דרישה/חושן משפט/מד

דרישה ‏ חושן משפט מד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

צריך להחזיר מעניינו של שטר כולי בפרישה כתבתי הרשב"ם שכתב מה שאנו נוהגין לכתוב בסוף השטר וקנינא מפ' ב"פ לפלוני ככל דכתוב ומפורש לעיל כו' נקרא חזרת השטר מפני שמפורש וכופל הענין הכתוב למעלה הוא דעת רבינו שהרי בס"ס זה כתב בשם ר"ת ז"ל דצריך לכתוב קיום המחקים התלויות קודם שיכתוב וקנינא לפני שיטה אחרונה וכ"כ התוס' בשם ר"ת וכתבו שם הטעם ומש"ה אנו כותבין ש"ו ולמדין משיטה אחרונה ונוהגין לכתוב וקנינא וכמ"ש בפרישה ובהג"מ כתב בסוף ה' מלוה (וב"י הביא במח"ד) ז"ל כתב הר"מ אהא דאין למדין מש"א ה"מ ד"ח או דבר שסותר מה שלמעלה לגמרי אבל דבר שאינו סותר לגמרי מה שלמעלה כגון קנו ממנו בכל ל' של זכות דלא ידע אם נעשה הקנין (ר"ל דלמעלה כתב איך שא"ל לעדים לקנות ממנו אבל אינו מפורש אם עשו כן לבסוף וכמ"ש התוס' הבאתי לשונו בפרי') בכזה לומדין הסתימה דלעיל מן המפורש ואדרבה שיטה אחרונה עיקר דהא היכא דעליון ותחתון סתרי אהדדי אזלינן בתר התחתון אפילו בש"א (נראה דר"ל היכא דכתב ביה חובתו דהמוציא השטר דליכא למימר דזייפו וה"נ היכא דלית ביה דבר חדש) והביא ראיות ע"ז וע"ש. והב"י כתב על הגהות הנ"ל ז"ל ואזיל (מהר"ם הנ"ל) בשיטת הרמב"ן דסבר דאם לא החזיר לא מפסל שטרא בהכי עכ"ל משמע מדבריו שסובר שמ"ש וקנינא לא מיחשב חוזר בשטר מעניינו כיון דצריכה ליה לידע שקנו מידו כמו שאמר להן דאל"כ למה כתב דאזיל לשיטת הרמב"ן דסבר אם לא החזיר כו' והוא החזיר. וג"כ סבר שלא החזיר אחר זה כלל בש"א דאל"כ לא הוה מצי למידק דס"ל כהרמב"ן. וז"א כמ"ש בשם כל הני רבוותא אלא ס"ל כהתוס' דכתבו ג"כ כהאי לישנא דהג"מ ואפ"ה חשבוהו לחזרת השטר כיון דמ"מ לענין הקנין נזכר למעלה ולאו ענין חדש הוא וק"ל:

ד

ואם יש מחקים כו' ז"ל הגמרא שם (ד' קס"א) אר"י כל המחקים כולן צריך שיכתוב דין קיומיהון עכל"ה וז"ל התוס' כי' ר"ח ל"ג ודין אלא אי נמחק דבר אחד וכתב על המחק צריך שיכתוב בסוף השטר תיבה פ' דעל המחק ואפילו לספרים שלנו דגרסי ודין ל"ק מידי אם אין כותבין ודין (פי' אלא כותבין אות או תיבה שעל המחק ותו לא) דלא הוה אלא שופרא דשטרא ועוד שאנו כותבין ש"ו עכ"ל התוס'. גם ברי"ף והרא"ש לא כ' ודין אלא כל המחקים צריך שיכתבו קיומיהן ור"ל שיכתבו תיבה פ' שעל המחק ותו לא גם לא נזכר בשום מקום דצריך שיכתוב ש"ו והתוס' הנ"ל לא כתבו אלא שאנו כותבין ש"ו משמע שהוא מנהג בעלמא. וברמב"ם פכ"ז מה' מלוה כתב ז"ל צריך שיכתוב קיומיהון בסוף השטר אות פלוני או שיטה פ' על המחק או תלוייה והכל קיים עכ"ל ולא כתב שיכתוב ודו"ק. ורבינו שכתב שיכתוב שעל המחק וזו קיומה וי"ו דוזו עם השי"ן של שעל אינו מכוון יפה יחד אם לא ע"פ מ"ש בפרישה ע"ש ודוק:

ז

ואם המחק בסוף השטר כו' דברים אלו נפקא ממשמעותא דפרק ג"פ (דף ק"ס) וקאי שם אגט מקושר שעדיו מחותמים מאבראי דפריך התם א"כ ניחוש שמא זייף וכתב מאי דבעי בסוף השטר מגואי ומשני דכתב ביה ש"ו ופריך וליחוש דהדר וכתב ש"ו אחרינא ומשני חד ש"ו כתבינן ב' לא כתבינן וליחוש דילמא מחק ליה לש"ו וכתב מאי דבעי והדר כתב ש"ו אר"י מחק במקום ש"ו וכשיעור ש"ו פסול עכל"ה ומשם למדו הרמב"ם פכ"ו ממלוה ורבינו כתבו הדין גם לשטר פשוט וק"ל:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.