אשה גובה כו' ולכמה ראשונים שם גם עתה שעברה הסכנה מ"מ עדיין הדין במקומו עומד ודייקו כן מלשון דמסכנה ואילך. ולדדהו ה"נ מסכנה ואילך נשאר כן וזהו נ"ל מנהג מצרים שהביא הרב"י בא"ח ססי' ע' שנושאים באור ליום ד' דהיינו סוף יום ג' והרב"י רוצה ליישב שם דברי הטא"ח שכ' נותנין לחתן ד' ימים וד' לילות שלמים ולפי הנ"ל ע"כ לית לי' להטור כמנהג מצרים להא גבי הא דלקמן פ"ט ע"א לא ס"ל להטור דאחר הסכנה גובה כתובתה בלא גט כמשמע מלשונו בטאה"ע סי' ק' עיין וק"ל.

ובשני לא יכנוס פירש"י משום צרכי סעודה והקשה פ"י מ"ט לא פי' משום אקרורי דעתא בימים. ולפי ע"ד נהי דכנסו בג' מ"מ לא בעלו עד אור ליל ה' משום אקרורי ומשום ברכה וליכא אלא משום שקדו. ולא מיחו בידם חכמים נ"ל לא שהי' ראוי' למחות אלא שהי' להם לדרוש אונס שרי' אבל השתא דלאו דרשו להו כן לא הי' ראוי' למחות. ומשום כן נקט נמי נהגו דמשמע דלא מורינין להו אע"ג דודאי אורי נמי מורינין להו היינו משום דלא דרשו להו אונס שרי אבל מ"מ הכל לפי טענתם דאניס אסור לכן לא הוה רק מנהגא ולא דינא ונ"ל בזה דברי רש"י מהשגת תוס' ד"ה ותו וק"ל. לגמרי נעקרי אע"ג דבשעת השמ"ד להעביר על דת אפי' אערקתא דמסאני יהרג ואל יעבר ורע ומר מה שנהגו שלא למסור נפש על יום ד' ואיך יתקנו חכמים יום אחר מפני אונס חמת המציק ודברי הג"א בזה לא הבנתי' מ"מ הכא לא יעקורו יום ד' רק יתקנו שיהי ב"ד יושבים גם ביום ד' והרי מעיקרא גם לא נהגו ביום ד' דוקא אלא משום ב"ד יושבי' ביום ה' ואי יושבים בכל יום ישא בכל יום א"כ יתקנו שישבו דיינים גם ביום ד' ולא יהי' בזה שום עקירה. ואי משום שקדו זהו בלא"ה לאו תקנה קבוע דמאן דטריח לי' שרי' בלא"ה ועמ"ש לעיל. בזה א"ש דלא משני הש"ס תקנתא דרבנן מקמי גזירה לא עקרינן משום דהכא הי' ניצלי' עי"ז מחטא מסירת נפש אערקתא דמסאני.

תבעל לטפסר תחלה כ' תוס' דהכא יום רביעי ל"ד ולפע"ד דוקא כי הטפסר לא מסר נפשו רק אבתולה ויודע הי' שנשאי' ליום הרביעי היא בתולה ולא הנישאי' בשארי ימים. והיינו דמשני לקמן מספיקא לא עקר נפשי' ר"ל כי הנשואין בג' אינו ברור לו אם הוא בתולה או אלמנה כיון שאינה נושאי' ביום תיקון חכמז"ל ע"כ לא עקר נפשי' דלמא תהי' בעולה. ואפשר נמי דהטפסר מקפיד שלא לשמש בשבטו של הדיוט ולא לבוא על הבעולה לעולם ומשום כן לא עקר נפשי' מהאי ספיקא ונכון הוא.

משום דאיכא צניעות וכו' לקמן נ"א ע"ב בתוס' ד"ה איסורא לבעלה אין להקשות מאסתר דהיתה שרי' למרדכי דצדקת גמירה היתה ע"ש. וי"ל הכי נמי הכי דאונס גמור הי' מ"מ יודעת היתה אם לא תצעק מתחלה עכ"פ תאסר לבעלה ומשום הי' צווחות ועי"ז בא לידי סכנה. ופריך ולדרוש להו דאונס שרי' לבעלה אפי' בלא ציוחה כלל כיון דאונסה מפורסם וגלוי' לכל ומשני איכא פרוצות שא"א לסמוך עליי' אם לא נראה צויחא בתחילה עכ"פ.

ולדרוש להו דאונס שרי' פירשו תוס' ואמאי לא מיחו בידם נ"ל אפי' להפוסקים דס"ל דהיכי שא"צ למסור נפשו מ"מ זכור לטוב אם יחמיר ע"ע עיין הג"א ובש"ע י"ד מ"מ פריך הכי שפיר כיון דעי"ז מעיקרא תקנתא דרבנן לית להו להחמיר לכ"ע. ועוד נ"ל דעיקור קו' הש"ס היא איך הניחו אותם בטעותם דצריך למסור נפש על זה הא קיי"ל בפקוח נפש הנשאל ה"ז מגונה עיין בש"ע א"ח סי' שכ"ח משו"ה פריך לדרוש להו דאונס שרי'. אבל צ"ע מאי פריך הא טוב שתנשא בג' ולא תבעל לטפסר שעכ"פ אם ימצא פ"פ ולא יתקרר יבוא לב"ד ביום ה' ומכ"ש לפמ"ש לעיל שאפשר שלא יבעל עד ליל ה' משא"כ בתבעל לטפסר ביום ד' שוב אינו יכול לבוא לידי בירור אם היתה נבעלת מכבר או לא. ומכ"ש לפמ"ש לעיל דהשתא דתקנו בתולה נישאית ליום ד' תו לא שכיחא זנות משום שמתירא שימצא פ"פ ויבוא לב"ד אבל אל"ה הי' שכיח וא"כ ה"נ כיון שידעה שתבעל לטפסר גם היא לא תחוש לעצמה ותבעל לכל ואולי דהוא בכלל תי' הש"ס איכא פריצות ואם נדרוש אונס שרי ותנשא ברביעי ותבעל לטפסר א"כ ליכא למיקום עלה דפריצות הנבעלת לשארי בני אדם ג"כ. ולפ"ז לק"מ קו' הריב"ם אר"ת דהך פריצות לא קאי אבעילה זה הטפסר. אלא אבעילות ישראלים אחרים שבאו עליה באירוסיה. ודע לגי' תוס' סוטה כו' משמע דס"ל לרבא יש זנות לבהמה ולק"מ קו' הריב"ם על ר"ת ואין להאריך כאן. ובחי' סנהדרין ס"פ בן סורר הארכתי בזה בעזה"י ע"ש. וראיתי למורי בהפלאה נ"י שהקשה לשיטת ר"ת גם באשת ישראל פחותה מבת ג' איכא ס"ס שמא ברצון ע"י גוי'. ולפע"ד לק"מ דברצון ע"י נכרי לא גרע מעוברת על דת דיוצאת בלא כתובה עכ"פ. ואפי' להסוברים דאם ירצה לקיימה שרי' מ"מ הכא דאיכא נמי ס"ס שמא ברצון ע"י ישראל אסור לכ"ע לקיימה. מאי אונס בירושלמי איתא מהו אונס מפני הכשפי' ונלע"ד באתרי דשכיחי כשפי' דמחבלי רחיי' ורכב והם שכיחי טפי בליל רביעי דהיינו אור ליום ד' שהוא זמן מזיקי' דנפקי אגרת בת מחלת וזמן שליטת מאדים ועיי' יפה תואר פ' בחקתי וע' רא"ם שם. ומשו"ה כיון דמשום סכנה לא מצי לישא בד' ולבעול בליל ה' וגם לישא בג' אינו יכול משום כשפי ע"כ נושאי' בשני' ודברי פני משה שם דחוקים ורחוקים וזה ברור לפע"ד. וצ"ל דבליל שבת לא חייש' לכשפי' אע"ג דגם אז יש שליטה לשבתאי ומאדים ולמזיקי' דנפקי גם בלילי שבתות מ"מ אין להם כח להזיק לישראל בשבת ובעל אוב יוכיח. ומשו"ה הוצרך לומר בין כך לא יבעול בליל שבת משום חבורה וק"ל.

ואת החתן ואת הכלה לחופה הא פשיטא לי דמברכי' ברכת אירוסי' ונשואין כדינו כיון דהתירו להכניסו לחופה ולבעול וכלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה א"כ ע"כ יברכו לו אע"ג דלענין שארי ברכות אסור אפי' לענות אמן. אמנם ברכת הצג אגוז דבשעת בעילה דלא מעכבא יש לעיין אם יברך דאע"ג דכבר חל עליו הרגל מ"מ הא אנינות נוהג בי"ט אם קובר מתו ביומו ומכ"ש דהא מידי דצינעא הוא. ונ"ל פשוט דמברך ומשו"ה האריך הש"ס ובועל בעילת מצוה וכו' והיינו בתולה דמקרי מצוה משום שעשאה כלי וק' הא הך מלתא שייך נמי בבחור שנשא אלמנה וה"ל למימר סתם ובועל ופורש מה לו להאריך ועוד דהשתא איכא למטעי דמשום דם בתולי' פורש משא"כ אי הוה קתני סתם בועל ופורש אע"כ קמ"ל אפי' בעילת מצוה דבתולה בועל ממש בלי שום שינוי והיינו בברכה דמסתמא זאת הברכה דצג אגוז היתה קבלה ביד הגאוני' מפי חכמי ש"ס וטעמא נ"ל פשוט משום שהתרו לו לבעול ובאותה שעה אינו עוסק בצרכי המת וקבורתו ממילא יכול נמי לברך הברכה השייכי לזה. ומזה נ"ל נמי דאונן המכניס בנו לברית מברך להכניסו בבריתו של אאע"ה ודלא כט"ז י"ד סי' שמ"א בסופו ושמעתי שהגאון בעל זכרון [יוסף] עשה ג"כ מעשה דלא כט"ז הנ"ל וטעמו לא ידענא.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף