בית הגדול/ג
|
< הקודם · הבא > |
א
מחריט. פירוש, מחוקק כמו (ישעיה ח' א') בחרט אנוש:
ב
ולא היה עומד. פירוש, שצפה הקב"ה שאם לא יהיה תשובה בעולם, לא יהיה קיום ועמידה לבני אדם ממעשיהם הרעים:
ג
שבעה דברים. פסחים נ"ד א', נדרים ל"ח ב', תנחומא נשא, תנא דבא"ר פרק ל"א הגירסא שבעה (ובב"ר פרשה א' הגירסא ששה ועיין נחמד למראה שם):
ד
נבראו עד שלא נברא העולם. והוא הוראה שהם חביבים לפניו יתברך יותר מהכל (ספרי סדר עקב פסקא ל"ז), ואע"פ שבמדרש שם אמרו יש מהם שנבראו ויש מהם שעלו במחשבה, לא נמנע הפדר"א לומר שכל השבעה דברים נבראו ממש כי המחשבה אצלו יתברך הוא כמעשה. והמנורת המאור בהקדמתו לנר רביעי הביא מאמר הפדר"א הזה, ואמר שעם כל זה אין לנו לחשוב שהדברים כפשטן, שכבר מצינו לרבי אליעזר בפרק זה שאמר עד שלא נברא העולם היה הקב"ה ושמו לבד, שנראה לכאורה סותר דבריו עיי"ש:
ה
וכסא הכבוד. המורה פ"א מראשון ביאר ענין הכסא המיוחד אליו יתברך שאינו גשם אלא שבעבור שהכסא ישבו עליו בעלי הגדולה נקרא בית המקדש כסא, להוראתו על עצם מי שנגלה עליו, וגם כן השמים נקראו כסא להוראות על עצם ממציא אותם עכ"ד. והנה פה לא נוכל לפרש ענין הכסא כבוד, אחד מאלו השני דברים שזכרם המורה, כי השמים לא קדמו לעולם. אכן במופלא מאתנו לא נחקור ואין לנו עסק בנסתרות, אך לפי הפשט הוא ענין נבדל ונפלא לא ניתן רשות להתבונן ויקרא כסא להיותו מורה על גדולתו יתברך:
ו
ושמו של משיח. אע"ג דבשם לא שייך בריאה, מאחר שברוב דברים הללו נופל עליהם לשון בריאה, לא הוציא אותו בעל המאמר מן הכלל וכללם יחד, שבעה דברים נבראו (יפ"ת). והנל"מ כתב דלשון בריאה שייך על הפעולה שיעשה ע"י שינון ויקיץ ישיני עפר:
ז
קדם רצה לומר קודם שלא נברא העולם. והא דאיתא לקמן פרק י"ט ובפסחים שם דכתב נברא בע"ש בין השמשות, היינו כתב של לוחות, אבל התורה היתה כתובה מתחלה באש שחורה:
ח
תפתה. זה גיהנם שכל המתפתה ביצרו נופל שם (רש"י):
ט
שנאמר נכון כסאך מאז. כהנ"י נדרים שם. אך בפסחים שם איתא, כסא כבוד ובהמ"ק דכתיב כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשינו, ועיין רש"י:
י
מרום מראשון. וסיפא דהיא קרא מקום מקדשינו:
יא
תשב אנוש עד דכא. עד ידכה לבבו לפניך ועיין בפי' הרא"ש נדרים שם ד"כ תשב אנוש, נראה מלשונו שלא היה לפניו הגירסא בגמרא שם כמו שהוא לפנינו:
יב
שמו של משיח. עיין לקמן פרק ל"ב:
יג
לפני שמש ינון שמו. פירוש, מלפני היות שמש. ינון שמו, נקרא שמו ינון על שם שעתיד ליינן ולהקיץ שוכני עפר:
יד
שמונה דברים כו'. חגיגה י"ב א':
טו
שמים וארץ. שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ:
טז
ואור. דכתיב ויאמר אלקים יהי אור:
יז
וחושך. דכתיב וחושך על פני תהום:
יח
ותוהו ובוהו. דכתיב והארץ היתה תוהו ובוהו, כ"ה חגיגה שם וכצ"ל גם פה, כמו השנים האחרונים שמביא להם ראיה מהכתוב:
יט
וי"א כו'. חגיגה שם:
ך
ח' ביום ב' ואלו הן הבאר. סותר למה שאיתא לקמן פרק י"ט ופסחים נ"ד א' שקחשיב אותם בין הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות:
כא
והכתונת. אולי הוא כתונת של אדם הראשון:
כב
י' דברים עלו במחשבה כו'. המאמר תמוה, שגיהנם ובהמ"ק כבר חשב אותם לעיל בין שבעה דברים שנבראו עד שלא נברא העולם, וצ"ע:
כג
שמים מאיזה מקום נבראו. ביאר לנו המורה בשיתוף שם משום, שיאמר על מעלה שכליים כמו ברוך כבוד ה' ממקומו ובדחז"ל ממלא מקום אבותיו. וזו הי' שאלת ר"א. שמים מאיזה מקום נבראו. ר"ל מאיזה מעלות מהנמצאים נמשכת התהוותם ומי עשאם. אם האל יתברך בעצמו בלי אמצעי או מהשכלים הנבדלים. והשיב לזה:
כד
מאור לבושו. ר"ל שנמשך מהאל יתברך בלי אמצעי, והלבוש רמז למעלתו יתברך כמו שאמר ה' מלך גאות לבש. וילבש צדקה כשריון. והאור רמז לרצון, כמו שאמר ואור פניך כי רציתה, יאר ה' פניו אליך, והכוונה שמרצון אלקי ושפע מידותיו נבראו השמים ע"ד עולם חסד יבנה:
כה
והיו מותחין והולכין כו'. ר"ל שאל תתמה על שיעור השמימי, אם היתה מידו יתברך ומרצונו על כל זאת, הבלתי יכולת חלילה לעשות שיעור בלתי שיעור, לזה רמז באמרו שבאמת היו נאספין והולכין עד שאמר להם די:
כו
הארץ מאיזה מקום נבראת. ר"ל הארץ וכל תולדותיה מי היה המתוה אותם:
כז
משלג שתחת כסא הכבוד. ר"ל שהארץ נבראת מכוחות הגלגלים וגרמי השמימים הנמשלים לשלג שתחת כסא הכבוד. ודע קורא אהוב כי הפירוש הזה אשר כתבתי על המאמר המקושה הזה אשר המורה (פרק ך"ו מהשני) ירה עליו חצי גבור שנונים, ויחשבהו למאמין בקדמות, ורבים מהגבורים אחריו בקשו ליישב המאמר ולא יכולו, ולא השיגו די ביאורו. לזאת משכתי ידי מהם ולא הצגתי כי אם דברי השר די"א בספרו עט"ז פרק ך"ג כי הוא המובחר מכל הביאורים שראיתי על זה המאמר. ע"ש כי סתר והרס דברי המורה ונפץ קושיותיו, ואנכי העתקתיו בקיצור גדול:
כח
לשלג יאמר הוי ארץ. כתב המרדכי פרק כיסוי הדם וזה לשונו, אמר הגאון שמכסין בשלג שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ עכ"ל. וכתב עליו הב"י, וזה תימה דהא לא כתיב יאמר הוי עפר ואנן עפר בעינן, ועוד דלא קאמר קרא שהשלג הוא נרא ארץ, אלא שהשם יתברך מצוה ואומר לשלג שירד ויהיה בארץ ע"כ. וכתב עליו חא"ש שסביב המרדכי וזה לשונו, ופליאה נשגה בעיני, איך היה נעלם ממנו מה שדרשו בפרקי דרבי אליעזר מזה הפסוק שמשלג שתחת כסא הכבוד נברא הארץ, ובודאי לזה כיון הגאון שמכסין בשלג כי מאחר שמשם נברא הוה כמו עפר עכ"ל. ואני אומר אם נרצה ליישב דברי הגאון שהביא המרדכי בדברים כאלו, לא היה לו להביא מהפדר"א לבד, שכ"ה גם כן בירושלמי חגיגה פרק ב' דריש ריב"ח בתחלה היה העולם מים במים כו' חזר ועשאן שלג כו' חזר ועשאן ארץ כי לשלג יאמר היא ארץ כו' ע"כ וכ"ה מפורש בספר יצירה פ"א משנה ט' (ואלו המקומות היה נעלם מחא"ש שלא הביאם). אך מה שהפליא על הב"י, פליאה זו איני ידוע מהי, שבאמת אם היה המאמר הזה כפשוטו בלי כוונת צפונה בתוכו, לא היינו לומדים דין חדש מדברי אגדה. וביותר שהמאמר הזה כבר נתקשו בפשוטו הקדמונים, הרמב"ם והעקידה שער ב' טרחו לבארו, ואיך נוציא דין חדש ממאמר כולו מוקשה וצריך ביאור רחב ליישבו:
כט
קורקוסי השמים. עי' בערוך ערך קרקס שהוא מלשום קרשים, והם טבעות. ופי' שהשמים הם אחוזים בים אוקיינוס:
ל
על מימי אוקיינוס הם פרושים. עיין תוס' חגיגה י"ב א' ד"ה מסוף שהביאו זה המאמר:
לא
כדורם. פירוש, הכדור שלהם:
לב
ארבע רוחות בעולם. במדבר רבתי פרשה ה':
לג
רוח פנת הצפון משם חושך כו' רוח פנת המערב משם אוצרות כו'. כצ"ל, וכ"ה במדרש שם: