האלף לך שלמה/אורח חיים/שעו
|
< הקודם · הבא > |
|
דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי. | ||
| אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
שןא׳ אם מותר להדליק בעטרן לנר חנוכה. הנה מ״ש דאי׳ מתוס׳ שהק׳ דמנ״ל דמותר להשתמש דלמא משום כבתה זקוק לה ובשבת א״י להדליק ומה הקשו דלמא הבונה משום עטרן ז״א דאיך אפשר דר״ה מיירי בעטרן הרי אומר אין מדליקין בהם בין בחול בין בשבת והרי בחול וראי דמותד בעטרן דמה טעם לאסור בעטרן בחול. ועור דמה ענין דמותר להשתמש לאורה לענין ריחו דע והוי החשש שמא יניחנו ויצא ואף דהרגיש וכתב דאם אסור להשתמש לאורה יניחנו במקום מוצנע אבל אם מותר להשתמש לאורה יניחנו במקום מגולה. גז״א איך שייך מקום מוצנע אי לא בנר חנוכה הרי יש לו מקום קבוע על פתח ביתו או בחלון הסמוכה לרה״ר ואין הדבר בידו היכן יניחנו גם אטו סברא זו מוכרחת ומנ״ל להש״ס דר״ה ס״ל מותר להשתמש לאורה דלמא אסור להשתמש לאורה ולא ס״ל הך סברא דיניחנו במקום מוצנע ומנ״ל להש״ס להוכיח דר״ה ס"ל הך סברא ועוד לדינא דש״ס הי׳ נ״ח על פתח ביתו בחוץ ואיך שייך לומר שמא יניחנו וילך לו ולדידי נראה להסביר סברתו יותר ע״ד מה דמצינו בעלמא כסבור הייתי שאני יכול לקבל עכשיו א״י לקבל כן י״ל בזה דאם מותר להשתמש אז יש חשש בשביל הנאתו ידמה לו תחלה שיהי' יכול לקבל ואח״ב לא יהי׳ יכול לקבל ויצא אבל אם אסור להשתמש אז כיון דאין לו הנאה מזה מן הסתם אם לא יאמוד נפשו מתרצה שיוכל לקבל הריח לאידליקנו ואם הדליקו בם״כ אמורי אמוד נפשי׳ שיקבל ולא יצא עוד אבל מ״מ אין הוכחתו מן התום, כלום מיתר הטעמים הנ״ל. ומה שהעיר שמה למ״ד מותר להשתמש לאורה משמע בב״י רמ״מ צריך נד אחר לכבוד שבת וכתב הטעם מכח דמצוה אחרת גרע כמ״ש הר״ן גבי שופר במתעסק. ז״א רומה דהר״ן מיירי במצוד. דאורייתא דבאמת מן הדין בעי כונה דאף למ״ד אצ״ב היינו מכח דסתמא לשמו קאי ולכך אם הוי לשם מצוד. אחרת אז שוב אין סתמא לשמו דדלמא למצוה אחרת לכך ב״כ אבל במצוד. דרבנן דלא ב״ב. דאין לומר בזהסתמא לשמו קאי ראם במצוה דאורייתא קיי״ל רבעי כונה ולא אמרינן סתמא לשמו מכ״ש דמצוה דרבנן לא הוי סתמא לשמו ובע״ב הטעם רל״ב כונה כלל. ואם ל״ב כונה מה לי אם הוי לדבר הרשות או למצוה אחרת. אך נראה דעיקר הטעם שיהי׳ ניכר שמדליק לכבוד שבת כמו דאמרינן בפ׳ ע״פ לענין פורס מפה ומקדש כי היכי דתיתי סעודה ביקרא דשבתא כן ה״נ יהי׳ ניכר הנר דהוי לכבוד שבת גם י׳ל דהוא מטעם דאין עושין מצות חבילותחבילות כמ״ש כעין זה באו״ח 0׳- קמ״ט ואהע״ז ס״ב ובפוסקים גבי המוציא ואכילת מצה ובפיוט שבה״ג. ובעיקר הדין מצד שבת מחשש שמא יניחנו וילך לו אף לדידן שאנחנו מדליקין בפנים נראה דאין בזה איסור רבשלמא בנר שבת אם הי׳ מותר להדליק בו לא הי׳ לו נד אתר לכך ממ״נכלזמן שיהי׳ דולק יניחנו וכשיכבה יהי' בחושך וליכא שלום בית אבל בנ״ח כיון דצריך נר אחר א״כ כיון דנ״ת הוי זמנו עד שתכלה רגל מן השוק א״כ. אפשר להדליק נר של שבת שידלק יותר וא״כ נהי שיניחנו וילך לו עדיין מקיים עונג שבת אחר שיכלה הנ״ח ובזה הוי נמי סברא לומר לחלק בין מותר להשתמש לאורה או אסור דאם הי׳ מותר להשתמש לאורה א׳׳כ לא ידליק נר אחר אי נימא דא״צ נר אחר ולא כב"י א״כ לא יהי׳ לו נר אחר ויש חשש ביטול עונג שבת כי יניחנו וילך לו א״ב אם אסור להשתמש לאורה א״כ יצטרך נר אחר וממילא יקיים עונג שבת אחר שיכבה הנ״ח מיהו הש*ם בע״כ לא איירי בעיטרן מטעם הוכחות הנ״ל. והנה לדינא נראה דאף בחול אין להדליק בו כיון דהוי ריחו רע א״כ הקריבהו לפחתך ודומה לשמן שנמצא בו עכבר והנה בנר שבת לא מצינו שיהי' אסור להדליק בשמן המאוס דבנר שבת נהי דהוי מצוה מ״מ כיון דעיקר המצוה הוי להנאתו לכך לא שייך בי' " הקריבהו וכו׳ ולכך פליגי בעטרן אבל בנד של בה״כ או נ״ח דלא הוי להנאתו רק למצוה לכך אסור בדבר המאוס מכח הקריבהו וכו' ולכך אסור גם בעטרן לכ״ע בין בחול בין בשבת ואין ענין לפלוגתא דשבת כלל כנ״ל לדינא{{תוספת|א| א) ועיין בהגהות חכמת שלמה בשי׳ רש״ג מ״ש נהנ״ל אך יש להוכיח להיפוך ממ״ש בש״ה עטרן פשולתא דזפתא שעוה פשולתא דדונשא למה נ״מ לתו״מ ולמה לא אחר נ״מ לנ״ח ונע״נ דנ׳ח דהנר שוה בעטרן כשעוה מיהו לפירוש התוה׳ שה אין ראי׳ ודו״ק. ואחר נתבי זה בלמדי בשנת דף נ״ד ע״ב ברש״י במשנה אין מדליקין בשמן שרפה פרש״י בד״ה ר״י אומר אין חדלי"ין בעיטרן פרש״י בשנת והוא תמוה ושפת יתר דהרי כן הפורש במשנה מפני כבוד שבת ולכך הי׳ נראה דקמ״ל דהוי ה״ד דאף בנ״ח בשנת נמי אין מדליקין בו מפני כנוד השבת שריחו רע לכך קמ״ל רש״י דדוקא בנר שנת אושר אבל בנ״ח מותר אף בשנת מיהו י״ל דאין זה ראי׳ דאפשר כוונתו דהוי ה״ד כיון דרישא מיירי ביו״ט י״ל אף ניו״ט אושר ר״י ואף דשייה מפני כ״ש י״ל דהוי כוונתו כיון דבשנת אשריהו לכך אסרוהו יש ביו״ט דגזרינן יו״ט אטו שבת נמ״ש בפ״ק דביצה לכך קמ״ל דרין בשנת אשיר ולא ביו״ט זדו״ק {{