אילת השחר/בבא בתרא/יב/א
בית סתום יש לו ד' אמות פרץ את פצימיו אין לו ד' אמות. ומבואר ברא"ש משום דד' אמות אינם לגמרי שלו שאינו יוצא אלא ע"י מכירה רק לתשמיש בעלמא, ולכן מהני גילוי דעת שאינו צריך להם ופקע זכותו, ומשמע דזה גם בבית, וכ"ה בשו"ע, ובנמוק"י מבואר דזה רק במבוי דזכותו אינו כל כך גדול דהא גם בני רה"ר יכולים ליכנס שם לכן מהני מה שפרץ פצימיו, משא"כ בד' אמות שבחצר אז כמו שאת החצר לא מחל גם הד' אמות לא מחל. ומשמע דאם היה מוחל חלקו שבחצר וכן הד' אמות שיש לו בחצר הי' מהני מחילה, ולכאורה מה שייך ע"ז מחילה, וקשה לומר דהוי כאילו אומר לכל אנשי המבוי לך חזק וקני, דא"כ יוכל לבוא א' ויזכה ולא יהי' שייך לכל אנשי המבוי.
ובמה דמהני סילוק במבוי, אין מבואר אם משום דהוי כמחילה על זכותו לשאר בני המבוי, או דאז בכלל אין לו הזכות, וצ"ע אם זכות זה הוא מדין תקנ"ח ובאופן זה לא תיקנו לו.
מבואות המפולשין לרה"ר ובקשו בני מבואות להעמיד להם דלתות בני רה"ר מעכבין עליהן. ועי' ברא"ש שהקשה מהא דלעיל לרבי דס"ל דיכול הפנימי לסתום כנגד פתחו וכן כולם אם נתרצו אלו שלמעלה מהם היותר פנימיים, ואיך אפשר הא בני רה"ר יעכבו, ותירץ לחלק דבמבוי קטן שמתפצל ממבוי גדול שמפולש לרה"ר אין מגיעים לשם בני רה"ר, ומשמע דהיכא דבני רה"ר מצו לעכב אז אפילו אם אין באים לעכב ג"כ אסור לסתום ולמנוע אותם, דאל"ה מאי קשיא נימא דהתם מיירי דבני רה"ר לא באין לעכב. וא"כ יש לעיין דגם לפי מה דמתרץ דלמבוי היוצא מתוך מבוי לא מגיעים בני רה"ר, מ"מ הא בודאי אם יארע דיצטרכו לבוא לשם יוכלו, דאין הביאור דבמבוי הקטן אין זכות לאנשי רה"ר להכנס אלא דלא צריכים, וכיון דבמציאות לא יארע שיצטרכו לכן מותר לסתום, וצ"ע למה יגרע בן המבוי החיצון, ולמה לא יוכל לטעון דהוא לא גרע מבן רה"ר שאילו הי' צריך לילך לשם הי' יכול לעכב אלא דבן רה"ר לא יגיע, אבל בן המבוי החיצון דמגיע לשם למה לא יוכל לעכב, לא מחמת זכות מיוחד בתור בן מבוי, אלא בתור בן רה"ר כזה שהוא נכנס למבוי הזה וזה מעכב לו מלהכנס שם. ואפשר דהא דבני רה"ר מעכבים הוא רק היכא שזה נוגע לכל בני רה"ר, דהיום זה נוגע לזה ולמחר לאיש אחר, אבל כאן שזה נוגע רק לבן המבוי, אז אינו יכול לטעון בתור בן רה"ר כיון שאינו נוגע לכל בני רה"ר וצע"ק.