חותם תכנית/פתח דבר: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(הוספת תוכן) |
(הוספת תוכן, הסרת תווי כיווניות הפוכים) |
||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
ואחרי כי יסוד תורה שבעל פה הוא צירופה אל תורה שבכתב, הלא נודה ולא נכחד כי עוד לא השגנו המושג האמתית של מטרת תורה שבעל פה ותכלית האמתית של ספרות התלמודית והמדרשית. | ואחרי כי יסוד תורה שבעל פה הוא צירופה אל תורה שבכתב, הלא נודה ולא נכחד כי עוד לא השגנו המושג האמתית של מטרת תורה שבעל פה ותכלית האמתית של ספרות התלמודית והמדרשית. | ||
ולא לבד כי חסרון המושג של צירוף תורה שבעל פה לתורה שבכתב הוא חסרון גדול כערך גודל תועלת ידיעתו, כי גם עוד תחסר לנו הידיעה העיקרית בכל תהלוכות דרכי תורה שבעל פה. כאשר לא יסתפק כל משכיל על דבר אמת, כי יש כללים מיוחדים בהליכות דרכיה ושרשיה ועיקריה. וכל כלל יכלול בקרבו כמה פרטים וכל שורש ענפים וכל עיקר ועיקר כמה עניינים פרטיים המסתבכים ומתאחדים בו. ובכל התרחבות הספרות בנוגע לתורה שבעל פה כמעט עד אין קץ והתפשטותה כמעט באין גבול, בכל זאת עוד לא מצאנו ספר שלם שיבאר את הדרך הזה בהוצאת הכללים והגדרים מספרי התלמוד. איה שוקל לשקול יקר ערך העניין הזה ולשער ההפסד הגדול שהגיע לנו מהעדרו? איה סופר לספור התועליות מזה אחת לאחת ולהעריך נגד זה הקלקולים והמכשולים שיש לנו משלילת העניין הזה? אין שום ענף מענפי ידיעת תורה שבעל פה שלא נכיר ונרגיש התועלת מזה וההפסד מחסרון הדבר הזה, כן בעצם הבנת העניינים, וכן בהוצאת הדינים הלכה למעשה, וכן ברישומם על לוח לב הלומדים. הן ידיעת הכללים והפרטים המסתעפים מהם היא ידיעת שיווי המושגים זה לזה והבדלם זה מזה, והעדר ידיעה זו גורמת מבוכה גדולה ובלבול עצום. ומי ידבר עוד מנחיצת ידיעה זו בעניין הוכחת דבר מדבר, כי הלא אז יש למוד ולשקול במתינות ובישוב הדעת שיווי העניינים. והמדה והמשקל היותר בטוחה באמתחה בעניינים האלה הוא רק ידיעת המושגים על פי הכללים והפרטים והגדרים והנגדרים בייחוסם זה לזה על פי כללי ההיגיון. ותועיל לו למוד אמות של שווים והבדלם. ולעניין זיכרון העניינים וחקיקותם על לבבו נודע כי מצד חולשת האדם וטרדותיו, ועוד כמה מונעי השלמות שיש לו, יש כמעט כמו גבול במוח האנושי כמה עניינים שיתחזקו ויתרשמו במוחו ברושם חזק וקיים, עד כי ידיעת עניינים חדשים מכהים מעט זכרון העניין על כללים ופרטים באופן שידע סדר השתלשלות הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מאליהם ויקלו מעליו משא החזקת ושמירת כל העניינים הפרטיים. ועוד בדורות הראשונים הוקירו מאד ידיעה זאת ועמלו הרבה על נקודה זו, לנתח כל עניין על כללים להקל מבני דורם כרון העניינים הרבים וזהו כוונת אמרם ז"ל {{ממ|[[בבלי/מכות/כג/ב|מכות כג:]] - [[בבלי/מכות/כד/א|כד.]]}}: "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה וכו'. בא דוד והעמידן על אחת עשרה, בא ישעיהו והעמידן על ו' וכו'" - הכוונה, בראותם שהדורות מתמוטטין ויכבד עליהם זיכרונם בפרטיות, השתדלו להגדירן בכללים וכפרטים. ואמרו {{ממ|[[בבלי/עירובין/נד/ב|עירובין נד:]]}} "אין תורה נקנית אלא בסימנים." הרצון, בכללים שיסמנו ויגדרו גדרי העניינים המסומנים, ואופן התכללות הפרטים בקרבם [וביארתי שם כל המשך המאמרים על דרך כוונה זו]. ועיין שבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קד/ב|קד:]]}} וב[[אבות דרבי נתן]] {{ממ|סוף פרק כ"ג}}: "הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא וכו' אף כך דברי תורה יהיו מצוינים לך זה מזה, ויהיו מצוינים לך זה בצד זה שנאמר: "קשרם על אצבעותיך וכו'". והרצון, שישתדל לידע הכללים והגדרים, למען יבין איך שיתחברו מושגים שונים זה לזה, ואיך שיתפרדו זה מזה. ובבראשית רבה {{ממ|פרשה ט"ז}}: "אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות". והמליצה בזה המאמר{{תוספת|*|בפתיחתי לביאורי על מדרש רבה ביארתי כי כל דברי המדרש הפשט הוא כמו הציור של הציור: תכלית הציור הוא שיושג מזה המצויר כן הוא הפשט הוא הציור, ויש בכל מאמר כוונה פנימית אשר הוא כמצוייר ויש תמיד לראות שיתדרש באופן שיהיו שניהם אמיתיים ומוסכמים עם המציאות. והחילותי לבאר המדרש רבה על דרך זה, וחלקתיו לג' חלקים: (א) ביאור המילות. (ב) ביאור הציור. (ג) ביאור המצוייר. ה' יזכני להשלימו ולהוציאו לאור.}} הוא כי כמו שהזהב כולל כמה מטבעות קטנות ומרוויח על ידי זה אשר תחת לטלטל ולשמור כמה מטבעות יוצא עתה בטלטול ושמירת זהוב אחד, כי כל הפרוטות הן בכלל הזהב - כן הוא בעניין לימוד התורה, אם ישמור זיכרון הכללים יהיו הפרטים שמורים מאליהם, וזהו מה שדרשו שם עוד: "וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת א"י", דהם עשו כללים כללים כידוע דרכי הירושלמי בזה{{תוספת|*|בירושלמי פסחים ריש פרק אלו דברים: "ר' זעירא בשם ר"א: כל תורה שאין לה בית אינה תורה" וכוונת המאמר כפי שפירשו הוא דיש להשתדל לבקש דוגמא לההלכה בכדי שלא תשתכחו העניין הוא כי כאשר יהיה לזה דוגמא יזכור העניין ע"י הדוגמא והוא ממש כמו מטרת הכללים והפרטים [והר"ר שלמה כהן במאמרו "השקפה על הספרות התלמודית בזמננו" (הלבנון נ' ל"ה שט"ו) הבין כפשוטו דהכוונה של בית אב היא כלל] וגם רוב המדרשים הם אגדות ירו', ובמדרש נראה למדי איך שהגדילו עניין זה.}}. ואמרו בויקרא רבה {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/כא/ה|פרשה כ"א]]}} "לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות. שאם ירתק - יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה". כי בהיות שהמשניות הן היסודות העיקריים והכללים הראשיים של חלקי | ולא לבד כי חסרון המושג של צירוף תורה שבעל פה לתורה שבכתב הוא חסרון גדול כערך גודל תועלת ידיעתו, כי גם עוד תחסר לנו הידיעה העיקרית בכל תהלוכות דרכי תורה שבעל פה. כאשר לא יסתפק כל משכיל על דבר אמת, כי יש כללים מיוחדים בהליכות דרכיה ושרשיה ועיקריה. וכל כלל יכלול בקרבו כמה פרטים וכל שורש ענפים וכל עיקר ועיקר כמה עניינים פרטיים המסתבכים ומתאחדים בו. ובכל התרחבות הספרות בנוגע לתורה שבעל פה כמעט עד אין קץ והתפשטותה כמעט באין גבול, בכל זאת עוד לא מצאנו ספר שלם שיבאר את הדרך הזה בהוצאת הכללים והגדרים מספרי התלמוד. איה שוקל לשקול יקר ערך העניין הזה ולשער ההפסד הגדול שהגיע לנו מהעדרו? איה סופר לספור התועליות מזה אחת לאחת ולהעריך נגד זה הקלקולים והמכשולים שיש לנו משלילת העניין הזה? אין שום ענף מענפי ידיעת תורה שבעל פה שלא נכיר ונרגיש התועלת מזה וההפסד מחסרון הדבר הזה, כן בעצם הבנת העניינים, וכן בהוצאת הדינים הלכה למעשה, וכן ברישומם על לוח לב הלומדים. הן ידיעת הכללים והפרטים המסתעפים מהם היא ידיעת שיווי המושגים זה לזה והבדלם זה מזה, והעדר ידיעה זו גורמת מבוכה גדולה ובלבול עצום. ומי ידבר עוד מנחיצת ידיעה זו בעניין הוכחת דבר מדבר, כי הלא אז יש למוד ולשקול במתינות ובישוב הדעת שיווי העניינים. והמדה והמשקל היותר בטוחה באמתחה בעניינים האלה הוא רק ידיעת המושגים על פי הכללים והפרטים והגדרים והנגדרים בייחוסם זה לזה על פי כללי ההיגיון. ותועיל לו למוד אמות של שווים והבדלם. ולעניין זיכרון העניינים וחקיקותם על לבבו נודע כי מצד חולשת האדם וטרדותיו, ועוד כמה מונעי השלמות שיש לו, יש כמעט כמו גבול במוח האנושי כמה עניינים שיתחזקו ויתרשמו במוחו ברושם חזק וקיים, עד כי ידיעת עניינים חדשים מכהים מעט זכרון העניין על כללים ופרטים באופן שידע סדר השתלשלות הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מן הכללים ויחוסם זה לזה, אז כאשר ישמור רק הכללים ימשיכו לו את הפרטים מאליהם ויקלו מעליו משא החזקת ושמירת כל העניינים הפרטיים. ועוד בדורות הראשונים הוקירו מאד ידיעה זאת ועמלו הרבה על נקודה זו, לנתח כל עניין על כללים להקל מבני דורם כרון העניינים הרבים וזהו כוונת אמרם ז"ל {{ממ|[[בבלי/מכות/כג/ב|מכות כג:]] - [[בבלי/מכות/כד/א|כד.]]}}: "תרי"ג מצוות נאמרו לו למשה וכו'. בא דוד והעמידן על אחת עשרה, בא ישעיהו והעמידן על ו' וכו'" - הכוונה, בראותם שהדורות מתמוטטין ויכבד עליהם זיכרונם בפרטיות, השתדלו להגדירן בכללים וכפרטים. ואמרו {{ממ|[[בבלי/עירובין/נד/ב|עירובין נד:]]}} "אין תורה נקנית אלא בסימנים." הרצון, בכללים שיסמנו ויגדרו גדרי העניינים המסומנים, ואופן התכללות הפרטים בקרבם [וביארתי שם כל המשך המאמרים על דרך כוונה זו]. ועיין שבת {{ממ|[[בבלי/שבת/קד/ב|קד:]]}} וב[[אבות דרבי נתן]] {{ממ|סוף פרק כ"ג}}: "הלומד תורה בזקנותו דומה לרופא וכו' אף כך דברי תורה יהיו מצוינים לך זה מזה, ויהיו מצוינים לך זה בצד זה שנאמר: "קשרם על אצבעותיך וכו'". והרצון, שישתדל לידע הכללים והגדרים, למען יבין איך שיתחברו מושגים שונים זה לזה, ואיך שיתפרדו זה מזה. ובבראשית רבה {{ממ|פרשה ט"ז}}: "אמר רבי אבהו טובה גדולה חלק הקב"ה לעולמו, אדם פורט זהב אחד והוא מוציא ממנו כמה יציאות". והמליצה בזה המאמר{{תוספת|*|בפתיחתי לביאורי על מדרש רבה ביארתי כי כל דברי המדרש הפשט הוא כמו הציור של הציור: תכלית הציור הוא שיושג מזה המצויר כן הוא הפשט הוא הציור, ויש בכל מאמר כוונה פנימית אשר הוא כמצוייר ויש תמיד לראות שיתדרש באופן שיהיו שניהם אמיתיים ומוסכמים עם המציאות. והחילותי לבאר המדרש רבה על דרך זה, וחלקתיו לג' חלקים: (א) ביאור המילות. (ב) ביאור הציור. (ג) ביאור המצוייר. ה' יזכני להשלימו ולהוציאו לאור.}} הוא כי כמו שהזהב כולל כמה מטבעות קטנות ומרוויח על ידי זה אשר תחת לטלטל ולשמור כמה מטבעות יוצא עתה בטלטול ושמירת זהוב אחד, כי כל הפרוטות הן בכלל הזהב - כן הוא בעניין לימוד התורה, אם ישמור זיכרון הכללים יהיו הפרטים שמורים מאליהם, וזהו מה שדרשו שם עוד: "וזהב הארץ ההיא טוב - מלמד שאין תורה כתורת א"י", דהם עשו כללים כללים כידוע דרכי הירושלמי בזה{{תוספת|*|בירושלמי פסחים ריש פרק אלו דברים: "ר' זעירא בשם ר"א: כל תורה שאין לה בית אינה תורה" וכוונת המאמר כפי שפירשו הוא דיש להשתדל לבקש דוגמא לההלכה בכדי שלא תשתכחו העניין הוא כי כאשר יהיה לזה דוגמא יזכור העניין ע"י הדוגמא והוא ממש כמו מטרת הכללים והפרטים [והר"ר שלמה כהן במאמרו "השקפה על הספרות התלמודית בזמננו" (הלבנון נ' ל"ה שט"ו) הבין כפשוטו דהכוונה של בית אב היא כלל] וגם רוב המדרשים הם אגדות ירו', ובמדרש נראה למדי איך שהגדילו עניין זה.}}. ואמרו בויקרא רבה {{ממ|[[מדרש רבה/ויקרא/כא/ה|פרשה כ"א]]}} "לעולם ישקיע אדם עצמו במשניות. שאם ירתק - יפתחו לו, אם לתלמוד לתלמוד, אם להגדה להגדה". כי בהיות שהמשניות הן היסודות העיקריים והכללים הראשיים של חלקי התלמוד, והם של חלקי התלמוד למשניות הן כיחס טבעות השלשלת זו לזו, על כן גם אם ברוב הימים יתקלקל חיבור השלשלת ויתרתק ויתפרד חיבור השלשלת אז הכללים והיסודות ישיבו לו הפרטים מאליהם ומעט מעט יזכור יחס חיבורן. ובמ"ח שה"ש (פ"ב): "אמר רבי יצחק לשעבר הייתה התורה כלל והיו מבקשים לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד ועכשיו שאין התורה כלל הם מבקשים לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה". כי בעוד שהשתדלו לנתח העניינים על כללים היה בנקל לזכור הפרטים, וסדר למוד כזה לא היה עליהם למעמסה, ומעת שנתבטל סדר הלמוד הזה היה עליהם זיכרון הפרטים למשא כבד גדול מנשוא, וגלל כן התרשלו מזה. [וה"ר שלמה כהן במאמרו הנ"ל הביא גם כן זה המאמר]. ובאבות דרבי נתן (פי"ה) "לרבי עקיבא קראו לו אוצר בלום, למה רבי עקיבא דומה, לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ, מצא חיטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה וכו', כיון שנכנס לביתו מברר חטים בפני עצמן, שעורין בפני עצמן וכו'. כך עשה רבי עקיבא ועשה כל התורה טבעות טבעות", והוא גם כן על דרך כוונה הנ"ל, כי בירור העניינים בהלכות הוא עניין הכללים והפרטים, כי רק על ידי בירור המושגים הפנימיים למחלקותיהם יש לברר ולידע יחס הפרטים אל הכללים. - ראינו מזה עד כמה הוקירו סגנון לימוד זה והוא מצד תועליות הנ"ל, ובייחוד מצד הסגולה הנפלאה לזיכרון העניינים שיש בו. כי מלבד אשר על ידי הכללים יזכור גם הפרטים וכנ"ל, עוד יש בו תועל נפלאה לסגולת הזיכרון, כי ידוע אשר כל עניין שמוליד התפעלות בנפש רושמו קיים במוחו לזמן רב, וכערך עוצם שיעור ההתפעלות כן הוא ערך זמן קיום רשימת הרושם, והתאחדות של שני עניינים מתחלפים בצורתם מוליד התפעלות עצומה בנפש, ועל ידי המושגים הכוללים יראה בעיניו איך כמה משפטים שכפי צורתם הם שונים ונפרדים זה מזה מתאחרים הם במושגם הפנימי. ועל ידי זה, יתרשמו הלמודים במוחו ויתחקקו על לוח לבבו לעד. גם בעזרת ידיעה זו יצלח בידינו ליתן מושגים זכים וציורים טהורים בבל דבריהם באגדה ובמדרש, גם במקומות אשר כפי חיצוניותם נראה כי אין בהם חלילה שום דבר טוב ומועיל. כי כאשר נתרגל לנתח כל עניין ולהוציא מכל משפט המושגים הפנימיים. אז נראה כי יש שם מושגים נעלים עד מאד. והרבה מן הראשונים ז"ל השתדלו הרבה בזה לצייר ציורים רוחניים במאמרי חז"ל הזרים. | ||
אמנם, אם ההשתדלות בביאורי נבכי עמקי ההלכות ואגדות ומדרשים בסדור הגיוני, בקישור סבות ומסובבים, בהצבת גבולים נאמנים על פי יסודות מוסדים וכללים כוללים בהפשטת הגשמת דבריהם עפ"י הפחת רוח חיים רוחני במאמריהם, היו מעולם למטרה נשגבה בגלל תועלתה וסגולתה בעצם, מפאת גודל ערכה הפרטית, ערך מעלת של לימוד וידיעת התורה השקולה כנגד כולם, - הלא עתה שבה להיות כ"ז תועלת וסגולה כללית, פיקוח נפש היהדות, הפחת רוח חיים בעצמות היבשות אשר על פני הבקעה. כי לא כימים הראשונים הימים האלה, כל מי שנפשו מרגשת ויודע עוד כי הוא אבר מאברי האומה, לא ימצא מנוח לנפשו וידע כי הוא אינו בן חורין להיבטל ממנה. | אמנם, אם ההשתדלות בביאורי נבכי עמקי ההלכות ואגדות ומדרשים בסדור הגיוני, בקישור סבות ומסובבים, בהצבת גבולים נאמנים על פי יסודות מוסדים וכללים כוללים בהפשטת הגשמת דבריהם עפ"י הפחת רוח חיים רוחני במאמריהם, היו מעולם למטרה נשגבה בגלל תועלתה וסגולתה בעצם, מפאת גודל ערכה הפרטית, ערך מעלת של לימוד וידיעת התורה השקולה כנגד כולם, - הלא עתה שבה להיות כ"ז תועלת וסגולה כללית, פיקוח נפש היהדות, הפחת רוח חיים בעצמות היבשות אשר על פני הבקעה. כי לא כימים הראשונים הימים האלה, כל מי שנפשו מרגשת ויודע עוד כי הוא אבר מאברי האומה, לא ימצא מנוח לנפשו וידע כי הוא אינו בן חורין להיבטל ממנה. | ||
| שורה 32: | שורה 32: | ||
א) כמו בכל איש פרטי יפעלו החושים עליו יותר מהשכל והבינה, ויסור למשמעתם הרבה יותר מכדי אשר ישמע לקול השכל - כן הוא בכלל האנשים כי ימשכו וינהו אחרי האנשים שהחושים יחושו אולי יהנו מהם יותר מאשר ינהרו אחרי אנשי לבב אנשי מדע ובינה, אשר עפ"י משפט השכל והבינה יש להם להתקרב אליהם. וע"כ העשירים הם מרכז האומה ואחריהם כל אדם ימשוך. | א) כמו בכל איש פרטי יפעלו החושים עליו יותר מהשכל והבינה, ויסור למשמעתם הרבה יותר מכדי אשר ישמע לקול השכל - כן הוא בכלל האנשים כי ימשכו וינהו אחרי האנשים שהחושים יחושו אולי יהנו מהם יותר מאשר ינהרו אחרי אנשי לבב אנשי מדע ובינה, אשר עפ"י משפט השכל והבינה יש להם להתקרב אליהם. וע"כ העשירים הם מרכז האומה ואחריהם כל אדם ימשוך. | ||
{{ש}} | {{ש}} | ||
ב) אם נשים לב להתבונן בתהלוכות בני אדם, נראה כי הקצינות והעשירות היא הרעיון הממלא חדרי לב כל איש, וכל אחד ישים מעינו אך בו. שם גביר וקצין יקר בעיניהם מאד, והאושר וההצלחה האמתית בעולם היא לדעתם רק להתעשר או להיקרא בשם עשיר. וגלל כן יתאמץ כל אחד להעריך כל מעשיו ותנועותיו בערך מעשי העשיר והקצין. הפזור העצום על כל המותרות, על היכלי עונג. על מלבושי כבוד ואבני חן; הפיזור הנורא אשר יתר לב איש יתר ממקומו בנשאו שמו על שפתיו, וכל איש אוהב עמו באהבה טהורה יחרד וירגז בזכרו השמות שעשה בקרב עמנו, רמס וכלה כל רגשות היהודים באשר הם יהודים, מצץ לשד חיותם נערים יזקנו, יקמטו בלא עת, ימותו בלא יומם בעת שיחסר להם למלאות רוח הפזור הסוער בקרבם; הפיזור האיום אשר נתן חרב פיפיות ביד שונאינו ומנדינו, המושך עלינו רוח קנאה ושנאה כיום כמו מלפנים, כי בכל עת צרה היה הפזור מראשי הסבות שהרעו והשחיתו לנו - הפיזור אשר מבית ומחוץ הוא משחית, בכל זאת אהוב ורצוי מאד ולמענו יחפץ כל אחד לרכוש לו שם עשיר וקצין. באשר לפי דעתם, העשיר הוא תכלית האנושיות, וחיי העשיר הם תכנית החיים. וע"כ יגבילו שם אדם בגבולי העשירות וחיי האיש בהתמצאות תאוות החיים כחיי העשיר. וע"כ יעמלו להגיע אל מטרת שם האדם ולחיות חיים הנקרא בשם חיים, למלאות כל מה שרגשי החיים דורשים מאתם. זאת היא אחת מהפעולות הטובות של העת החדשה! לעלוקת הזמן החדש שתי בנות, התאווה והכבוד המדומה, וכל היום "הב הב" תקראנה בקול גדול ולא יסף. אמנה בצדק תקרא העת החדשה בשם "עת החיה", יען כי חיה רעה היא, רעה עוד מחיתי יער, לאכול בשר איש ולמוץ את דמו; חיה רעה ונוראה מחית כשדה, לדוש הרי האמונה כעפר ולהדיק כל גבעות ישראל כאבק דק; שיניה שיני אריה ומלתעות לביא לה לשים גפן האמונה לשמה. נורא הוא מצב האיש אשר מבלי משים לב הושיט ידו אליה, כי תבלענו כשאול חיים, אותו והונו וכל אשר לו - זה גורל האנשים המציינים תכלית החיים וחייו בציוני העשירות והתמלאות התאוות. ורק מעטים הם האנשים הנצולים מפחד הרעיון המבהיל הזה. כי רק היחידים השרידים אשר בכל מאמצי כוחם יתדבקו אל ה' ותורתו, רק המה לא יפחדו מהתקוממות רגשות האנושיות והאות החיים, באשר יודעים ומכירים מה היא התכלית האמיתית של האנושיות והחיים. וכמאה"מ "[[תנ"ך/תהילים/קכד#ב|לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם]]" - בעת ההתקוממות של רעיונות שיא ורגשות בדויים מציוני האדם והרהוריו, "אזי חיים בלעונו" - היינו לברוח למלתעות רגשות החיים המדומים. - ומעתה נשלם החיזיון שחזינו, כי מבואר נגלה טעם הב', כי הסרת העשירים מדרכי כאמונה היא הסרה כללית, כי אחרי אשר תשוקת ההתדמות להעשירים פועל כ"כ על רוח בני אדם עד כי לא יכבד עליהם לקנותה בכל מחיר שבעולם, בכל האמצעים הכבדים והקשים הנעלים מגבולי יכולת אנושית ע"כ בעת שיחזו כי העשירים שמו להם ההתנכרות להיהדות והיהודים וההסרה מאמונה לקו בכל מעשיהם וההתדמות אל העמים למשקולת ינסו גם הם לעשות כן, לקנות שם עשיר, שם אשר לשמו ולזכרו תאוות כל נפש. ואם כי שקרא לא קאי ויש כמה מאלה המפריזים ממונם על ענייני הנהגת ביתם להשיג שם עשיר שלא יגיעו למטרת חפצם, כי הרבה אנשים יבינו וידעו מצבם}}; ה) אי סדר בלימודים . - ולבל יהיו דברי בעיני הקוראים כהשערה גרידא היוצאת מלב המשער בחומו מרוב התפעלותו, שאין בכוחו עוד לשוב אחור ולהביט עליה אם אין בה איזה מגרעת כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות ברורות בנויות על אדני הבקורת האמתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק גדול מקורות האומה ורוב גלגולי מכותיה; ועי"ז היה בידי לברר וללבן השנויים הרבים שעברו על הפרטים האלה, ואיך שבעתים ידועים נתחלפו ונשתנו הפרטים האלה. ועמדתי בדיוק על נקודת עתות השינויים, כי ע"י ידיעת זמני השינויים בדיוק | ב) אם נשים לב להתבונן בתהלוכות בני אדם, נראה כי הקצינות והעשירות היא הרעיון הממלא חדרי לב כל איש, וכל אחד ישים מעינו אך בו. שם גביר וקצין יקר בעיניהם מאד, והאושר וההצלחה האמתית בעולם היא לדעתם רק להתעשר או להיקרא בשם עשיר. וגלל כן יתאמץ כל אחד להעריך כל מעשיו ותנועותיו בערך מעשי העשיר והקצין. הפזור העצום על כל המותרות, על היכלי עונג. על מלבושי כבוד ואבני חן; הפיזור הנורא אשר יתר לב איש יתר ממקומו בנשאו שמו על שפתיו, וכל איש אוהב עמו באהבה טהורה יחרד וירגז בזכרו השמות שעשה בקרב עמנו, רמס וכלה כל רגשות היהודים באשר הם יהודים, מצץ לשד חיותם נערים יזקנו, יקמטו בלא עת, ימותו בלא יומם בעת שיחסר להם למלאות רוח הפזור הסוער בקרבם; הפיזור האיום אשר נתן חרב פיפיות ביד שונאינו ומנדינו, המושך עלינו רוח קנאה ושנאה כיום כמו מלפנים, כי בכל עת צרה היה הפזור מראשי הסבות שהרעו והשחיתו לנו - הפיזור אשר מבית ומחוץ הוא משחית, בכל זאת אהוב ורצוי מאד ולמענו יחפץ כל אחד לרכוש לו שם עשיר וקצין. באשר לפי דעתם, העשיר הוא תכלית האנושיות, וחיי העשיר הם תכנית החיים. וע"כ יגבילו שם אדם בגבולי העשירות וחיי האיש בהתמצאות תאוות החיים כחיי העשיר. וע"כ יעמלו להגיע אל מטרת שם האדם ולחיות חיים הנקרא בשם חיים, למלאות כל מה שרגשי החיים דורשים מאתם. זאת היא אחת מהפעולות הטובות של העת החדשה! לעלוקת הזמן החדש שתי בנות, התאווה והכבוד המדומה, וכל היום "הב הב" תקראנה בקול גדול ולא יסף. אמנה בצדק תקרא העת החדשה בשם "עת החיה", יען כי חיה רעה היא, רעה עוד מחיתי יער, לאכול בשר איש ולמוץ את דמו; חיה רעה ונוראה מחית כשדה, לדוש הרי האמונה כעפר ולהדיק כל גבעות ישראל כאבק דק; שיניה שיני אריה ומלתעות לביא לה לשים גפן האמונה לשמה. נורא הוא מצב האיש אשר מבלי משים לב הושיט ידו אליה, כי תבלענו כשאול חיים, אותו והונו וכל אשר לו - זה גורל האנשים המציינים תכלית החיים וחייו בציוני העשירות והתמלאות התאוות. ורק מעטים הם האנשים הנצולים מפחד הרעיון המבהיל הזה. כי רק היחידים השרידים אשר בכל מאמצי כוחם יתדבקו אל ה' ותורתו, רק המה לא יפחדו מהתקוממות רגשות האנושיות והאות החיים, באשר יודעים ומכירים מה היא התכלית האמיתית של האנושיות והחיים. וכמאה"מ "[[תנ"ך/תהילים/קכד#ב|לולא ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם]]" - בעת ההתקוממות של רעיונות שיא ורגשות בדויים מציוני האדם והרהוריו, "אזי חיים בלעונו" - היינו לברוח למלתעות רגשות החיים המדומים. - ומעתה נשלם החיזיון שחזינו, כי מבואר נגלה טעם הב', כי הסרת העשירים מדרכי כאמונה היא הסרה כללית, כי אחרי אשר תשוקת ההתדמות להעשירים פועל כ"כ על רוח בני אדם עד כי לא יכבד עליהם לקנותה בכל מחיר שבעולם, בכל האמצעים הכבדים והקשים הנעלים מגבולי יכולת אנושית ע"כ בעת שיחזו כי העשירים שמו להם ההתנכרות להיהדות והיהודים וההסרה מאמונה לקו בכל מעשיהם וההתדמות אל העמים למשקולת ינסו גם הם לעשות כן, לקנות שם עשיר, שם אשר לשמו ולזכרו תאוות כל נפש. ואם כי שקרא לא קאי ויש כמה מאלה המפריזים ממונם על ענייני הנהגת ביתם להשיג שם עשיר שלא יגיעו למטרת חפצם, כי הרבה אנשים יבינו וידעו מצבם האמיתי, ועוד יבולע להם שיחדלו מלתת אמון בהם, כי יתעוררו לבקש חשבון הכנסתם והוצאתם, ובראותם כי אינם עולים בד בבד, יבינו כי הנהגתם הנפרזה היא רק מכונה לבלוע חיל זרים עי"ז - אבל כמו עצם רעיון העשירות אינו מתאים עם דרכי השכל, כן הוא כל אורחותיה; וגם בכ"פ יצלח להם לרמוס עי"ז כמה אנשים כי יגדילו ענפי המסחר ויגלגלו גלגלי המרכולת בלא הרף, וילאו כולם למצוא פתח חשבון האמתי, וע"כ יש כמה אנשים אשר ישחקו משחק חזיונם על במת משחק התבל, כהמשחקים האומנים אשר ישימו לפניהם מסך ומסוה על פניהם וכל מלבושם ותנועתם יהיו ממש כתואר ותנועת האיש המתואר בחזיון המשחק, וכל הרואים ידמו כי הוא האיש המתואר. וכן יצלח להמשחק האומן להוליך שולל כל חוזיו, עד שישלים החיזיון והמסך יפול והמסווה יסיר מעל פניו, אז יכירוהו כולם וידעו מי הוא. כן יש כמה אנשים, שצלחה בידם לשחוק החיזיון בכל משך משחקם כל משך ימי חייהם להוליך כל הרואים שולל ורק בעת שיפיל המסך ותורם המסווה בכלות ימי חייהם ראום והכירום כלם כי היו מהמשחקים האוחזים עיני הרואים והמשנים תוארם בתואר איש אחר, ולבשו אדרת העשירות למען כחש. וגלל כן יש אנשים אשר כמו שמשקרים ומרמים בכל הליכותיהם ותנועותיהם למען השיג שם עשיר, כן ישלימו פעולת רמאותם בהסרתם מדרכי ה' ובהתדמותם אל העמים ודרכיהם. כי מי יעיז עוד פניו לחקור אודות מצבו, מי לא יראה כי כסף תועפות לו וכי בין עשירים וקציני עם שמן חלקו, הלא העני לא יתרחק מבית ה', אחרי כי שם ישפוך שיחו לפניו בהתעטף עליו נפשו, ושם ימצא נוחם לנפשו הנעצבת והנדכאה; העני לא יתדמה אל העמים, נשי הענייה לא תלכנה פרועות לשמצה. ע"כ ככל הנהגתו בבית ובחוץ, כן היא הנהגתו עם ה', הכל ברמאות וניכלות להמשיך עליו שם עשיר, ורק בגלל זה דעת דרכי ה' לא יחפץ. וכמאמר החוזה ירמיה (ט', ה') "שבתך בתוך מרמה" - כל ישיבתך והנהגתך, היא הכל במרמה לא כפי מצבך האמתי, וגם "במרמה מאנו דעת אותי" - הינם מתרחקים מדרכי ה' ג"כ לרמות עי"ז האנשים להיקרא בשם עשיר. - עכ"פ מבואר מכ"ז טעם הב' מדוע העשירים פועלים הרבה על כלל העדה, והוא מצד כי כולם רוצים להתדמות אליהם.{{ש}} | ||
ג) מדרך המון האנשים בראותם שני ענינים זה אח"ז שיכול לחול ע"ז משפע סיבובי, יקשרום בקשר הסבה. וע"כ בראותם כי העשירים יסירו מדרכי ה' יוציאו משפט מעוקל לאמר, כי ההסרה והצלחת הזמן הן כסבה ומסובב. ואם כי אין לכם שום ראיה לאמת זאת, אבל בפחזותם לא יבקשו ראיות, כי למראה מיניהם ישפטו. וגס יטו אזן לאלה האומרים כי היהדות היא למסך מבדיל בעד כמה}}; ה) אי סדר בלימודים . - ולבל יהיו דברי בעיני הקוראים כהשערה גרידא היוצאת מלב המשער בחומו מרוב התפעלותו, שאין בכוחו עוד לשוב אחור ולהביט עליה אם אין בה איזה מגרעת כמו שאין בכוח האב לראות המגרעות והחסרונות של צאצאיו - חזקתי הדבר בראיות ברורות בנויות על אדני הבקורת האמתית והתולדה הנאמנה, ובררתי לזה חלק גדול מקורות האומה ורוב גלגולי מכותיה; ועי"ז היה בידי לברר וללבן השנויים הרבים שעברו על הפרטים האלה, ואיך שבעתים ידועים נתחלפו ונשתנו הפרטים האלה. ועמדתי בדיוק על נקודת עתות השינויים, כי ע"י ידיעת זמני השינויים בדיוק | |||
{{שולי הגליון}} | {{שולי הגליון}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}} | {{ניווט כללי תחתון}} | ||