דברי אמת/ו

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

מעשה שהיה כך היה ראובן סבל את בתו עם בן שמעון ושלח לה סבלונות כמנהג העיר וטבע' ולאחר הסבלונות שלחו מגדים ומיני מתיקה ושושנים ובריליש ואח"כ מת בנו של שמעון ונשאר זקוקה ליבם קטן בן ב' שנים מעלה מטה ויש ס' בשנותיו של בן שמעון אולי היה קטן ואין בקידושין כלום ויש שלשה אנשים חשובים אשר עדותיהם נאמנו מאד מעידים ומגידים שמשנפטר אביו של שמעון היו מתקבצים עשרה אנשים ללמוד באותה הלילה שנפטר והיו שם תשעה אנשים ובנו של שמעון והיו מחזרים אחר אדם אחד שימנו למנין עשרה ושאלו לאביו על בנו ואמר להם שקטן היה ועד כסליו הב"ר ישלים שלש עשרה שנה והנער מת במגפה בר מינן בחשון נמצא שקטן היה לפי דברי אביו אשר הגיד דבריו במסיח לפי תומו קודם חוליו והוחזק לקטן בעיניהם ועוד העיד אדם אחד הנבון ומעולה כמה"ר מנחם פירץ ה"י קרובו של שמעון אך רחוק הוא להנער וליבמה איך שלשים יום קודם ללידת בנו של שמעון נולד לו בן ובזה השנה שלשים יום קודם מיתתו של בן שמעון בעונות נפטר ג"כ בנו של הר' מנחם והיה יודע בבירור בבנו שלא הגיע לי"ג שנים ולשאול הגיע אם בת ראובן מותרת להנשא לכל גבר די תצבא אי לא:

תשובה משנה ערוכה שנינו פ' חרש שוטה וקטן שנשאו נשים נשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום וכתב הרמב"ם ז"ל לפי שאין להם אישות כלל וכמ"ש דקטן לא תקינו ליה נישואין לא מן התורה ולא מדרבנן וכבר כתב הרמב"ם פ"ב מהל' אישות דכל שלא השלים הקטן י"ג שנים ויום א' מיקרי קטן ובקידושין שנינו עוד קטן שקידש אעפ"י ששלח סבלונות וכו' ואמרו שם בגמ' הכל יודעין שאין בקדושי קטן כלום וכ"כ בחידושי הר"ן לסנהדרין הביא דבריו מוהר"ר בצלאל ז"ל בתשו' סי' ד' דקטן פחות מי"ג שנה ויום א' אין קידושיו קידושין ורש"י ז"ל פרק המדיר כתב דקטן אין לו קידושין מדכתיב כי יקח איש אשה וקטן לאו בר קיחה הוא ובפי' ד' מיתות על מ"ש פרט לאשת קטן כתב רש"י אשמועינן דקטן אין לו קידושין וכבר עמד על דברי רש"י הרב מוהר"ר בצלאל ז"ל למה לן תרי קראי וכן פסק מרן ז"ל בשלחנו הטהור סי' מ"ג (וכ"כ מוהריק"ש בסי' מ"ג דקטן בן י"ג פחות יום א' אין חוששין לקידושין וכ"כ הרא"ש ס"פ המגרש בשם רבינו חננאל דלקדושין בעי' י"ג ויום אחד וב' שערות:

וראיתי להרב בעל חלקת מחוקק ז"ל שם הביא בשם הר' בעל בית חדש דאב המשיא לבנו קטן בן י"ב שנה הוו קידושין דרבנן ודבריו ז"ל יסודו על דברי הטור סימן א' שכתב שם דהמקדי' לישא אשה בן י"ג שנים מצוה מן המובחר איכא אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ולפי דברי מרן ז"ל כל שלא השלים י"ג שנה ויום א' לדעת הטור אסור לישא אשה בין ע"י עצמו בין ע"י אביו ובמשיאן סמוך לפרקן ששבחו חכמים היינו

בן י"ג שלמות ולפי דברי מרן דעת הטור הוא הפך דברי התוס' ורש"י והר' ז"ל תמה על דברי מרן דאיך יחלוק הטור ז"ל על דברי התוס' ורש"י ז"ל ואני הצעיר מוסיף על דברי רבינו איך יחלוק על דברי הרא"ש אביו ורבו וכמ"ש פר' האיש מקדש ולזה פירש שדעת הטור ז"ל דבמקדש ע"י עצמו כל עוד שלא יש לו י"ג שנים גמורות אינו יכול לישא אשה ולא תקינו ליה נשואין אבל באב המשיא את הבן כל שנת י"ב לא תקיני ליה נישואין אבל משנכנס שנת י"ג כל אותו השנה סמוך לפרקו קרינן ליה ומצוה איכא ורבנן תקינו ליה נישואין: ולפי דברי הרב ז"ל בנדון דידן יש לבן שמעון הנז' לקידושין דרבנן מאחר שכל זה היה בשנת הי"ג אבל הא לאו מילתא היא חדא דכבר חלקו עליו הרב בעל בית שמואל והרב בעל חלקת מחוקק ומרן ז"ל ועוד אני תמה עליו דכל מה שטרח הרב כדי שלא יחלוק הטור על דברי רש"י והתוס' ומה בצע שחולק על דברי אביו שכתב פ' האיש מקדש וז"ל מידי דהוה אקטן שהשיאו אביי דלא חשיב כאילוט היא בזנות אצלו אפילו אם גדולה ובת עונשין אע"ג דלא תקינו ליה רבנן נישואין כדתנן פ' האשה רבה בן תשע שנים שנשא אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום הרי שהרא"ש כתב דאף במקום דלא תקנו רבנן נשואין לא חשיב זנות וכבר הרב בעל חלקת מחוקק ז"ל הקשה עליו מדברי התוס' דפרק הנשרין דהא הקשו שם על מ"ש דמצוה להשיאן סמוך לפרקן ממ"ש דקטן לא תקנו נישואין ולפי דברי הב"ח ל"ק דוקא כשהשיאו אביו איכא מצוה ואין לומר דזו היא כונת תירוצם לומר דמאחר שמשיאו אביו אין כאן בעילת זנות ואדרבה מצוה איכא ולזה הביאו ממשנת קטן שהשיאו אביו וכו': (וכמו שמוכיחין דבריהן שביבמות דף ס"ב וכבר כתב הרב בצלאל סימן ק' כתב על דברי התו' הללו ומיהי סרך קידושין ליכא ואפי' השיאו אביו וכמ"ש המאירי) שהרואה ירא' להריב"ש גדול האחרונים בתשו' סימן קצ"ג כתב וזה לשונו ועוד שגם התוס' ז"ל מודים שכיון שהיא אצלו דרך קידושין ונישואין לא חשיבא אצלו בזונה ומותר לקיימה מידי דהוה אקטן שהשיאו אביו דאע"ג דלא הוו קידושין ונישואין אפילו מדרבנן דכיון דאתי לכלל נישואין לא תקינו ליה רבנן נישואין כדאיתא פ' חרש דיבמות (וכך היה דברי רש"י פ' הנזקין דף כ"ז ד"ה בפקחת למעיין בהם היטיב אלא שהתוס' לפי גרסתן הקשו לו ביבמות פ' חרש דף קי"ג בד"ה שמא) אפי' הכי מותר לקיימה ואדרבה חשיבותא הוא כדאמרינן פרק כל הנשרפין משיאן סמוך לפרקן ופירש רש"י ז"ל שם סמוך לפרקן עדין קטנים הן אלא שסמוכין לגדלות שנה או חצי שנה ומה שאסרו שם המשיא אשה לבנטו קטן היינו כשהוא קטן יותר מזה השיעור והיא גדולה ואיכא למיחש שמא תזנה עליו ועליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה כמו שפירשו ז"ל וכו':

הרי דברי הריב"ש ברור מללו הפך דברי הב"ח ומי לנו גדול באחרונים כמותו וכן יש לדקדק מדברי הרשב"א בתשו' סי' תת"ג ואלף קפ"א שכתב וההיא דקטן שהשיאו אביו בעבר והשיאו קאמר וכמה טרחות טרח הרב לעשות שלום בין רש"י והתו' והרמב"ם והטור והרי מחלוקת מפורש בין הרשב"א והרא"ש והריב"ש דהרא"ש והריב"ש כתבו בפירוש דאפי' במקום דלא תקנו רבנן קידושין ונישואין ליכא משום בעילת זנות וזו היא דעת הטור סי' ל"ז ואילו הרשב"א ז"ל בפירוש אית ליה דכל שלא תקון רבנן אף שהיא אצלו דרך קידושין ונשואין איכא משום בעילת זנות ולדידיה ודאי סמוך לפרקן שאמרו היינו בן י"ג שלמות מעתה אדמקשה הרב ב"ח למרן תיקשי ליה להרשב"א מאי פריך ממשאין סמוך לפרקן למשיא אשה לבנו קטן והרב בב"ח ז"ל רצה ג"כ להשוות דעת הרמב"ם דסמוך לפרקו היינו תחילת שנת י"ג והרב בעל בית שמואל הקשה עליו ממ"ש פ"ך מה' א"ב ואסור להשיא אשה לקטן שזה כמו זנות הוא וסתם קטן כל שלא מלאו לו י"ג שנה ויום אחד ובאמת יפה הקשה עליו ועוד יש להקשות עליו ממ"ש הרמב"ם פי"א מה' אישות וז"ל ואין משאין את הקטן עד שבודקין אותו ויודע שהביא סימנין וסימנין אינן אלא לאחר י"ג דקודם לכן שומע בעלמא הוא באופן שדברי הב"ח אין להן עמידה ועוד יתבאר לקמן:

איברא שדברי הטור ז"ל נשארו מוקשים אם לפי דרכו של הרב מר"ן ז"ל נופל הקושיא שהטור עזב את אביו ז"ל דקאי בשיטת התוס' ורש"י ולא הזכירו ואי לשיטת הב"ח ג"כ קשה ואם היה רואה הב"ח דברי הריב"ש והרשב"א לא היה כותב כן ובפרק מה שייחס להרמב"ם ולא ראה מ"ש בה' אישות ודברי הרמב"ם ז"ל מנגדין לדבריו: ואשר אני אחזה לי לע"ד דהטור בשיטת רש"י והתוס' והרא"ש קאי אין בהם כמלא נימא הפך סברת הרמב"ם והרשב"א ופירושו הוא כך דהמקדים לישא בן שלש עשרה דהרי זה משובח דקאמר היינו מתחילת שלש עשרה וכדברי רש"י וכדברי הריב"ש שאף שחכמים לא לו לא קידושין ולא נישואין מ"מ אין בעילתו בעילת זנות וכדעת אביו ז"ל וכמו שפירש הטור דבריו בסי' ל"ח שהביא דכל שהוא דרך קידושין ונישואין אף שחכמים לא תקנו אין בעילתו בעילת זנות ומ"ש דקודם י"ג היינו בשנת י"ב דעדין לא נשלם שנת י"ב ולא נכנס לכל י"ג אז מאחר שחכמים אסרו ממילא הוי כזנות וכבר ראיתי להרב בעל חלקת מחוקק שכתב וז"ל ואחרונים כתבו דאפשר גם הרמב"ם והטור ז"ל ס"ל הכי וקודם י"ג היינו קודם התחלת שנת י"ג דאז נקרא קטן לזה אבל בתוך שנת י"ג דהוא סמוך לאיש מצוה הוא ובאמת חתימת לשון הטור והרמב"ם לא משמע הכי עכ"ד:

ומה שרצו להעמיס בדברי הרמב"ם זה אי אפשר ממקום שהבאתי מפ' י"א מהלכו' אישות שכתב בפירוש שאין משיאין את הקטן עד שיביא ב' שערות וכדברי הרשב"א שכתב כן בפירוש וההיא דקטן שהשיאו אביו עבר והשיאו קאמר אך מה שכתב דסתימת לשון הטור לא ממשע הכי אין מדברי הטור שום ראיה ואדרבה לפי זה מתיישבין דברי הטור עם סברת והתוס' לא משמע הכי עכ"ד:

ומה שרצו להעמיס בדברי הרמב"ם זה אי אפשר ממקום שהבאתי מפ' י"א מהלכו' אישות שכתב בפירוש שאין משיאין את הקטן עד שיביא ב' שערות וכדברי הרשב"א שכתב כן בפירוש וההיא דקטן שהשיאו אביו עבר והשיאו קאמר אך מה שכתב דסתימת לשון הטור לא משמע הכי אין מדברי הטור שום ראיה ואדרבה לפי זה מתיישבין דברי הטור עם סברת אביו והתוס' ורש"י והגהות מיימוניות ועם דבריו שבסי' ל"ז חוא"ת עדין קשה שמדברי הטור משמע לפי מה שפירשנו בדבריו דבשנת י"ב הוי בעילתו בעילת זנות והרב בעל בית שמואל הקשה על הטור דמדברי התוס' והרא"ש משמע דאפילו בשנת י"ב דליכא מצוה כל שהיא דרך קידושין ונישואין לא הוי בעונתו בעילת זנות והשיג על הב"ח וכתב שכן כתב הפרישה ולע"ד אין מדברי הראר"ש והתו' ראיה ואדרבה דברי הריב"ש ז"ל ברור מללו דכל פחות מסמוך לפרקן איסורא איכא שמא תזנה עליו ולפי דברי התוס' דמתני' דקתני קטן שהשיאו אביו לאו באיסורא קמיירי וכמ"ש הרשב"א דעבר והשיאטו קאמר אלא בהיתרא קמיירי וכמ"ש הרשב"א דעבר והשיאו קאמר אלא בהיתרא קמיירי ומיירי בסמוך לפרקו וכל פחות מכאן מאחר דחכמים אסרו בעילתו בעילת זנות דמאחר שמצינו להרשב"א דס"ל דאפילו במקום דחכמים לא אסרו מאחר דלא תקנו נשואין בעילת זנות קרינן ליה והתוס' והטור והריב"ש חלקו מסתיין לומר דהיינו במקום דלא אסרו אבל במקום דאסרו זנות חשיב וכדברי הטור והילך לשון הגהות מימוניות פרק ו' מהלכות יבום וז"ל נשא אשה ומת ואע"ג דלא תקינו רבנן נישואין לקטן מ"מ אור"י דלא חשיבא כביאת זנות וליכא איסורא בנישואין מדתנ' בכתובו' קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה משמע שרגילין לעשות כן ומצוה נמי איכא להשיא לבנו קטן סמוך לפרקו כדאמרינן פ' אלו הן הנשרפין וכו' וכך הם דברי התוס' פ' הבא על יבמתו שכתבו ולהכי תקינו ליה נשואין דלא הויא בעילתו בעילת זנות ואף בהאשה רבה שכתבו שם התוס' בהכי מיירי דסמוך לפרקו שנשא אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום וכיון דסמוך לפרקו לכתחילה נושא שפיר מתני התנא קטן שנשא ומת פטורה ואל יטעה אדם בדברי התוספות דהבא על יבמתו שכתבו להכי תקינו ליה נישואין ללמוד מהם כדברי הר' בעל בית חדש ז"ל דהרי הריב"ש צווח ככרוכיא דקטן אין לו נישואין ואפילו סמוך לפרקו ואפי' מדרבנן וכן יש לקדק מדברי ההגהות מיימון (וכן כתב המרדכי ריש הבא על יבמתו דאף סמוך לפרקו לא תקנו): וכן כתב ר"ש משנץ הובאו דבריו בהגהות מרדכי דקידושין ומן התימה על הרב בב"ח שהביא דבריטו וז"ל עוד אמרו פ"ד ממיתות המשיא אשה לבנו קטן עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה ופריך עלה מהא דתניא גבי בניו ובנותיו המשיאן סמוך לפרקן עליו הכתוב אומר וכו' ומשני סמוך לפרקו שאני והשתא היכי שרי הא אתי למי בעל בגדלות בלא ברכה דקידושי קטן ונישואין אינו אלא כמטייל עמה בבית דלא תקינו ליה רבנן דאמרינן ביבמות פרק חרש דאשתו פטורה מן החליצה ומן היבום ע"כ וכן כתוב בשיטת רבינו בצלאל ז"ל של פ' הכותב משם הר"י מטראני ז"ל על משנ' קטן שהשיאו אביו דוקא אם הגדיל אבל אם מת בעודו קטן אין לה כלום שאין נשואי הקטן נשואין. (איברא שראיתי בהרב בצלאל סי' ז' שהביא דברי הרב המאירי דס"ל בדעת התו' דאף בקטן הרבה כך דעתם אעפ"י שראיה שלהם אינו אלא מסמוך לפרקן מאחר שכתבו בסתם) וע"ש כתוב ותלמידי רבינו יונה כתבו וז"ל קטן שהשיאו אביו כלומר אע"ג שנישואי קטן אינם נישואין ואין האשה צריכה ממנו גט זהו כשגרשה קודם שגדל אבל אם משהגדיל וכו' ואית דבעי מימר שאסור לאדם להשיא בנו קטן ואם השיאו הו"ל הברכות של אירוסין ושל נישואין לבטלה וגם רבינו משה כתב שאין משיאין את הקטן ואין זה נראה אלא ודאי מותר להשיאו שאם איתא שהיה איסור בדבר היכי מיירי מתניתין בדבר שיש בו איסור וכן הורה הלכה למעשה הרב רבי שלמה מן ההר ע"כ:

ולמדנו מדבריו דהרמב"ם אוסר וכמ"ש ודלא כהב"ח והרי כמה רבנים גאוני עולם אמרו דלא תקנו רבנן קידושין ולא נישואין לקטן אלא אוקמוה אדאורייתא וכל כמה שאין לו י"ג שנים ויום א' ויש לו ג"כ ב' שערות ובהבצר אחד מהנה הכל יודעין שאין בקידושיו קטן כלום וכמ"ש הקידושין ואילו לדהברי הב"ח אין הכל יודעין שהרי קטן שהשיאו אביו צריך גט לדעתו באופן דאין לחוש לדברי הב"ח ואנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ור"י בעל התוס' ורבינו שמשון בן אברהם משנץ והגהות מיימון ורבינו ישעיה מטראני והגהות מרדכי והרשב"א ותלמידי רבינו יונה והר' שלמה מן ההר והרב המאירי והריב"ש כולם פה אחד שאין לחוש לקידושין הללו: מעתה נשאר לנו סבר' ר"י בר יאודה אשר הביאה הרב מוהר"י קונון שו' ל' וז"ל רבי נתן המכירי שאל מאת רבינו יצחק בר יאודה בן י"א שנה שקדש לו אביו אשה בטבעת ועדים אם ימאן צריכה גט או לא והשיב שצריכה גט שמצינו בכל מקום שזכין לאדם שלא בפניו ועוד מאחר שלא מיחה עד שנעשה בן י"ג וחצי מאן לימא לן דלא ארצויי ארצי קמיה אחר שגדל ושתק וקבל ולאחר מכן חזר דאינה חזרה ואין לפקפק באיסור א"א ושם כתוב שנחלקו עליו רבינו שלמה בר שמשון וכן רבינו קלונימוס איש רומי ומרן ז"ל כתב דדברים תמוהים הם ומהרשד"ם חא"ה סי' ה' כתב שדבר זה מתמיה מאד ואם באנו לחוש לכל הסברות הנמצאות בקונדרסין לא הנחת בת לאברהם אבינו ואין לחוש לסברא זאת מאחר שרבותינו הפוסקים המובהקים אשר על פיהם אנו חיין לא הזכירו מזה וכל זה אפילו שהגדיל אח"כ ג"ם מוהר"א די בוטון סב' לחם רב סי' כ"ה כתב דר"י בר יאודה דעת יחיד הוא וראוי לבטלו לגבי כל רבוותא דהא ר"ש ב"ר שמשון ורבי' קלונימוס פליגי עליה והתירוה בלא גט גם הרב מוהר"ר אהרן ששון סי' ס"ה שנשאל על אותו הנדון שנשאל הרב בעל לחם רב התיר' בלא גט וכתב לבסוף כי הסכימו בהתיר חכמי רבני גאוני העיר גם הרב בעל עצמות יוסף ז"ל דף פ"א ע"ב כתב שדעת יחיד הוא ובטל מעצמו וכבר האריך בביטולו בתשו' שאלה גם הר' מוהראנ"ח ח"א סי' מ"ז הקל במקו' יבם והרב מוהר"י מטראני ז"ל חא"ה סי' מ"א הרבה להקשות על דברי ר"י בר יאודה והרב מוהר"ר בצלאל בתשו' סי ה' שניהם המלכים יצאו לקראת נשק בראיות תלמודיות לבטל ולסתור דברי הר"י בר יאודה ומתוכם ראיה מכרעת ממאי דתנן קטן שהשיאו אביו כתובתה קינימת שע"מ כן קיימ הופריך בירושלמי וקטן מגרש כלומר מי צריך גט לקידושיו שנשא בקטנות עד דמחיייבת ליה כתובה ומשני והוא שבא עליה משהגדיל וכ"כ הרשב"א הביאו ה"ה והר' יונה והר"י מטראני ז"ל והילכך משמע להדיא דאפילו קטן שהשיאו אביו וגדל לית מששא בקידושיו ואינה צריכה ממנו גט אלא א"כ בעל לאחר שהגדיל וזו הראיה ג"כ מבטלת דברי הב"ח שכתב דסמוך לפרקו יש לו קדושין מדרבנן וכתב מוהר"ר בצלאל דהטור ז"ל אעג"ב דלא אצריך בעילה ממש בפני עדים יחוד מיהא בעי לכשיגדיל כדי להצריכה גט: וכתב ז"ל דהרמב"ם והר' יונה והרשב"א ור"י בעל התוס' והרא"ש והטור והמאירי והר"י מטארני וה"ה כלם חולקים על הר"י בר יאודה ומסכימים עם הר"ש בר שלמה ועם רבינו קלונימוס איש רומי ואני הצעיר מוסיף עליהם עוד רבינו שמשון משנץ שהובא בתשובה דשייכי והגהות מרדכי והגה' מיימון והר' שלמה מן ההר והריב"ש שכלם חלקים על ר.,י בר יהודה דאפי' בסמוך לפרקו ע"י אביו אין לו קדושין מכל וכל (Pומרן בתשו' דף י"ד כת' דאיזה תלמיד טועה כתבו ותלה עצמו באילן גדול) ועוד כתוב בתשו' הגאוני' רמזו הר"ב כנה"ג והיא בסי' קס"ז וז"ל ראובן קידש את בתו קטנה לבן שמעון קטן ע"י אביו ושלח שמעון סבלונות וקבלו ראובן ויצא להם שם בעיר שהיא מקודשת לבן שמעון ועתה נתגדל בן שמעון והנערה אומרת אינו רוצה אותו ובן שמעון אומר לא אניחנה צריכה גט מבן שמעון או לא כי יש מי שאומר לכי גדלי גדלי קידושין בהדיה מה הדין תשובה אינה צריכה ממנו גט כי הקידושין ההם שנתן בקטנותו אינן כלום ואעפ"י שקידשה ע"י אביו ע"כ:

ואם הלכה רופפת בידך קבלת הגאונים תכריע וכל שכן גבי סבלונות דנדון דידן כאשר כתבו הרב הזקן מוהר"ח אלפאנדארי והרב בעל פ"מ ח"ב סי' ה' (ומהר"ר יחיאל בסאן סי' ל' ומהר"י מטראני בתשו' כ"י הביאה הכנה"ג סי' מ"ג) ועוד כתב הרב בעל כנה"ג הרבה מן האחרונים שסתרו דברי הר"י יאודה וכעת אין הפנאי מסכים לעמוד על דבריהם וספריהם אינם מצויין בידי כעת:

ועדיין נשאר לנו לידע אם יש מאן דס"ל תוך זמן כלאחר זמן ואם הביא סימנים לאחר שנים עשר שנים חשיב גדול וקידושיו קידושין וגיטו גט והנה ראש המדברים בפירושא ולאו מכללא הוא הרב בעל העיטור הביאו דברי הר' מוהראנ"ח ח"א סי' מ"ז דדוקא לענין נדרים אמרו דתוך זמן כלפני זמן אבל לענין גיטין וקידושין תוך זמן כלאחר זמן והילך לשון בעל העיטור וז"ל וקשיא לן כי מיבעיא לן תוך זמן כלפני זמן או כלאחר זמן מאי קא מיבעיא ליה הא פלוגתא דר' יהודה ורבי שמעון היא ורב נחמן ורב יצחק דאמרי התם תנאי היא מדחי ליה לימא כתנאי מהא דהא ליכא לדחויינהו כלל ואיכא למימר דלא מיבעיא לן אלא לענין עונשין כדאסירנא התם דהתם הוא דפסקינן תוך זצן כלפני זמן אבל לענין חליצה ומיאונין לא קאמר ואיכא למימר דהלכה כרבי יהודה כדקי"ל רבי יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה ור"ע וכתב שם מהר"ר אליהו דמהר"י מינץ ז"ל ייחס לבעלי התו' דאינהו חיישי קצת לסברת תוך זמן כלאחר זמן: ורש"י פרק התקבל על מ"ש שם הגיעו לעונת נדרים נדריהן נדר והקדשן הקדש וכנגדן בקטנה חולצת ופרש"י הגיע לעונת נדרים שנה אחתלפני נערות נדריה נבדקים חולצת אם הביאה סימנין ולא אמרינן שומא נינהו אבל קודם לכן אין סימניה סימנין ואינה חולצת דאיש כתוב בפרשה ומקשי' אשה לאיש והתו' כתבו פירש בקו' וכנגדן בקטנה חולצת שנה א' לפני נערות כגון בת י"א שנה ויום א' אם הביאה סימנין חולצת ולא אמרינן שומא נינהו והקשו התוס' דהא רבא פסק דתוך זמן כלאחר זמן ואם נאמר דרש"י ס"ל כדעת בעל העיטור ומכח קושייתו צריכין אנו לומר דמאי דפסק רבא תוך זמן כלפני זמן היינו למכות ולעונשין אבל לענין חציצה ומיאונין אדרבה פסק רבא כרבי יאודה דתוך זמן כלאחר זמן אבל נראה דזה אי אפשר דהרי שם פ' יוצא דופן אמרו אמ' רבא הלכת' תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר דוטרא מתני לה לשמעת' דרבא בהאי לישנא אמר רבה קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת ופירש"י מתנו לה לשמעת' דרבא בהאי לישנא דשמעינן נמי מינה תוך זמן כלפני זמן רב שמואל בר זוטרא מתני לה לשמעת' דרבא בהאי לישנא אמר רבה קטנה כל שתים עשרה שנה ממאנת והולכת מכאן ואילך אינה ממאנת ואינה חולצת ופירש רש,י מתנו לה לשמעת' דרבא בהאי לישנא דשמעינן נמי מינה תוך זמן כלפני זמן ממאנת והולכת ואפי' הביאה שומא נינהו ואם יבמה היא לא חשבינן לה גדולה לענין חליצה ואינה חולצת ואי רש"י ס"ל כסברת בעל העיטור דהס' הוא לענין עונשין ופסק דתוך זמן כלפני זמן לעונשין אבל לחליצה ולמיאון הלכה כרבי יהודה א"כ מרב שמואל בר זוטרא שפסק רבא דאפילו לחליצה ולמיאונין תוך זמן כלפני זמן ומכ"ש לעונשין וא"כ חזר' הקושיא למקומה דרבא אדרבא דהכא קאמר רבא דכל י"ב שנה ממאנת ואפילו הביאה סימנין דקטנה היא דתוך זמן כלפני זמן ואיני פ' התקבל קאמ' רבא דכל י"ב אם הביאה סימנין חולצת דגדולה היא דתוך זמן כלאחר זמן אבל בעל העיטו ריפרש כמו שכתבו התו' דרב שמואל בר זוטרא מתני לה בהאי לישנא דאין להוכיח כלום אם תוך זמן כלאחר או כלפני דאפשר דמיירי בבדקו ולא אשכחו או בלא בדקו כלל ולעולם כל היכא דאשכחו תוך זמן כלאחר זמן: וא"ג לדעת רש"י בעיא זו בין לעונשין בין לחליצה ולקדו' וכמו שכתבו התו' ולא כמו שכת' בעל העיטור ופסק רבא הלכתא תוך זמן כלפני זמן דהיינו כרבי שמעון ולא כר' יהודה ואם כן איך מצי סבר רש"י דתוך זמן כלפני זמן אלא דהתם רש"י אפשר דגריס רבה וכמ"ש התו' ולעולם אין ראיה מדברי רש"י וכמו שכ' מוהראנ"ח ובהדיא כתב רש"י פ' מצות חליצה על מ"ש שם דאמר רבי ישמעאל כך אמר אבא איש כתוב בפרשה אבל אשה בין גדולה בין קטנה ועליו אמרו מדבריו של ברבי נלמוד קטנ' חולצת בפעוטות רבא אמר עד שתגיע לעונת נדרים והלכתא עד שתביא ב' שערות ופרש"י לעונת נדרים שנה א' קודם לזמן ב' שערות כדתנן פ' יוצא דופן וכו' הרי שרש"י קאמר דאין זמן ב' שערות אלא לקטנה מי"ב ואילך וקודם לכן שומא הוי וכן לזכר קודם י"ג:

ושמא תאמר היר אמרו פ' מי שמתו דף כ"ד אמר מר אם היובניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה אמר רב חסדא תינוקת בת ג' שנים ויום א' תינוק בן תשעה שנים ויום אחד איכא דאמרי תינוקת בת י"א שנים ויום אחד תינוק בן י"ב שנים ויום א' ואידי ואידי עד כדי שדים נכונו ושארך צמח ופירש רש"י ז"ל בת שלשה ובן תשעה שהיא זמן שהן באין לכלל ביאה בת י"א ובן י"ב זמן שהן באין לכלל שערו' ושדים נכונים שמשם ואילך באות לכלל שאדם מתאוה להן: ואין לומר ולדקדק מכאן דס"ל לרש"י דתוך זמן כלאחר זמן דהרי הטור ז"ל א"ח סי' ע"ג כתב דבת י"א לנקבה ובן י"ב לזכר אם הביאו שתי שערות דינו כגדול ואין לומר דהטור סובר דתוך זמן כלאחר זמן (ועוד ראיה מדברי רש"י פ' יוה"ך שכתב דלדברי רב חסדא אינו חייב להשלים רק בן י"ג) אלא ע"כ צריכיןאנו לומר דלענין זה אעפ"י שהן שומא לענין הגדלות לענין זה חשיבי כגדולים כל שהן בני י"ב והביאו שערות וב"י יוחסין תנן הגדילו זה ישן בכסותו וכו' ובגמר' וכמה אמר רב אדא בר רב עזא אמר רב אסי תינוקת בת תשע שנים ויום א' תינוק בן שנים עשרה שנה ויום א' איכא דאמרי תינוקת בת י"ב שנים ויום א' תינוק בת שלש עשרה שנה ויום א' וזה וזה כדי שיהיו שדים נכונו ושערך צמח ופי' רש"י ז"ל תינוקת בת ט' שנים והביאה שערות דכי איכא שדים נכוני ושערך צמח היא דמגרו בה וסבר לה כמ"ד בת ט' שנים ויום א' שהביאה שערות סימן הן מכאן ואינך אבל קודם לכן שומא ותינוק בן י"ב שנה ויום א' קרי ליה גדול ולא יישן עם אמו עוד בקירוב בשר:

וזה וזה בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא בתינוקת בעינן שדים נכונו בסימני נערות בסימנין שבודקין שהיינו בוחל כדתנן במס' נידה ביחל אלו ימי הנעורים ושערך צמח אלא שללישנא קמא אם אתיא שערות מט' שנים ולמעלה הוי סימן גמור וללישנא בתרא הוי שומא עד בת שנים עשרה שנה ויום א': ומשמע הכא דכלן בין לישנא קמא בין לישנא בתרא בעו גדולים ממש וללישנא קמא תינוק בין שנים עשרה ויום א' הוי גדול והיינו ודאי דס"ל תוך זמן כלאחר זמן וכבר כתב הר"י מינ"ץ שדעת רש"י בכל איכא דאמרי בשל תורה לפסוק כדברי המחמיר וכ"כ התוס' פ"ק דע"ז רש"י היה פוסק בכל איכא דאמרי שבתלמוד בשל תורה הלך אחר המחמיר (ומן התימה על הרשד"ם חא"ה סי' ר"ג) וי שלדקדק בדברי רש"י הללו דמאחר דאיכ' דאמרי קמא ס"ל כמ"ד דבן תשע שנים ויום א' סימן אמאי בתינוק ג"כ בן תשע שנים ויום א' שהביא ב' שערות אמאי לא קרי ליה גדול דהא מאן דס"ל דמבן תשע ולמעלה אם הביא סימנין הוי גדול בין בתינוק בין בתינוקת אמרו וכמו שמוכח פרק יוצא דופן ובפ"ק דקידושין כך שנינו בברייתא בן תשע שנים ולא אמרו בת תשע שנים: ולזה יש לתרץ בשני פנים או דס"ל להך איכא דאמרי כהך איבעית אימא שאמרו שם פר' יוצא דופן דהך ברייתא מיירי בתינוקת ורישא רבי וסיפא רשב"א וס"ל דכי פליג רבי יוסי בר יאודה וס"ל דמבן צשע ולמעלה דהוי סימן לא אמרה אלא בבת שממהרת להביא לא בבן או נאמר כמ"ש מהר"י מינץ דהכא מיירי שהביאה סימן העליון והיינו שדים נכונו ובודאי שכבר בא סי' התחתון ומצטרף סימן העליון עם סימן התחתון וחשובה גדולה מבת תשע לא כן בזכר דאין לו סימן העליון כמ"ש פ' בא סי' וכשנדקדק בלשון רש"י לא כתב אלא ותינוק בן י"ב שנה ויום א' קרי ליה גדול ולא יותר ולא פיר' דס"ל תוך זמן אלא משיש לו י"ב שנה ויום א' קרי ליה הגדול ואעפ"י שאינו בר עונשין וכמו שאמרו פ' מי שמתו וכמו שהוכחתי מדברי הטור:

ויש לדקדק על דרכו של מהר"י מינץ אמאי לא קאמר הא"ד קמא דבתינוקת כל שלא הביאה סימן העליון והיא בת י"א שנה ויום א' דשה ישן בכסותו כשם שאמרו בזכר דמבן י"ב שנים ויום אחד זה ישן בכסותו בשלמא לדידי אתי שפיר דמבן תשע ואילך או הביא סימן העליון או הביא סימן התחתון זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותה אבל לפי דברי הר"י מינץ קשה (והנכון יותר אצלי במה שמצאתי להר"ן ז"ל שכתב דלרבי יוסי בר יאודה דס"ל דמבת תשע ועד י"ב סימן לאו למימרא דמאותה שעה הוא גדול אלא שאם אותן הסימנין הם עומדים לאחר י"ב לנקבה וי"ג לזכר לא אמרי' שומא נינהו אלא לאחר שהגדיל הוי גדול באותן הסימנין והשתא אתי שפיר דברי רש"י ז"ל דקטנה מבת תשע ומעלה שהביא סימן העליון דהיינו שדים נכונו מיגרי בהו אינשי דכבר באו ימי הנעורים ואעפ"י דלא הוי גדולה אלא לאחר י"ב ודוקא בתינוקת הויא הכי דאית לה תרתי שדים נכונו ושערך צמח ומיגרו בה אינשי אבל בקטן אף שמבן ט' ומעלה אם הביא שערות לא אמרינן שומא וכשהוא בן י"ג שנים גמורות הוי גדול באותה שעה ולא בעי שתביא שערות אחרים מ"מ בעודו קטן לא מיגרי ביה דליכא שדים נכונו אבל בבן י"ב שהוא סמוך לפרקו מיקרי גדול לענין זה אבל לעולם דלעונשין ולקדושין עדין קטן הוא ולפי זה מה שלמדו הר"י מינץ והראנ"ח דבקטנה אם בא סימן העליון והתחתון הוי גדולה מאותה שעה אילו היו רואין דברי הר"ן לא היו כותבין כך ומדברי רש"י הללו שבפ' י' יוחסין יש ראיה למה שנחלקו הרא"ה עם הר"ן במי שנסתפקו במספר שנותיה ויש לה סימן העליון דלהרא"ה הוי גדולה דאי אפשר לבא בקטנותה ולהר"ן עדין הויא ס' דכשם שכשיש לנו ס' בשנים אין סי' התחתון ראיה כך סימן העליון אלא שכשאנו יודעי' שהגדיל בשנים כשם שאם הביאה ב' שערות הוי גדולה דאי אפשר לבא בקטנותה ולהר"ן עדין הויא ס' דכשם שכשיש לנו ס' בשנים אין סי' התחתון ראיה כך סימן העליון אלא שכשאנו יודעי' שהגדיל בשנים כשם שאם הביאה ב' שערות הויא גדולה כך סימן העליון דאי אפשר לעליון בלא תחתון ודברי רש"י הללו הם כדברי הר"ן דאילו להרא"ה לא משכחת לה שדים נכונו ובודאי שהרא"ה מפרש לה כפירוש הרא"ש דהיינו קרובים לשדים נכונו ולא כמ"ש הרמב"ם בהלכות ק"ש ע"ש ועיין בס' כנה"ג סי' קס"ט משם המשאת בנימין כדברי הר"ן וראיתי בירושלמי דקידושין וביבמות פרק האשה דלא כהר"ן אלא כדברי מוהר":י מנץ ז"ל דמבת תשע לרבי יוסי בר יאודה אם הסימנין עומדים עד י"ב נעשה גדול למפרע ועיין מוהרשד"ם חא"ה סי' כ"ג ומדברי הרשב"א סי' אלף רי"ו משמע כדברי הרא"ה): ואפילו אם נאמר דסובר רש"י דהאיכא דאמרי קמא ס"ל דתוך זמן כלאחר זמן מה בכך הרי איפסיקא הלכתא דתוך זמן כלפני זמן בפ' יוצא דופן ובפ' מצות חליצה ובפ' בן סורר ומורה כשרנו ללמוד שדורות הראשונים היו מולידים מבן ח' שנים הביאי ראיה מהכתוב שאמר ובצלאל בן אורי בן חור וכתיב ותמת עזובה אשת כלב יוקח לה כלב את אפרת ותלד לו את חור וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי בר תליסר דכתיב איש איש ממלאכתו אשר המה עושים ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן שניה הקים משכן ושלח מרגנים וכתיב בן מ' שנה אנכי בשליח משה דל ארבסר דהוה בצלאל פשא להו עשרים ושית דל תרתי שני דתלתא עיבירי אישתכח דכל חד וחד בתמני אוליד ופירש רש"י וכי עבד משכן היה בן י"ג דקרי ליה איש הרי איש כחות משלש עשרה דאם אתה אומר דתוך זמן כלאחר זמן מה ראיה מביא עדין יכולין לומר דבצלאל היה לי י"ב שנים גמורות דזה שאמרו יום אחד לאו דוקא יום א' אלא משחשכה יום אחרון של שנים עשר קרי ליה יום אחד וכמ"ש רש"י ביבמות והרמב"ן פרק יוה"כ וכשנשלחו המרגלים היו לי י"ג שנים גמורות וכלב היו לו ארבעים גמורות דל תלת עשר דבצלאל ותרתי שני דתלת עיבורי פשו להו עשרים וחמש ואישתכח דכל עיבורא בתמני וארבע חדשים אלא ודאי שמעינן מהכא דאיש אינו נקרא אלא א"כ בו י"ג שלמות וכשאמרו אשר ינאף את אשת איש ואמרו פרט לאשת קטן וכתב רש"י אשמועינן דקטן אין לו קידושין כל שהוא פחות מבן י"ג שנים אפילו הביא שערות אין חוששין לקידושין וכבר כתב הר"ן הבאתי דבריו לעיל על דברי רש"י דפחות מי"ג שנים אין חוששין לקידושיו: (וכבר כתבו התוס' ריש ערכין דלא מיקרי איש פחות מי"ג גמורין ואל תטעה בדברי רש"י שכתב שם דמופלא סמוך לאיש הוי עד שיביא ב' שערות ולא פירש עד שיגדיל יביא ב' שערות מפני שכשאמרו עד שיביא ב' שערות פירושו היא בזמן הגדלות והעד הנאמן על זה ריש אלו נערות אמרו קטנה מבת יום אחד ועד שתביא ב' שערות וכו' ובדף ל"ו אמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות ובדף ל"ט אמרו איזוהי קטנה מבת א' עשרה שנה ויום אחד עד בת י"ב ויום א' ובמאי עסקי' אי בלא אייתי קטן הוא אלא ודאי בדאייתי ודוקא בבת י"ב גמורות אבל בבציר מהכי לא וכמ"ש רש"י פ' יוה"ך):

וראיתי בשיטת מוהר"י בי רב לקדושין לדף י"ו תניא בת י"ב שנה יום אחד שהביאה שתי שערות סימן פחות מכאן שומא ה"ג הראב"ד ואע"ג דליתא הכי במס' נידה דהא מספק' לן תוך זמן כלאחר זמן או כלפני זמן ולא איפשיטא מברייתא בחדא מיהא הכא מסרס למילתיה ומייתי ליה ואמסקנא קאי דקי"ל תוך זמן כלפני זמן ועיין מ"ש לקמן משם הערוך (ובמס' נזיר כתב רש"י דשמעינן מדכתיב איש חרבו על ירכו וגמירי דשמעון ולוי בני י"ג שנה הוו ודברי הגדה הם בב"ר וס"ל דיולדת לשבעה יולדת למקוטעין וכתב הריב"ש דלא בעינן ב' ימים אלא דלמעשה שהיה כך היה ועיין בדברי התוס' דמס' ר"ה גבי יצחק וכבר אמרו שנשתהא י"ח חדשים בסוכות נמצא שהיה ללוי י"ג גמורות וא"ת ימי לידה י"ד יום שבעה לשמעון וז' ללוי הרי יש דרך שבעת ימים ושלשה ימים שהיו כואבים הרי עשרה ולילה אחד שלן גבי לבן ולילה שנתאבק עם המלאכים וימים שלש משהלך עד שכם ולפיכך כתב רש"י גמירי שבאותה שעה י"ג שנים הוה ומ"ש שם היפ"ת עיין במס' מגילה דף י"ז):

גם מה שרצה לדקדק מוהר"י מינץ מדברי התו' דחיישי קצת לתוך זמן הרואה בפיסקי התו' יראה משם איך פסקו תוך זמן כלפני זמן ולא עוד אלא אף לדברי הר"י מינץ היינו דראוי לחוש לחומרא כלו' לכתחילה וכל שיש תקנה בגט חשיב לכתחילה ונדון דידן אין תקנה בגט ואפילו לפי דבריו אין לחוש וגם בעל העיטור לא ס"ל דתוך זמן כלאחר זמן אלא הוא כתב בתחילה דפסקו רבותא דתוך זמן כלפני זמן והוקשה לו והצריכו עיון ולא מפני זה סר מפסקי הראשונים וכבר קושיא זו הקשו אותה התו' ומפני קושיא זו פירש ר"ת דתוך הפרק ותוך זמן תרי מילי נינהו ואילו היה רואה הרב בעל העיטור סבר' זו היה מפרש הכי וכבר כתב הרב מהראנ"ח ז"ל וז"ל סבר' זו היה מפרש הכי וכבר כתב הרב מהראנ"ח ז"ל וז"ל אם לא כשנצרף סברת תוך זמן כלאחר זמן ואותה סברא רובא דרובא של הפוסקים ובמעט כלם חולקים עליה ע"כ:

ועכשיו אברר מי ומי הם המדברים בשפה בריר' דתוך זמן כלפני זמן ראשון שבראשון הרב בעל הלכות גדולות שהביא דבריו הרשב"א פרק התקבל והוא פירש הגיעו לעונת נדריהן נדריהן נדר וכנגדן בקטנה חולצת בקטן בן י"ג שנים ויום אחד ובאשה בת י"ב שנים ויום א' והיינו שעה שאין נדריהן נבדקין וכ"כ בה' מיאון בפירוש דף ס"ג סע"ג שני לו רבינו חננאל הביאי דבריי רבותינו בעלי התוס' בנדה דף מ"ט והוא פסק כר"ש דתוך הפרק כלפני הפרק כדמסיק שלהי יינא דופן ומאן דאית ליה תוך זמן כלאחר איתותב (וחד מרבוותא שהביא המרדכי דס"ל כר"ח דהלכה כרבי שמעון) שלישי בקדש הרי"ף בפ' בית שמאי פסק בהדיא דתוך זמן כלפני זמן רביעי בקדש הרמב"ם בהלכו' אישות פ"ב כתב הבן כשיהיה לי י"ג שנה ויום א' הוי גדול וכן דעת הראב"ד כמו שכתבתי לשונו וכן דעת ר"ת שהביאו התו' בנדה והסכימו לדבריו ודוקא ביום אחרון של שנת י"ב לנקבה וי"ג נזכר היא דס"ל דהוי כלאחר הפרק וכן דעת המר"ם כמו שכתוב בתשו' וכן דעת הרמב"ן והר"ב המאור והרשב"א סי' אלף ר"י וכמו שכתב הראנ"ח וכן דעת רשב"ם וכמו שכתבו בשמו התי' והרשב"א פ' התקבל וכן דעת ר"י בעל התו' וכמו שנראה מדברי הרשב"א דגריס רבה בהא פר' התקבל וכבר איתותב בפ' יינא דופן ובכי הא הלכתא כרבא וכן דעת ר' ישעיא הראשון בשיטתו לגיטין מכ"י אשר בידו כי הוא גם כן מפרש כפירוש רשב"ם שהביאו התוס' והרא"ש והרשב"א דכנגדן בקטנה היינו י"ב שנים גמורות של זכר ובס' המכריע שלו אות נ"י כתב כמו כן יפסק תוך זמן כלפני זמן וכתב שכן פסק בה"ג ור"ת ור"י בעל התו' ורב צמח גאון וכן דעת הרא"ש פר' התקבל וכן דעת הטור א"ה ה' מיאון סי' קנ"ה והר"ן פ' התקבל והנ"י פ' בית שמאי וריא"ז שם ושלטי גבורים פ' התקבל והמרדכי פ' מצות חליצ הופ' התקבל (ועמדתי מרעיד ואישתוממתי כשעה חדא בראיתי דברי הרב העל הערוך במלת בגר שנראה משם דס"ל תוך זמן כלאחר זמן אבל בראותי מ"ש במלת נער נתקרר' דעתו שהוא כתב שכיוצא בזה כתב במלת בגר בשם הגאון שאין ס' שט"ס יש במ"ש בבגר ודוק) ונמצא לפי זה בה"ג ורב צמח גאון ור"ח יחד מרבוותא והרי"ף והרמב"ם והרא"ש ור"ת ור"י ורשב"ם ורבינו ירוחם וס' הערוך והראב"ד ומהר"ם והרמב"ן והרז"ה והרשב"א והר"ן והנ"י והמרדכי ורבינו ישעיה הראשון והאחרון והטור ושלטי גבורים והסמ"ג כולן פסקו כלפני ולע"ד אף התוס' עמהם כאשר כתוב בפיסקי התוס' אשר עשה הרא"ש ימי לנו בקי בדברי התו' כהרא"ש (וכ"כ בפי' פ"ק דיבמות ותמהו על רש"י איך פירש דרב זביד ס"ל דתוך זמן כלאחר זמן דלא כהלכתא) ואף מדברי הסמ"ג יש לנו ללמוד שדעת רש"י הוא כך ועל זה רמז מוהראנ"ח ז"ל דרובא דרובא וכמעט כלם סוברים ומה גם שהר"ן כתב על דברי רש"י שפחות מבן י"ג אין קידושיו קידושין ומי הוא שראה את כל חכמי ישראל כלם מנבאים בסיגנון אחד ולא יאמר שהן הן הדברים הנאמרים למשה בסיני:

וראיתי להרב מוהרשד"ם חא"ה סי' פ"ז שכתב וז"ל ואפילו את"ל דאיכא מאן דסבר דכיון דנכנסה לי"ב יצאה מחזקת קטנה כמו שנראה קצת מפרשים ז"ל מ"מ בנ"ד שלא ראו שיש סימני' עדין בחזקת קטנה היא ואין להחמיר ולמינקט סברת רבא בחזקת הביאה ושלא כדבריו שהוא פסק כר"ש דתוך זמן כלפני זמן ולדידיה אפילו בת י"ב שנה היא קטנה כיון דהאי איסורא לא הוי אלא דרבנן אין להחמיר כולי האי