אילת השחר/בבא בתרא/יב/ב
תוד"ה כגון זה. תימה לר"י לרבה אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן לי' אחד מצרא. והנה באופן דירשו שדה על יד שדהו דכופין, הא מסתמא יצטרך לכופו שיקנה חלקו להאח שיש לו שדה על ידו, דבלי זה ודאי לא נפקע זכותו, או שב"ד יקנו לו השדה מדין הפקר ב"ד, עכ"פ בלי איזה מעשה מצד חכמים לא יהי' שלו השדה שעל יד מיצרו, ובבכור דיליף מגזה"כ דיקבל אחד מצרא אז לא צריכים לעשות משהו מיוחד אלא דלכתחילה יקבל שתי שדות יחד, ואולי נפק"מ דמדין כופין הוי כלוקח משא"כ בבכור הוא מדין ירושה.
וצריך לדחוק דס"ל דכיון דבאופן שיש לו שדה סמוכה כופין מן התורה, ממילא מובן דלבכור לכתחילה הירושה היא שהבכור יקבל מדין ירושה שני חלקיו ביחד בלי שיצטרכו לכופו.
בא"ד. וריצב"א מפרש וכו' לא מדין תורה קאמר דבדין הי' יכול למחות שכנגדו דאיכא קפידא ברוחות. היינו דעיקר ענין כופין על מידת סדום הוא סברא מה"ת, אלא דכאן אינו מידת סדום דאיכא קפידא ברוחות, וצע"ק דממ"נ אי איכא קפידא ברוחות הרי לא הוי מידת סדום ולמה תיקנו משום מידת סדום.
ובכלל יש לעיין דרבה דס"ל דמדרבנן כופין הא לא משמע דהוא תיקן, גם לא משמע דהי' לו קבלה דתיקנו חכמים שלפניו, אלא דס"ל דכגון זו מסתבר דבודאי תיקנו, א"כ ממ"נ אם זה מסברא דהוי מידת סדום דלכן ראוי לתקן למה לא יכופו מה"ת דהא מסברא יודע דכגון זה הוי מידת סדום, ואם כיון דאיכא קפידא ברוחות מסתבר לי' דמה"ת לא יכופו דאין זה מידת סדום, מנ"ל דרבנן תיקנו לכוף על מידת סדום, דאיך שייך לומר שיש לו סברא דלא הוי מידת סדום ויש לו סברא דראוי לתקן דהוי מידת סדום, דזה שתי סברות הסותרות זא"ז, וצריך לדחוק דמסתבר לי' דמידת סדום כזה אינו מספיק שיהי' ע"ז דין מידת סדום מה"ת, אבל מדרבנן מסתבר לי' דג"ז נכלל במידת סדום וצע"ק.
בא"ד. אבל הא פשיטא דיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו. במרדכי (ב"ק פ"ב) ביאר דהא דלכתחילה יכול למחות משום דהא בידו להשכיר ולעשות זה חצר דקיימא לאגרא. ולכאורה לפי"ז כאן לא שייך דהא כל מה דדנין שיתן מה שטוב לו מחמת שזה ע"י המיצר שלו ואם לא יתן הוי מידת סדום, וא"כ למה יוכל לכתחילה למונעו. ולכאורה דהתוס' לא ס"ל דזהו הטעם דיכול למחות לכתחילה, ואפשר לבאר סברתם כמו המרדכי דכיון דרוצה לקחת ממנו זכותו ע"ז לא אמרינן מידת סדום, וגם בחצר דלא קיימא לאגרא ג"כ מקרי שלוקח ממנו מה שזה זכותו דזכותו להשכיר, נמצא דרק התם צריך להוסיף הטעם דיכולים להשכיר דרק עי"ז נקרא שלוקח בעלותו ויכול למונעו, אבל כאן דזכותו לקבל רוח זה אז כשרוצים להכריחו מקרי דרוצים לקחת מה שיש לו, וא"צ להוסיף מחמת שיכול להשכיר.
ולקמן דף נ"ט מסקינן דכו"ע כופין על מידת סדום ומשו"ה הי' יכול לפתוח חלון למעלה מד' אמות, אלא דמר סבר דהוי חסר דזימנין דיביא שרשיפא ויראה בחצירו ויזיק לו בהיזק ראי'. מבואר דבל"ז אין זה לוקח ממנו, דהא מה דמשמש ומביא לו תועלת אויר חצירו לא מקרי דלוקח ממנו לעצמו דהא האויר נשאר אצלו כמקודם אלא דחבירו נהנה, וכה"ג לכו"ע כופין על מידת סדום לכתחילה, לולא מה דהוי חסר ע"י שיקח שרשיפא ויזיק לו בהיזק ראי'.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |