חידושי הרי"מ/קידושין/נא/א

חידושי הרי"מ קידושין נא א

דף נ"א ע"א

ולרבא תיפוק לי' דקשאמ"ל ומשני לדבריו דרב"ח קאמר כו' והקשו למ"ש הרשב"א די"ל דגם אביי פליג דוקא בא' מב' אחיות דמה שאין מסורין לביאה הוא רק מספק אבל במקדש אשה ובתה או ב' אחיות כמו במתני' מודה דלא הוי קדושין כיון דודאי אין מסורין לביאה ע"ש. וא"כ נהי דרב"ח סבר כאביי מ"מ הא מודה ולמה לי' טעמא דלצרור ודוחק דפליג אתרווייהו וי"ל דהא לכאורה למ"ש תוס' דדוקא היכא דאיסור ביאה בא ע"י הקדושין אז הוי קשאמ"ל משא"כ בחייבי לאוין ע"ש. וא"כ לכאורה מאי פריך תיפוק ליה דקשאמ"ל הא בשלמא במקדש א' מב' אחיות שפיר איסור ביאה ע"י הקדושין כיון שבאמת לא נתקדשה רק א' וא"כ אותה שנתקדשה ע"י קדושין שלה בעצמה נאסר הביאה דע"י הקדושין שלה נכנסה בכלל הספק שמא קידש אחותה והוי קדושין שאמ"ל משא"כ במקדש ב' אחיות במתני' אין הביאה של כל א' נאסרת מחמת קדושין שלה רק משום קדושי אחותה וכמו אם קדש אחותה מכבר שמיד נאסרה ביאת אחותה וכשמקדשה אח"כ לא הוי קשאמ"ל וכן בב"א לא אסור הביאה ע"י קדושין רק משום אחותה ולא הוי כלל קשאמ"ל כמו בחייבי לאוין ומאי פריך כנ"ל:

אך י"ל דהא כשאומר שתיכם מקודשות לי יש כאן צדדי קדושין דיש כאן א' שאינה אחות אשה דהא עכ"פ כשמקדש שתיהן מקדש א' מהם ג"כ ועוד יש צד שיהי' שתיהן מקודשות דהא קדש שתיהן כנ"ל. וא"כ כיון דאמרינן במקדש א' מב' אחיות הוי שפיר קשאמ"ל דאיסור הביאה בא ע"י הקדושין ולא הוי קדושין כלל וממילא שניהן מותרות לו דאין שום א' אחות אשה כיון דלא הוי קדושין רק דנימא כיון שקדש שתיהן לא הוי קשאמ"ל שאין איסור הביאה ע"י הקדושין. וא"כ שוב מחמת זה עצמו הוי איסור הביאה בא ע"י הקדושין של כל א' דאם לא היתה היא מקודשת בודאי רק א' מהם והיתה היא עכ"פ בכלל הספק הי' הביאה מותרת דהי' איסור הביאה בא ע"י הקדושין ושוב היתה מותרת דקשאמ"ל לא הוי קדושין ורק משום דנתקדשה בודאי אין האיסור ע"י הקדושין ומקודשת ואסורה ושוב אינה מקודשת כנ"ל דאותו צד שיש כאן שכל א' מקדש בודאי הוי בא האיסור ע"י קדושין אלו דבל"ז היתה ספק מקודשת ולא הי' קדושין כנ"ל ומותרת כנ"ל. וכמו אם הי' אומר א' מב' אחיות מקודשת לי וגם השני' תהי' מקודשת דאף שמקדש כל א' ודאי מ"מ הוי קשאמ"ל דכל א' אם לא הי' מקדשה רק השני' הי' קשאמ"ל דהי' בא האיסור ע"י הקדושין וע"י שקדשה לא הוי קשאמ"ל ואסורה והוי שוב קשאמ"ל ולא הוי קדושין וכן כאן בכולכם ואף דאם הי' מקדש אחותה בפירוש היתה היא אסורה גם בלא קדושיה מ"מ הא אינו מקדשה בפירוש רק כולכם כנ"ל ויש לדחות קצת ואינו מוכרח. ומיושב דפריך שפיר תיפוק לי' דקשאמ"ל הוי גם במתני' וממילא מיושב הנ"ל דרב"ח דסבר כאביי דקשאמ"ל בספק הוי קדושין רק דנימא דבמתני' דבודאי מודה א"כ לא הוי כלל אין מסורין לביאה במתני' דהא אין האיסור ביאה בא ע"י קדושין שלה דכאן אף אם לא נתקדשה קדושי ודאי רק מספק הי' קשאמ"ל מספק והוי קדושין והיתה אסורה ג"כ וא"כ לאביי דבס' הוי קדושין שוב לא הוי כלל במתני' קשאמ"ל כנ"ל. ובפשיטות למאי שפירשו דקושי' הש"ס מנה"מ הוי רק שא' מהם תתקדש ופריך שפיר דהוי קשאמ"ל דבא האיסור ע"י הקדושין דהוי כמו א' מב' אחיות כנ"ל:

תוס' הקשו מחייבי לאוין דקדושין תופסין ותירצו דאין הביאה אסורה ע"י הקדושין. ולכאורה קשה מאלמנה לכ"ג וגרושה לכ"ה דבעל ולא קידש אינו לוקה ובא האיסור ע"י הקדושין ואי"ל דהתם גלי קרא לא יקח ולא יחלל חילולין הוא עושה כו' כדאמר ריש תמורה ז"א דא"כ מאי מקשה תוס' מחייבי לאוין הא ג"כ גלי קרא כי תהיינה דיליף בש"ס דקדושין תופסין וע"כ דקושי' תוס' דנלמד מזה דקשאמ"ל הוי קדושין. וקשה מאלמנה לכ"ג דאיסור הביאה בא ע"י הקדושין וגלי קרא לא יקח כו' דקדושין תופסין ונילף דקשאמ"ל הוי קדושין אף שבא ע"י הקדושין. אך לא קשה כלל דבשלמא כאן הקדושין הם הגורמים האיסור ביאה משא"כ שם דהגורם האיסור הוא מה שהיא אלמנה או גרושה רק התורה לא אסרה אלא באופן זה דרך הויה אבל אין זה הגורם כנ"ל:

כולכם קני את וחמור הוא אלא דאמר כולכם וא' מב' אחיות כו' ותמוה דכיון דסבר קשאמ"ל לא הוי קדושין עדיין הוי קני את וחמור דאותה א' שמקדש אינה מקודשת מטעם קשאמ"ל והוי את וחמור ואי"ל דבב' דיבורים לא הוי את וחמור כמ"ש יש מהראשונים דהא א"כ מאי פריך ולטעמיך הא מצי לאוקמי דאמר כולכם וב' אחיות מקודשות לי דלא הוי את וחמור שהוא בב' דיבורים ואין אחיות מקודשות כיון שקידש שתיהם וע"כ דגם בכה"ג הוי את וחמור וקשה כנ"ל ועיין רש"י שכתב כיון דמשום ספיקא דלא ידע הי' קדש ע"ש ואינו מובן כלל נהי דספיקא הוא הא מ"מ עכ"פ קדש אחת מהם ואותה אחת אינה מקודשת גם מספק משום קשאמ"ל כנ"ל ע"ש:

ונראה דלכאורה קשה לרבא דסבר קשאמ"ל כו' בקדש א' מב' אחיות כו'. הא להרמב"ם ז"ל שפ' דספיקא דאורייתא מדאורייתא לקולא רק מדרבנן לחומרא וא"כ כל אחת כאן מותרת לבא עלי' מדאורייתא כיון שהוא רק ספק שמא היא המתקדשת ואינה אחות אשה דגם בספק כרת ומיתה כ' רוב הפו' דמדאורייתא לקולא להרמב"ם ז"ל ע"ש. וא"כ כאן כיון דכל א' מסורה לביאה מן התורה למה לא יהי' קדושין עכ"פ מדאורייתא. ומאי בכך מה שמדרבנן אין מסורין לביאה ולא עדיף מקנין דרבנן דלא מהני מה"ת להרבה פ' כו'. והי' אפשר לומר דלכך לא הוי קדושין דהא גם לענין שתהי' מותרת לעלמא ג"כ כל א' הוא רק ספק מקודשת ומדאוריית' הי' שתיהן מותרות לעלמא דכל א' הוא רק ספק ומה"ת מותרת כיון שלא קידש רק א' מהם לכל א' הוי ספק דכאן איתחזק היתרא דיש לכל א' חזקת פנוי' ואף דא' ממ"נ מקודשת מ"מ לא גרע משני שבילין דבאו לשאול בזא"ז שניהם טהורין וגם בב"א האי דטמאים הוא רק מדרבנן כמ"ש תוס' ריש פסחים ע"ש. וא"כ ממילא כאן כיון שכל א' אסורה רק מדרבנן ומדרבנן הוי שוב קדושין שאין מסורין לביאה דע"כ מדרבנן לחומרא כנ"ל ולכך סבר רבא שפיר דלא הוי קדושין:

אמנם כאן באומרים לנכריות כולכם וא' מב' אחיות מקודשות כו' דנימא דגם הנכריות אינם מקודשות דהוי את וחמור משום דגם א' אינה מקודשת משום קשאמ"ל כנ"ל. ולמ"ש ז"א דהא לענין שתהי' א' מהב' אחיות שפיר מקודשת מה"ת דהא מה"ת כל א' מסורה לביאה דספיקא מה"ת לקולא וכאן לא שייך תירוץ הנ"ל דז"א דלענין הנכריות סגי רק שתהי' א' מהב' מקודשת וכאן א' עכ"פ יש בהם שהיא מקודשת מה"ת וממילא הנכריות הם ג"כ מקודשות מה"ת דהן ודאי מקודשות בלא ס' דבשלמא כשדנין על כל א' מהאחיות שפיר שייך כנ"ל שבל"ז הם ספק אבל נגד הנכריות שפיר מה"ת הן מקודשות דלא הוי את וחמור דא' מקודשת באמת מה"ת דהוי מסירה לביאה מה"ת לא הוי את וחמור כנ"ל ומיושב שפיר כנ"ל דאמר שפיר בשלמא בכולכם הוי את וחמור דא' ודאי אינה מקודשת משא"כ באומר כולכם וא' מב' אחיות ומיושב לשון רש"י ז"ל. כיון דרק מספיקא הוא והיינו כמ"ש כנ"ל:

ובקושי' הנ"ל דס' מה"ת לקולא לרמב"ם ז"ל יש לומר בפשיטות דללישנא דאיקבע איסורא מביא אשם תלוי כו' ומדאורייתא לחומרא בחתיכה אחת מב' חתיכות כיון שאחת ודאי חלב ע"ש. ממילא הכא ודאי איקבע איסורא דא' הוי אחות אשה בוודאי והוי ב' חתיכות כנ"ל וגם ללישנא דאיתחזק איסורא הוי מה"ת לחומרא ע"ש גם כאן הוי אתחזיק דהא כל א' יש לה חזקת פנוי' שלא נתקדשה היא כו' וממילא אסורה משום אחות אשה כיון שאין היא המקודשת. ויש לדחות דיש כנגדה חזקת היתר שהיתה מותרת לו. וגם כיון שצריכין לדון על שתיהם י"ל דליכא חזקה כנ"ל כמ"ש הר"ן כתובות פ"ב גבי מחבואה דהוי באו לשאול בב"א כנ' אך בב"א ג"כ מדרבנן ע"ש. עוד יש לישב הנ"ל דלא הוי את וחמור בכולכם וא' מב' אחיות וגם תמוה כמו שתמהו הראשונים מאי פריך את וחמור הוא הא קי"ל את וחמור קנה מחצה ע"ש. ונראה דהא לכאורה קשה עוד מאי פריך את וחמור הא הטעם דלא קנה הוא משום כאלו פירש שאינו רוצה להקנות לו החצי רק אם יקנה החמור ג"כ החצי וכן כאן נימא דלא יהי' הנכריות מקודשות רק אם יהי' האחיות ג"כ מקודשות כנ"ל ובאמת הא לא עדיף מאלו פירש על תנאי שמקדש הנכריות על תנאי שיהי' גם האחיות מקודשות. והא מתנה על מ"ש בתורה קי"ל דתנאו בטל ומעשה קיים וכ' הרמב"ם במקדש אשה ע"מ שתהי' מותרת לפלוני הוי מתנה עמ"ש בתור'. או דהוי דבר שאי אפשר לקיימו כיון שאין האחיות מקודשות כמו בעל מנת שתהי' מותרת כנ"ל. וגם בקני את וחמור קשה כנ"ל דהוי תנאי שאי אפשר לקיימו. ועוד דהיכא שהתנאי סותר למעשה הוי תנאי ומעשה בדבר אחד והתנאי בטל וגם כאן כיון דאת וחמור לא קנה כלל התנאי סותר למעשה מיד והמעשה קיים כנ"ל ואיך יהי' עדיף מה שאומרין האומודנא דלא רצה להקנות זה בלא זה מאלו התנה בפירוש שיהי' בטל כנ"ל. והי' אפשר לומר כמ"ש הרמב"ם ז"ל בלאחר דלא בעי דיני תנאי כלל כיון שאומר לא תקנה אלא לאחר שתתן לי ר' זוז וכה"ג שלא רצה להקנות כלל עד אז ע"ש וי"ל דגם כאן הוי כלאחר כיון שאומר את וחמור הוי כאלו התנה שלא יקנה הוא אלא בשעה שיקנה החמור וכיון דהחמור לא קנה גם הוא לא קנה כנ"ל והוי כלאחר וכן בקדושין כנ"ל אך אינו מוכרח דלמה נימא כל שלא פירש דהוי כלאחר. ולכך אפשר לומר דהטעם הוא דבשלמא כשמקדש ע"ת שייך לומר שהתנאי בטל והמעשה קיים כנ"ל משא"כ כאן כשאומר כולכם מקודשות לי אינו מקדש כלל א' מהם רק כולכם ואיך נימא דקיים המעשה ואחת מקודשת הא לא קידש אחת כלל רק הקדושין שלו הי' כולם וכולם אינם מקודשות וי"ל דתלוי אי אמרינן ידים שאינם מוכיחות הויין ידים כמו ואת נמי ע"ש. גם כאן היה מהני דנהי דדבורו כולכם מ"מ בכלל זה יש ידים שמקדש א' ג"כ ומקודשת מטעם ידים דיש יד לקדושין ושוב דלא יועיל רק מצד התנאי שיהי' כולם מקודשות והתנאי בטל כנ"ל דסותר או כנ"ל. אבל אי אין יד לקדושין ולא מהני ידים שאין מוכיחות מצד הלשון אף שמוכח מצד עצמו לא מהני כמ"ש הר"ן ריש נדרים ע"ש ממילא גם כאן אין כאן דיבור של קידושין שמקדש אחת כלל ואף שנכלל ממילא לא הוי ידים כנ"ל דעל אחת אין כאן לשון קדושין רק כולם וכיון דאין לא מהני כלל ממילא כנ"ל בלא תנאי ולא קשה הנ"ל. וממילא מיושב דפריך את וחמור הוא דאף דקי"ל קני מחצה י"ל התם כיון דבכל דוכת' ודאי יש יד כיון שהענין מוכח ממילא התם ומכש"כ שאומר את וחמור דמקנה לו והוי רק תנאי וממילא קי"ל שפיר דקני מחצה דהתנאי בטל שהוא דבר שאי אפשר לקיימו כנ"ל. משא"כ בקדושין כשאומר כולכם וידים שאינן מוכיחות מצד הלשון לא מהני פריך שפיר דכאן אינה מקודשת לכ"ע. ולכך י"ל דמיושב ג"כ הנ"ל דבאמר כולכם וא' מב' אחיות שוב הוי כאת וחמור דקני מחצה כיון שמקדשם בפירוש רק מצד התנאי והוא כנ"ל. אך י"ל דלא הוי כלל דבר שאי אפשר דהא באמת אחת מהם יכולה להיות מקודשת רק משום שלא פירש איזהו הוי קדושין שאין מסורין לביאה אבל לא מיקרי דבר שאי אפשר כיון דמצד עצמו אפשר כנ"ל ומהני ג"כ מצד התנאי. אך ז"א דמ"מ כיון שהוא מתנה שיהי' הקדושין מועילים על א' מהאחיות וזה אי אפשר כנ"ל:

או י"ל דהתם הטעם דקני מחצה הוא כנ"ל דהתנאי בטל משום דבר שאי אפשר. וק"ל דע"י שליח לא בעינן דיני תנאי משום שלא עשאו שליח רק באופן זה ובשליחות לח בעי דיני תנאי דהוי רק דיבור גרידא ואתי דיבור ומבטל דיבור ולא צריכין למילף מבני גד כו' ע"ש בפוסקים וממילא במתני' דקיבלה אחת ע"י כולן ועשאוה שליח באופן הנ"ל פריך שפיר את וחמור דכאן מהני התנאי אף שאי אפשר כיון שהוא ע"י שליח ולא בעינן דיני תנאי ובטלין הקדושין מצד התנאי דוקא שיהי' כולם מקודשות. אך יש לדחות דלענין דבר שאי אפשר לקיימו דהטעם דהוי כמפליגה בדברים גם ע"י שליח לא מהני תנאי כנ"ל. ואינו מוכרח די"ל סברא זו אינו מועיל רק ללמוד מתנאי בני גד וב"ר דצריך להיות איזה סברא כמ"ש תוס' כתובות פ' המדיר אבל מה שאין לומדין מתנאי ב"ג וב"ר גם בזה מהני תנאי כנ"ל. וממילא ע"י שליח מועיל כנ"ל אף שא"א לקיימו כיון דמ"מ לא עשאו רק באופן זה וע"י שליח מהני מסברא דדיבור ודיבור הוא כו' אך לא משמע כן או י"ל דהטעם דקני מחצה היינו שבאמת אין זה ודאי שהי' כוונתו שלא יקנה זה בלא זה והוי ספק גבי את וחמור ואין יכולין להוציא מהלוקח המחצה מספק כיון שהקנה לו בודאי המחצה שהספק מצד אחר כנ"ל או די"ל דהספק אם קני הכל או לא קנה כלל והוי לי' ממון המוטל בספק דחולקין. וא"כ פריך שפיר הכא את וחמור הוא דכיון שקיבלה אחת והוי ע"י שליח. ולמ"ש המ"ל בעשה שליח לקדש סתם וקדש קדושי ספק דהוי שינוי בשליחות ולא הוי קדושין כלל אף מספק ע"ש. וממילא כאן לא מהני כלל כיון דעשאוהו שליח בסתם ועכשיו הוי רק ספק כיון דהוי את וחמור דדוחק לומר דדוקא שעשו אותה שליח אחר שכבר שמעו שאמר כולכם וידעו שהוא רק ספק דסתמא קתני כנ"ל. או דכיון שהספק מצד הלשון הוי שוב ידים שאינן מוכיחות דלא מהני כנ"ל:

עוד הי' אפשר לישב דברי רש"י ז"ל הנ"ל דבאומר א' מב' אחיות לא הוי את וחמור. דלכאורה קשה למה בקידש א' מב' אחיות הוי קשאמ"ל הא תוס' תמורה הקשו למאי דאמר בט' טלאים וכלב א' לוקח חד והשאר לישתרי אי יש ברירה והקשו תוס' דא"כ בכל איסור שנתערב לשדי חדא ויהי' השאר מותר מטעם ברירה שנאמר הוברר הדבר שזהו האיסור ותירצו דכלל גדול בדין זה דדוקא היכא שהאיסור נולד בתוך התערובות כמו התם שנעשה עתה מחיר כלב אז שייך ברירה משא"כ היכא שהאיסור הי' לבדו ניכר ע"ש. וא"כ יקשה הכא בקדש א' מב' אחיות דהאיסור נולד בתערובות א"כ אי יש ברירה יוכל לברור איזה שתרצה ונימא הוברר הדבר שזהו קדש כמו התם גבי מחיר כלב ע"ש ותהי' היא מותרת לו ג"כ. ועיין בריטב"א כאן שכ' דלא שייך ברירה כאן כיון דליכא הוברר למפרע ע"ש. אך לדברי תוס' הנ"ל קשה כנ"ל. והי' אפשר לומר דהא מספקא לן אי יש ברירה ולכך לאביי לא הוי קדושין דעכ"פ אינה מסורה לביאה מספק אך זה טעות דהספק בדין שמא יש ברירה והוי מסורין לביאה והי' אפשר לומר דסבר אביי דמותרת לעלמא מטעם ספק ספיקא דכל א' איכא חד ספק שמא לא קידש ואת"ל שזו קדש שמא אין ברירה והוי קשאמ"ל ולא הוי קידושין כלל ולכך כל א' מותרת כנ"ל:

וממילא מיושב דזה שפיר כאן באומר כולכם הוי את וחמור משא"כ באומר א' מב' אחיות דנגד השאר נשים ליכא רק חד ספיקא דאותן ודאי קדש והוי ספק שמא יש ברירה לא הוי כלל את וחמור דגם אחת מהאחיות מקודשת ואין נגדם רק חדא ספיקא ושייך שפיר כנ"ל. אך באמת ז"א דנימא למ"ד יש ברירה תהי' מותרת לו איזה שיברור. וגם לכאורה אי הטעם רק מטעם ס"ס הי' ראוי לחלק בין באו לשאול שניהם בבת אחת דהוי כשני שבילין כיון דההיתר רק משום הספק שמא קידש חברתה והי' שניהם אסורין בב"א כנ"ל אך יש לדחות כמו דמשני הש"ס פ"ב דכתובות גבי מחבואה דהתם ודאי כו' והתם עדיין ספק לא הוי סתרי ולא דמי לשני שבילין ע"ש וגם כאן רק ספק שמא אין ברירה ולא הוי קדושין כלל וגם בב"א מותר גם לא קשה מהא דשליא קשורה בב"ק שכ' תוס' דלא מהני הס"ס כיון דיהי' סתרי אהדדי דאח"כ נטהר מחמת הס"ס להיפוך ע"ש וגם כאן אם נתיר גם את השני' לא מהני הס"ס כמו התם כנ"ל. דגם זה יש לחלק כיון שהוא בשני בני אדם משא"כ התם כנ"ל:

אמנם באמת משמע דגם למ"ד יש ברירה לא מהני בכה"ג ואף דבין התם יש לחלק קצת מ"מ דמי ממש לדאמר בש"ס סוף מעילה באומר פרוטה בכיס זה הקדש דמדמי לה לברירה דאי יש ברירה נוטל א' והשאר מותר ומאי חילוק בין פרוטה א' הקדש או א' מקודשת והי' אפשר לחלק דהתם בעשרה טלאים י"ל דהא על כל טלה יש להתיר מטעם כל דפריש מרובא פריש כו' כיון דודאי יש ט' טלאים שאינם מחיר כלב א"כ כל א' מותר מטעם שהוא מן הרוב רק דמ"מ אסור מדרבנן משום גזירה שמא יקח מן הקבוע כיון שאין האיסור ניכר או משום דבעלי חיים לא בטלי כדאמר בזבחים גבי שור הנסקל גבי נכבישינהו דניידי ע"ש וכיון שהוא רק דרבנן אמרינן ברירה בכה"ג וכן גבי, פרוטה מכיס זה הקדש דג"כ בטל רק משום דחשיב כמ"ש תוס' שם משא"כ כאן דמדאורייתא כל א' בס' איסור לא אמרינן ברירה בכה"ג. והי' מיושב בזה דנקט דוקא י' טלאים ולא נקיט בב' טלאים דין הנ"ל ולהנ"ל א"ש. ודוחק. ועוד למ"ש תוס' יבמות גבי רוק כיון שהאיסור נולד בתערובות לא שייך ביטול ברוב ממילא גם התם לא שייך כל דפריש כנ"ל ואעפ"כ אמרינן ברירה כנ"ל. ואפשר לומר דהא ברירה הנ"ל לא שייך על למפרע שהוברר שזה הי' מחיר כלב או הקדש דמאי סברא יש שזהו הפרוטה יותר מעל אחרת וצ"ל דרק מכאן ואילך אמרינן שזהו הקדש והשאר חולין וי"ל דכך הי' דעתו שעד שעה שיברר יהי' בכלל הספק וכמו במקדש לזמן קדושת דמים דפקעי כשמגיע הזמן וכן בפרוטה מכיס זה כו' כוונתו שעד שיברר יהי' באמת בספק ואחר שיברר אף שבאמת אחרת היתה הקדש תצא לחולין וכמו לזמן כנ"ל וא"כ זה דוקא בקדושת דמים אבל גבי קדושין דקי"ל מקדש אשה על ל' יום מקודשת לעולם דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"ש בנדרים כ"ט. וא"כ במקדש א' משתיהן כיון דמיד הן בספק קודם שבירר וא"כ אף אחר שמברר איך נימא דעתה פקעי קדושי' הא כיון דספק הוא על האחרת שמא הי' מקודשת עד זמן ההוא ממילא מקודשת לעולם דלא פקעה בכדי ועל למפרע לא שייך לומר שזו קידש דמהיכי תיתי לומר כן על זו יותר מעל השני' ולכך שפיר הוי קדושין כנ"ל. ויש לדחות. ועוד יש לחלק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף