בית מאיר/תענית/יג/א

בית מאיר תענית יג א

תוס׳ ד״ה וכן. נשאלתי לפרש דבריהם. והנראה לענ״ד דקשיא להו על פירש״י ז״ל. חדא מדוע הקשה על רפרם הא כבר הביא רב אידי הוכחה ממתני' כוותי׳ דתענית מותר בצונן וליקשי לי׳ מתני'. ותו דמנ״ל להקשות דילמא רפרם ברחיצת פניו ידיו ורגליו איירי, ותו דלפי׳ רש״י אין ת"ש זה עולה בסגנון אחד עם ת״ש דבתר הכי דקאי על איסור אבל בצונן. ותו דנראה מפירושיהם וגם מפירש״י דלא הי׳ להם הגירסא בגמ׳ כ״א לא אשארא ומה שנדפס כעת לא לעולם בחמין. כנראה שניתוסף על פי פי׳ רש״י ז״ל דפי' הכי. ולכן ביארו קושי׳ הגמ׳ על דרך ממ״נ. מאי לאו אכולהי. ובמאי עסקינן אי לימא בחמין ובחמין הוא דשוים הם בצונן הם חלוקים. ורפרם ברחיצת כל גופו איירי זה אינו מדר׳ ששת. וש״מ דהברייתא בצונן איירי. וא״כ ע"כ איירי רק רפרם ברחיצה פניו וכו' דאל״ה קשיא עליו מתענית. וא״כ עכ״פ קשיא עליו מאיסור אבל בצונן אפילו פניו. דהא בברייתא מוכח דאף אבל שרי. ומשני לא אשארא לעולם רפרם אוסר באבל אפילו פניו בצונן. ומה דקתני וכן קאי אשארא ולא על היתר צונן. וכל זה לפום ריהטא. כי עדיין צ״ע בפוסקים.
אמר רפרם אר״ח כל שהוא וכו׳. לימא מסייע לי׳ וכו׳. וקשה הא מהאי ברייתא מוכח דאף ביה״כ בצונן אסור. ואיהו הא מקפיד דוקא היכי דמשום אבל הוא דאסור. וצ"ל דאינו מקפיד אלא כדפרשי׳ היכי דגוף התענית משום אבל, לאפוקי יו״כ דגוף התענית גזירת מלך. ואף דהרחיצה דרבנן. מ״מ אפשר דשם אסרו משום ענוי ואף צונן בכלל לאפוקי היכי דגוף התענית דרבנן מסתברא לו דלא גזרו אלא משום תענוג, לאפוקי צונן דתענוג עכ״פ לא הוי. ואפשר דסמך עצמו בזה על המתני׳ דדייקא כוותי׳. כדאמר רב אידי אף אנן נמי תנינא. ואולם יותר נח לדעת הסוברים כל ה' ענויים דאורייתא. ועיין בב״י תמצא שכן דעת הר״ן וב״י.

מעבר לתחילת הדף