אשל אברהם (אשכנזי)/פירוש להקדמת ספר הזהר/נח/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נח TriangleArrow-Left.png א

פירוש להקדמת ספר הזהר

(זהר דף ב' ע"ב)

וּבִרְשִׁימוּ דִילָךְ יְמוּתוּן, וְעוֹד דְּאַנְתְּ חוֹתָמָא דְמָוֶת. הוֹאִיל וְאַנְתְּ כָּךְ, לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא. מִיָּד נָפְקַת:
עָאלַת אָת ש' קַמֵּיהּ, אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרֵי שְׁמָךְ שַׁדַּ"י, וְיָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא.
אָמַר לָהּ: יָאוֹת אַנְתְּ וְטַב אַנְתְּ וּקְשׁוֹט אַנְתְּ, אֲבָל הוֹאִיל וְאָתְוָון דְּזִיּוּפָא נָטְלִין לָךְ לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן, לָא בָעֵינָא לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, דִּבְגִין דְּלָא אִתְקַיַּים שִׁקְרָא אֶלָּא אִי יִטְלוּן לָךְ ק"ר, מִכָּאן מָאן דְּבָעֵי לְמֵימַר שִׁקְרָא יִטּוֹל יְסוֹדָא דִקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יוֹקִים לֵיהּ שִׁקְרָא, דְּהָא אָת ש' אָת קְשׁוֹט אִיהוּ, אָת קְשׁוֹט דַּאֲבָהָתָן דְּאִתְיַיחֲדוּ בַהּ. ק' ר' אָתְוָון דְּאִתְחֲזִיאוּ עַל סִטְרָא בִישָׁא אִנּוּן, וּבְגִין לְאִתְקַיָּימָא נָטְלֵי אָת ש' בְּגַוַּוייהוּ וַהֲוֵי קֶשֶׁ"ר. כֵּיוָן דְּחָמַאת הָכִי נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ:
עָאלַת אָת צ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּאֲנָא בִּי חֲתִימִין צַדִּיקִים, וְאַנְתְּ דְּאִתְקְרִיאַת צַדִּיק בִּי רָשִׁים, דִּכְתִיב כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא:


· הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

אשל אברהם (אשכנזי) TriangleArrow-Left.png פירוש להקדמת ספר הזהר TriangleArrow-Left.png נח TriangleArrow-Left.png א


(דף נ"ח ע"א)

חוֹתָמָא דְמָוֶת דר"ל כשם שאנת רשים בסוף חותמא דילי כך אנת רשים בסוף חותמא דמות דאפי' בחותמא של אמת העיקר אינו כי אם את א', דכד אסתלק מן חותמא דאמת א' נשאר מת, הוֹאִיל וְאַנְתְּ כָּךְ, לֵית אַנְתְּ כְּדַאי לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, ואף על גב דהעולם נברא ע"י כל האותיות וכפי זה הלשון משמע שכל את ואת אמרה לישנא דא למברי בי עלמא, הכוונה היא שהיא תהיה ראש לכולם, ואע"ג שכל האותיות מסייעין אותה אינה נקראת זאת הבריאה כי אם על ידה כגוונא דבצלאל דכמה וכמה בעלי אומנות הוו (ועל) [ועם] כל דא אינו נקרא כי אם על שמו, ויעש בצלאל. וכמו שבסוף אנחנו רואים שהסכים הב"ה לברא את העולם באת ב' ונעשה ראש לכולם, שכן התחיל האורייתא באת ב' שהיא רמז לתרין עלמין סתימין דאינון י"ה כנ"ל, וכמו שנרמז בתקו' דף ס"א ב' דאומר בראשית חד איהו דלא אתגליא וברא תרין ואינון ב' תרין עלמין סתימין שהם חו"ב, ושניהם כחדא אקרון בינה כנ"ל. וכגוונא דא אקרון חכמה אע"ג דעיקרא דשמא דא דחכמה איהו אבא עכ"ד בינה כלולא בהדיה בסוד כ"ח מ"ה כמו שמפורש בספירת חכמה עיין שם, ודא רזא דאומר קרא כלם בחכמה עשית. והיינו עשית בבינה, וכן בזהר בראשית דף ג' ב' אומר מאי בראשית בחכמה וכו', ועקרא דאת ב' דא איהי חכמה ומורה על הכתר דאיהו רישא ומבועא דכל ברכאן כמו שנרמז בתקונים דף קי"ט ב' על ב' של אבגית"ץ, דאומר כנ"ל ואומר וסימן ברוך ראשי אתוון ב', דא איהו ראש ומקור לכל הברכות, וכהאי גוונא כל אתוון הוו בעאן למהוי ראש כדקאמרן, ובפרט שאת ב' דא היא בנין אב בניינא דעלמא כמו שנפרש לקמן באת ב' עצמה, עָאלַת אָת ש' קַמֵּיהּ, אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמִין, נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא, דְּבִי אִתְקְרֵי שְׁמָךְ שַׁדַּ"י, כיון דאת ש' דא היא ראש לשמא דשד"י וְיָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא בִּשְׁמָא קַדִּישָׁא, שכן אית שד"י מסטרא דברא דמלכא דביה שד"י הוי"ה כמ"ש בתיקונים דף ס"ה א'. אָמַר לָהּ: יָאוֹת אַנְתְּ וְטַב אַנְתְּ וּקְשׁוֹט אַנְתְּ, ותלת כנויים אלין דאמר לה בגין דאיהי משולשת שמרמזת לכח"ב ומרמזת לחג"ת ומרמזת לנה"י, מרמזת לחג"ת כמו שמפרש אח"כ דאומר דהא את ש' את קשוט איהו דאבהתן דאתייחדו בה, ומרמז לכח"ב כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רנ"ז א' דאומר דאת ש' היא רמז לכח"ב ומרמז לנה"י היינו את ש' של ארבע ראשין שהיא רמז לשרשי דאילנא שהם רזא דנהי"ם כמו שנרמז ברעיא מהימנא פרשת פנחס דף רמ"ו א' עיין שם. ותרין שיני"ן שהם לקבל תרין דרגין משולש ומרובע והם רזא דחג"ת ונהי"ם, הם רזא דשבע אנפין כמו שנרמז בדף רכ"ח ב' דאומר כנ"ל. ותלת דרגין אלין נרמזים באת ש' דאית לה תלת ווי"ן ותלת יודי"ן ותלת תגין, ותלת ווי"ן אינון לקבל נה"י, וכן אית ו' אחרא תחות אלין תלת ווי"ן דמחברת לון והיא רזא דקרקע היינו רזא דמלכות דאיהי קשורא דתלת ווי"ן דאינון נה"י. ואיהי קשורא דתלת יודי"ן דאינון רזא דחג"ת דאיהי אחידת בהון כד סליקת לגביהון ואיהי קשורא דתלת תגין דאינון רזא דכח"ב דאקרון תלת כתרין, כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות כמו שנרמז בתקונים דף נ"ה א' דאומר כנ"ל. ולכן את ש' דא לזמנין מרמזת לכתר חכמה בינה כנ"ל, ומלכות היא קשורא דלהון כד סליקת תמן דאיהי אז רביעית לון כמו שנרמז בפרשת פנחס דף רנ"ז א' הנ"ל דאומר ש' היא רמז לכתר חכמה בינה, ומלכות רביעית לון, וכשם דכתר חכמה בינה אלין הם רזא דתלת תגין כנ"ל, כהאי גוונא מלכות היא רזא דתגא דאתקריאת הכי תגא מסטרא דכתר והיינו כד סליקת תמן כמו שנרמז בתקונים חדשים דף ט' א' עיין שם. ולקבל תלת דרגין אלין אמר לה יאות אנת וטב אנת וקשוט אנת. יאות אנת לקבל כח"ב, וטב אנת לקבל נה"י בגין דיסוד אקרי טוב, וקשוט אנת לקבל חג"ת מן הטעם הנ"ל. והיינו דביעקב תליא אמת ואמת איהו קשוט, ומה שהקדים נה"י לחג"ת הוא מטעם דשיר מרובע מלביש לשיר משולש, וכיון דאיהו מלביש ליה אתחזי יתיר, ולכן אקדים ליה, והזכיר תחלה יאות אנת שהוא כנגד כח"ב לפי שאינם מתלבשים שכן הראש לעולם נשאר מגולה וזהו הטעם שהקדמונים תקנו ביוצר דשבת שרפים ואופנים וחיות הקודש. דהיינו שרפי' תחלה כנגד בריאה דאיהו רזא דכח"ב, אופנים כנגד עשיה רזא דנה"י, ובגין דמלבישי' לחג"ת שהם רזא דחיות, הקדימו האופנים לחיות: אֲבָל הוֹאִיל וְאָתְוָון דְּזִיּוּפָא נָטְלִין לָךְ לְמֶהֱוֵי עִמְּהוֹן דאינון ק"ר, בגין דא לָא בָעֵינָא לְמִבְרֵי בָּךְ עָלְמָא, בְגִין דְּלָא אִתְקַיַּים שִׁקְרָא אֶלָּא אִי יִטְלוּן לָךְ ק"ר, מִכָּאן מָאן דְּבָעֵי לְמֵימַר שִׁקְרָא, והיינו בשביל דרכי שלום שאז מותר לשנות, יִטּוֹל יְסוֹדָא דִקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יוֹקִים לֵיהּ שִׁקְרָא, דהא ק"ר שהם אתוון מזוייפין נטלו את ש' בקדמיתא, דְּהָא אָת ש' דָּא אָת קְשׁוֹט אִיהוּ, אָת קְשׁוֹט דַּאֲבָהָתָן דְּאִתְיַיחֲדוּ בַהּ, ק' ר' אָתְוָון דְּאִתְחֲזִיאוּ עַל סִטְרָא בִישָׁא אִנּוּן, וּבְגִין לְאִתְקַיָּימָא נָטְלֵי אָת ש' בְּגַוַּוייהוּ וַהֲוֵי קֶשֶׁ"ר לדברים של שקר, וכֵּיוָן דְּחָמַאת את ש' הָכִי נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ, ומשמע מכאן דתרין אתוון אלין ק"ר לא עאלו אפי' קמיה דנטלו קל וחומר בעצמן, אם את ש' שהיא את קשוט בגין דנטלי לה תרין אתוון אלין ק"ר, בגין דא לא בעא למברי עלמא בה, מכל שכן אתוון ק"ר בעצמן שלא יברא בהם עלמא כיון דאתחזיאו על סטרא בישא, ולא יתכן דכ"ב אתוון רברבן דקאמרן דאינון במילויין סלקין לשיתין לקבל שיתין רבוא ישראל כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף כ"ה א' דאומר כנ"ל.‏ ושתין אלין הם לקבל שיתין גלגלוי דכרסייא דכלהו מתתקנן בכרסייא כדקא יאות כמו שנרמז בתקו' דף ע"ד ב' דאומר כנ"ל. דאלין אתוון ק"ר אחזיאו על סטרא בישא רזא דתרין קליפין שהם ר' דאל אחר, וכן את ק' דסטרא אחרא דאזלא בתר הקדושה כקוף בתר בני נשא, וכמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף קמ"ח ב'. וכן בזהר חדש פ' בראשית י"ג א' עיין שם. וכל שכן אתוון גליפן דאמרינן דכ"ב אתוון גליפן הם רזא די"ג מכילן דרחמי דעתיקא קדישא וט' מכילן דז"א כנ"ל, רק דעקרא דכלא הוא דאית אתוון ואית אתוון, כנ"ל דאלין אתוון דאחזיאו על כ"ב מכילן דרחמי כנ"ל, הם הם אתוון גליפן עלאין כדקאמרן, ואתוון אלין שמרמזים לשיתין רבוא ישראל רזא דשתין גלגלוי דכרסייא הם הם אתוון רשימין עלאין, ואע"ג דאינון רשימין אבל הם לקבל אתוון דדכורא דאיהו רזא דאילנא דחיי דבריאה דאיהו טוב בלי רע, ולכן אתוון דיליה אינון כלהו טוב, אבל אתוון זעירין רשימין דאתכלילן בנוקבא בת זוגיה דצדיק דאיהי רזא דעץ הדעת טוב ורע מטט' טוב, סמא"ל רע, רזא דמשכנא תתאה וכל אתוון רשימין זעירין דקאמרן עיילין לתקונא דמשכנא, אבל אתוון אלין ק"ר לא עיילין למשכנא רק דאינון חופין על המשכן רזא דאומר קרא ועשית יריעות עזים לאהל על המשכן, לאהל ולא אהל, קוף ולא אדם כמו שנרמז בזהר פ' תרומה דף ק"ס א' דאומר כנ"ל. ואומר שט"ן קר"ע אתוון אינון רשימן לבר בגין נטורא דמשכנא דאיהו רזא דברית קדישא, ואתפרעא ערלה לבתר בְּחוּפָּאָה דא וכו', ואת ק' דא תריך לשלמה מלכא ממלכותיה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ח א' דאומר כנ"ל. אבל את ק' דקדושה מרמז לקדושה עלאה כגון ק' של יב"ק דאיהו י'חוד ב'רכה ק'דושה, וכן את ר' מסטרא דקדושה איהי רזא דמלכות כד אתקקנת איהי בלחודהא ואתפרעא לגבי בעלה לנטלא חדוה דההוא אתר כאתתא דאתפרעא לאשתמשא בבעלה כמו שנרמז בזהר שיר השירים דף י"ג א' דאומר כנ"ל: עָאלַת אָת צ' אָמְרָה קַמֵּיהּ: רִבּוֹן עָלְמָא ואינו אומר רבון עלמין כמו שאמר לעיל, הוא לרמוז דב' עלמין אלין משולש ומרובע דחד מתתקן ברזא דדכורא וחד ברזא דנוק' לזמנין הם מתחברים כחדא בסוד נוק' חדא דאיהו עלמא חד כידוע, לגבי דרגא דשיר כפול דאיהו רבון תרין עלמין אלין דכד



שולי הגליון


· הבא >
מעבר לתחילת הדף