בית מאיר/תענית/כז/א
אמר רב יהודא אמר שמואל כהנים ולוים וישראלים מעכבין את הקרבן. במתניתא תנא וכו׳ וכלי שיר מעכבין. במאי קמפלגי מר סבר עיקר שירה בפה הנה הפשוט נראה ממה שהבנתי מן הרמב"ם פ"ג ופ״י מהל' כלי מקדש שמשמיט מימרא דרב יהודא היינו מפני שסובר שהמתני' שמשמיט ישראלים מעכבין. חולקים בפשוט וסוברים שהמעמדות אינם אלא תיקון לכתחילה ולא לעכוכא. ובכלי שיר פסק כמסקנא דסוגי׳ דסוכה וערכין שעיקר שירה בפה ואין בכלי שיר משום עכיבא. אמנם דברי התוס' ד"ה מר סבר שכתבו דלמ״ד עיקר שירה בפה אפילו פסולים אפי׳ ממזרים כשרים לומר שירה דלא הוי אלא בפה. ומלבד שא׳׳י מה בעו בזה אף גם דבריהם תמוה שהרי אפילו ישראלים כשרים וכהנים פסולים לשירות הלוים. ואיך יכשרו פסולים. ועיין בהרמב"ם הנ"ל מבואר הכי להדיא. וכדנמי מבואר בפ' החליל ובעירבין דלמ״ד עיקר שירה בכלי מה שהעבדים פסולים בו אינו כלל מטעם שהוא כלי שרת, אלא כדמקשה נמי התוס' דאפילו ישראלים כשרים פסולים בו אלא לוים בעו כמו דלמ"ד עיקר שירה בפה דנמי דוקא לוים בעו. ונוסף לזה עיין במהרש״א שרוצה לבאר שהתוס׳ בעו בדבריהם לתרץ מה דהשמיט המתניתא עכובא דישראלים. וכתב דלהכי למ״ד עיקר שירה בפה נקט ישראלים דאפילו ממזרים כשרים בו. ור״ל שהתוס׳ מבארים מה דנקיט רב יהודא ישראלים לעכובא. לאו היינו כפי' רש״י למעמד אנא לשיר הואיל וישראלים אפילו ממזרים כשרים בו. וכל דבריו אינו אלא דברי תימא, וכי מפני שישראלים כשרים בו כהנים ולוים פסולים בו עד שיהא עכוב בישראלים דוקא.